מומלץ לחסן את נגד הפטיטיס A לכל המטיילים.

צורת הבטן מומלצת לרוב המטיילים.

הפטיטיס B – מומלץ למי שמתכננים שהות ממושכת או חופשה אתגרית בה עלולים להיפצע.

בנוסף, מטיילים צריכים להיות מודעים לכך שהפטיטיס B יכולה להיות מועברת גם באמצעות מגע מיני / טיפול רפואי או כל מגע פולשני לא סטרילי הנגוע בוירוס.

חצבת, אדמת וחצבת – משרד הבריאות ממליץ לכולם להתחסן נגד מחלות אלו. אלו שנולדו בין 1957 ל-1977 חוסנו במנה בודדת של החיסון וצריכים לקבל מנה שנייה.

מומלץ לכולם להתחסן נגד דיפתריה, טטנוס ושעלת כל 10 שנים (בנסיבות מסוימות, כל 5 שנים).

קדחת צהובה – מומלץ למטיילים באזור האמזונס. חלק מהמדינות דורשות הצגת תעודת חיסון בגבול כתנאי כניסה.

(מוזמנים גם להציץ בפוסט על ציוד לדרום אמריקה שמומלץ לארוז)

תרופות הכרחיות לחופשות בדרום אמריקה

קיים סיכון לפתח מלריה במספר מדינות הנמצאות בדרום אמריקה. לרוב המבקרים שרוצים לשהות בדרום אמריקה יותר מכמה שבועות ולעבור ממדינה למדינה מומלץ ליטול תרופות מונעות (תלוי במיקום).

קיימת סכנה בינונית לשלשול מטיילים ברחבי היבשת; לכן, חשוב לאכול במקומות נקיים ומסודרים בלבד, מומלץ לקחת תרופות גם נגד שילשול במידה ותצטרכו.

מחלות הנפוצות בדרום אמריקה

באוכלוסייה המקומית יש שכיחות גבוהה של שחפת. לפני יציאה לטיול, אנשים שנמצאים בסיכון גבוה לזיהום עשויים לעבור בדיקת מנטו.

עקיצת היתוש שגורמת לקדחת דנגי (שמתרחשת בדרך כלל במהלך היום) היא דרך ההעברה של מחלה זו. כעת אין חיסון זמין, אז תצטרכו להגן על עצמכם מפני עקיצות. פוטנציאל ההדבקה מתרחש בכל המדינה בישבת, אפילו במקומות מאוכלסים מאוד ומודרניים.

צ’יקונגוניה היא מחלה שמתפשטת על ידי עקיצת יתוש נגוע. כעת אין חיסון זמין; לכן, עליכם לנקוט באמצעי זהירות כדי להימנע מעקיצות, במיוחד במהלך היום בדיוק כמו קדחת דנגי שפירטנו קודם.

מכיוון שהנגיף זיקה הגורם למחלה קשה, ונמצא בדרום אמריקה ומופץ בעקיצת יתושים: מומלץ מאוד לנשים בהריון לדחות כל תוכנית לבקר באזור דרום אמריקה . לאחר החזרה מהטיול שלך, מומלץ גם לערוך בדיקות אם אתן בתוכניות להריון עם איש מקצוע רפואי.

זבובי חול אחראים להעברת הלישמניאזיס, הידועה גם בשם מחלת שושנת יריחו.

ה-Hantavirus היא מחלה שיכולה להתפשט מאזור אחד למשנהו על ידי חולדות.

ברוצלה היא מחלה השכיחה באזורים מסוימים. מומלץ מאוד לאנשים להימנע מצריכת מוצרי חלב לא מפוסטרים.

תרמילאים שנוסעים למקומות מבודדים ונשארים בבתי בוץ עם גגות קש נוטים יותר לחלות במחלת צ’אגאס.

כלבת היא תוצאה נפוצה של התקפות על ידי בעלי חיים. במקרה של נשיכה יש לנקות ביסודיות עם חומר חיטוי ומים למשך 15 דקות ולהתפנות מיד לטיפול רפואי!

אם יש לכם תסמינים כלשהם של מחלת גבהים, שיכולים לכלול כאבי ראש, בחילות, עייפות, קשיי נשימה ותסמינים אחרים, תצטרכו לרדת לגבהים נמוכים יותר. מחלת גבהים נגרמת על ידי עלייה הדרגתית בגובה. אולי כדאי ליטול תרופה על מנת להימנע ממחלת גבהים.

ההמלצות וההנחיות אינן נועדו להחליף ייעוץ של איש מקצוע רפואי.**

דרום אמריקה, יבשת של נופים מגוונים ותרבויות תוססות ומגוונות, קורצת למטיילים הישראלים חסרי הפחד עם היופי הטבעי עוצר הנשימה שלה, הערים השוקקות והאתרים ההיסטוריים. בין אם אתם מטיילים דרך יער הגשם של האמזונס, מטיילים בשביל האינקה למאצ’ו פיצ’ו, או מבקרים את חיות הבר הייחודיות של איי גלפגוס, אריזת הציוד הנכונה יכולה לעשות את כל ההבדל. מדריך מקיף זה יעזור לכם ליצור את רשימת הציוד האולטימטיבית להרפתקה שלכם בדרום אמריקה.

1. הבייזיק והמובן מאליו

אי אפשר להתעלם מהדברים היסודיים שצריך לצרף לציוד שאתם אורזים לטיול הגדול. ודאו שיש לך דרכון (אם שכחתם יוודאו עבורכם בנמל התעופה :), אשרות ויזה במידת הצורך, ביטוח נסיעות, כרטיסי אשראי וכסף מזומן במטבע מקומי.

זכרו לשאת עמכם עותק של המסמכים שלכם גם בנפרד ממסמכי המקור. אל תשכחו מתאם חשמל אוניברסלי עבור המכשירים האלקטרוניים – סוגי התקע משתנים על פני היבשת וכדאי לשאת עמכם מתאמים עם אופציות והתאמות מרובות.

2. ביגוד

מזג האוויר של דרום אמריקה יכול להיות מגוון למדי, מהחום הטרופי של האמזונס ועד לטמפרטורות הקרות של האנדים. לכן, שכבות דינאמיות הן המפתח. ארזו בגדים קלים, מנדפים זיעה ולחות, ומעיל עמיד למים כדי להגן מפני מקלחות פתאומיות מהטבע בגלל האופי המתעתע של האקלים הטרופי.

עבור אזורים בגובה רב, תחתונים תרמיים, מעיל חם וכובע וכפפות יהיו החברים הכי נאמנים ויעילים שלכם. אל תשכח זוג נעלי הליכה יציבות עבור הטרקים!

3. בריאות והיגיינה

ארזו ערכת עזרה ראשונה לנסיעות עם פריטים חיוניים כגון פלסטרים, מגבונים חיטויים ומשככי כאבים.

לא לשכוח לקחת אתכם גם תרופות מרשם אם אתם תחת טיפול קבוע לתקופה מספקת + אנטיביוטיקה למקרי חירום. דוחה חרקים וכילה הם פריטי חובה לאזורי הג’ונגל. קרם הגנה, מזור לשפתיים עם SPF ומשקפי שמש חיוניים להגנה מפני השמש הדרום אמריקאית החזקה.

4. ציוד קמפינג וטיולים

אם המסלול שלך כולל קמפינג או טיולים רגליים, תזדקקו לציוד ספציפי. אוהל ושק שינה קלים, ציוד בישול נייד, פנס ראש, רב כלי ומערכת אמינה לטיהור מים חיוניים.

5. גאדג’טים

ללכוד את הזיכרונות שלכם מדרום אמריקה עם מצלמה או סמארטפון באיכות טובה. לחובבי ההרפתקאות, שקלו מצלמת GoPro או מצלמה חזקה אחרת בקטגוריה שתתאים לכל תנאי שטח (מים, נגד נפילות וכו..).

משקפת תשפר את חוויות הצפייה בחיות הבר למשל, במיוחד באמזונס או בגלפגוס. מטען נייד יבטיח שהמכשירים שלכם יישארו מופעלים.

6. פריטי נסיעות בר קיימא

אמצו טיול בר קיימא על ידי אריזת בקבוק מים רב פעמי, מוצרי טיפוח ידידותיים לסביבה ושקיות קניות לשימוש חוזר.

לשינויים הקטנים הללו יכולה להיות השפעה משמעותית על הפחתת הפסולת ושמירה על הסביבה הטבעית המדהימה של דרום אמריקה עבור הדורות הבאים.

זכרו, לכל מדינה בדרום אמריקה יש את הקסם והאתגרים הייחודיים לה. רשימה זו היא נקודת התחלה מצוינת, אבל חיוני לעשות את המחקר המתאים לאופי הטיול שלכם ולהתאים את רשימת הציוד ליעד ולפעילויות הספציפיים שלכם, ניתן להתייעץ בקבוצת הפייסבוק הזו לחצו כאן.

בבחירת מזוודה אין תשובה אחת נכונה שמתאימה לכולם, לכן חשוב להבין מהן סוגי המזוודות הקיימות בשוק בצורה מעמיקה ולרכוש את סוג המזוודה המתאימה ביותר לצרכים שלכם.

סוגי מזוודות:

1. קשה.
2. רכה.
3. גדולה.
4. בינונית.
5. קטנה.
6. מגוון צבעים.

מזוודה רכה מדוע ובאלו מקרים לבחור בה

באלי מזג אוויר

למה לטייל לבד?

לטייל לבד זוהי חוויה מעצימה שיש לחוות לפחות פעם אחת בחיים.

טיול בצורה עצמאית אומנם מאתגר למדי במיוחד כאשר אין לכם ניסיון של טיול לבד, אך יחד עם זאת מאפשר גמישות רבה, אתם מחליטים מתי בא לכם לפגוש אנשים ומתי בא לכם להיות לבד.

כאשר אתם בודדים אתם חשים יותר את השטח ומונעים יותר במאמץ להכיר אנשים חדשים.

ההתמודדות לבד בקשיים הנלווים בטיול עצמאי מתפתח אצלכם חוסן לחיים עצמם עם יכולת להסתדר בצורה הרבה יותר יעילה.

כאשר אתם מטיילים לבד אתם עלולים להבין שבסופו של דבר אתם לא באמת לבד בכול מקום יש אנשים חביבים שישמחו להכיר אתכם לטייל יחד ולסייע לכם גם במידת הצורך.

איך להתחיל לטייל לבד?

לדבר עם אנשים שעשו את זה בעבר, דרך קבוצות פייסבוק או חברים קרובים שחוו זאת וללמוד מהם.

לעשות ניסוי של טיול קצר במקום קרוב לישראל ובזמן קצר, זו תהיה דרך נהדרת והדרגתית לבחון איך אתם עם טיול לבד.

מוזמנים לצפות בווידאו של הבלוגר אוהדוונצ׳רס שמספר לנו על כך לאחר אין ספור טיולים לבד בעולם.

דורדון מזג אוויר

תל אביב העיר שיש בה הכול מתוך הבלוג של על הדרך

העיר תל אביב בשנת 1906 הוקמה על ידיד 66 אנשים בלבד.

מרכז סוזן דלל פנינת חמד בלב תל אביב בשכונת נווה צדק, בוידאו ניתן לראות את המרכז ואת הסיפור של נווה צדק הצמודה לשכונת יפו.

בשנת 1888 דווקא שכונת יפו הייתה היעד להגירה של יהודים בגל העלייה הראשון.

אהרון שלוש הוא יהודי ממוצא פורטוגזי אשר שם לב לתופעה של ירידה חזרה מישראל של יהודים אשר התמודדו עם קשיי עליה והחל להשקיע בקרקעות בתל אביב וסביבתה במטרה לתמוך ולפתח שכונות יהודיות.

השם נווה צדק מגיע מהתנ”ך בספר ירמיהו (לא,כב): “יברכך יהוה נוה-צדק הר הקדש” .

רחוב הרצל הינו הרחוב הראשון שהוקדם בעיר תל אביב שם כיום יש מגוון מסעדות ובתי קפה.

מוזמנים לצפות בווידאו המרתק של מדריך הטיולים אליאב קפוסטה:

לשומרים מצוות בטיסה לחו”ל יש אתגרים מעט שונים ממטיילים חילונים.

בשבתות:

• יש להגיע מבעוד מועד כניסת השבת על מנת לבדוק איך ניתן למצוא מסלול לחדר ללא חילול שבת, ולבקש מפתח רגיל לחדר, יש להגדיל ראש ולבדוק האם במלון שאתם עתידים לשהות מפתחות פשוטות לפתיחת הדלת ללא כרטיס מגנטי.
• שימו לב שבמידה ויש אור אוטומטי במקרר לדאוג לנטרל אותו.
• בחו”ל אין עירוב ואסור לטלטל דברים בכיסים, יש להצטייד בחגורת שבת על מנת שתהיה לכם האפשרות לקחת אתכם מפתחות.

כשרות:

מותר לקנות ירקות ופירות, ולרכוש דגים עם סנפירים וקשקשים.

רייקיאוויק מזג אוויר

העיר רייקיאוויק משמשת בתור עיר הבירה של איסלנד, דבר שמקנה לה את התואר עיר הבירה הצפונית ביותר בעולם. מתוקף היותה של העיר עיר הבירה של איסלנד, היא גם העיר הגדולה ביותר במדינה. נכון להיום מתגוררים בעיר כ-150 אלף תושבים והמטרופולין של העיר מונה לא פחות מ-220 אלף תושבים סך הכול. באזור של העיר רייקיאוויק קיימות לא מעט אטרקציות ומקומות מעניינים עבור תיירים רבים. אחת מהאטרקציות הגדולות ביותר הנמצאות בסמוך לעיר זה הר אסיאן שמושך אליו מידיי שנה מאות אלפי תיירים מכל העולם.

ההיסטוריה של העיר רייקיאוויק

על פי רוב הדעות, תחילת ההתיישבות של הנורדים באיסלנד התרחשה בעיר רייקיאוויק על ידי אינגולפר ארנארסון בשנת 870 לספירה. עד למאה ה-18, לא התייחסו לעיר רייקיאוויק בתור עיר, מרבית הטענות סבורות כי היא לא הייתה יותר מחווה רגילה. במהלך המאה ה-18 החלו תושבים רבים להגיע לאזור והחלה התיישבות גדולה הרבה יותר.

התאריך הרשמי ליסודה של העיר רייקיאוויק הינו בשנת 1786, כאשר הכריזו עליה בתור עיר שוק. רק בשנת 1880 אפשרו הדנים למסחר חופשי בעבר, דבר שעד לאותו הרגע מנע מהעיר להתפתח ולגדול כיאה לעיר שוק עם מספר רב של עסקים ומקומות מסחר.

במאה ה-19 החלו לצוץ יותר ויותר רעיונות על מתן אזרחות למדינת איסלנד, והעיר רייקיאוויק הייתה בעצם העיר היחידה שהייתה משויכת אל המדינה. לכן מרבית האנשים הוגי הרעיון התרכזו בעיר זו על מנת להוציא את התוכניות שלהם לפועל.  בשנת 1874 קיבלה לראשונה איסלנד חוקה רשמית, אומנם איסלנד עדיין לא קיבלה את עצמאותה אך היא החלה לפעול בתור מדינה עצמאית לכל דבר ועניין. הממלכה הדנית עדיין הייתה נוכחת במקום על מנת לפקח על הנעשה, אך עם הזמן הועברו יותר ויותר סמכויות לאיסלנד עצמה.

בשנת 1904 נעשה עוד צעד משמעותי אל עבר עצמאותה של איסלנד כאשר בעיר רייקיאוויק הוקם משרד השר לאיסלנד. בשנת 1918 כל המאמצים התחילו לתת את פירותיהם כאשר לראשונה איסלנד הוכרזה בתור מדינה עצמאית אך עדיין תחת השליטה וההגבלות של בית המלוכה הדני.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940 החלו הבריטים בניסיון לכבוש את העיר רייקיאוויק. הכיבוש היה מהיר ובתוך 4 שעות בלבד הצליחו הבריטים לשלוט בכל המוסדות החשובים בעיר. באותם שנים הגיעו למקום חיילים בריטיים וחיילים אמריקאים שהועברו לשם על מנת להגן על העיר הקטנה. בעיר רייקיאוויק ניתן לראות עד היום בסיסיים צבאיים של אמריקה ושל בריטניה ששימשו את אותן המדינות רבות לאורך ההיסטוריה.

עד לכיבוש אוכלוסיית רייקיאוויק סבלה מכמות גדולה של אבטלה ולא מעט חוסר יציבות. מיד לאחר הכיבוש הבריטי החל מצבה של העיר להשתפר כאשר לא מעט אנשים החלו למצוא מקומות תעסוקה ולייצב את חייהם החדשים. הבריטים היו אלה שבנו את שדה התעופה של רייקיאוויק, אותו שדה תעופה שפועל עד עצם היום הזה. מצד שני האמריקאים היו אלה שבנו את נמל התעופה הבינלאומי קפלוויק שנמצא במרחק של 50 ק”מ בלבד מהעיר רייקיאוויק.

הצמיחה הגדולה של העיר רייקיאוויק החלה מיד עם סיום מלחמת העולם השנייה. כמות גדולה של אנשים החלה לעבור מהכפרים הקטנים שהיו נמצאים בסמוך לעיר אל רייקיאוויק. הרצון למצוא עבודה ולהתחיל בחיים חדשים גרם לכך שלא מעט אנשים החליטו להעתיק את מקום מגוריהם אל העיר הגדולה. העיר הקטנה שהייתה נראת כמו כפר פרימיטיבי הפכה להיות בתוך זמן קצר לעיר גדולה עם כמות משמעותית של תושבים.

בעשורים האחרונים הפכה להיות רייקיאוויק עיר חשובה מאוד באירופה, למרות היותה עיר קטנה וחדשה יחסית בהשוואה אל שאר ערי הבירה של המדינות באזור. בעיר נערכה פגישת פסגה בין רונלד רייגן ומיכאל גורבצ’וב בשנת 1986. בשנות ה-90 החלה הטכנולוגיה להשתלט על העיר קטנה בדיוק כל על העולם כולו, העיר רייקיאוויק הפכה להיות עיר טכנולוגית לכל דבר ועניין עם לא מעט מהנדסים וממציאים אשר צמחו והתחנכו בעיר.

הקהילה היהודית ברייקיאוויק

הקהילה היהודית באיסלנד כולה ובעיר רייקיאוויק איננה גדולה ומשמעותית באופן טבעי והגיוני. תחילת ההתיישבות היהודית בעיר החל בשנת 1625 כאשר לא מעט יהודים הגיעו על מנת לסחור בעיר המסחר החדשה שהוקמה באותם השנים. לא מעט יהודים במדינה ובעיר החלו להעמיד לעצמם שם חשוב של סוחרים חשובים ובעלי תפקיד במקצועות הקשורים למסחר מסביב לעולם.

שנות השלושים של המאה ה-20 היו קשות מאוד עבור יהודי רייקיאוויק כאשר לא מעט מהם נאלצו לעזוב עקב החלטה של הממשלה המקומית. יהודים רבים אשר רצו להעתיק את מקום מגוריהם לעיר רייקיאוויק קיבלו סירוב דבר שהביא לסגירת השערים בפני יהודים במדינה.

במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיר רייקיאוויק חיילים יהודים רבים אשר שירתו בצבא הבריטי ובצבא האמריקאי. היהודים הזדעזעו לגלות כי בעיר הקטנה לא נמצא אף בית כנסת למרות שבמקום הייתה פועלת קהילה יהודית קטנה.

החיילים היהודים עשו את מירב המאמצים על מנת לקיים את הלכות היהדות בעיר כאשר במיוחד לשם כך הוטס ספר תורה מארה”ב עבור החיילים המוצבים בעיר רייקיאוויק. בסוף מלחמת העולם השנייה היו באיסלנד לא פחות מ-2000 חיילים יהודים אשר הגנו על העיר ועל המדינה מפני הצבא של גרמניה הנאצית.

כיום באיסלנד חיים בין 100 ועד ל-150 יהודים בלבד. קשה מאוד למצוא סממנים יהודים במדינה, שכן מרבית היהודים עלו לארץ ישראל מיד עם הכרזת העצמאות של המדינה. היהודים שעדיין מתגוררים ברייקיאוויק ובערים אחרות באיסלנד דואגים שלא להתבלט יתר על המידה ושומרים על המנהגים היהודים בסתר עם רצון להשתלב במדינה עד כמה שניתן או שיתאפשר לה

קופנהגן/נורהברו מזג אוויר

העיר קופנהגן היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר במדינת דנמרק. נכון לכתיבת שורות אלה בעיר קופנהגן חיים כ-600 אלף תושבים ואילו במטרופולין של העיר חיים לא פחות מ-2.5 מיליון תושבים. רוב העיר נמצאת על האי שלן, כאשר חלקים נוספים מהעיר פזורים על גבי איים אחרים המשתייכים אל מדינת דנמרק. מותג הבירה קרלסברג שהוא אחד מהמותגים החזקים ביותר בדנמרק מיוצר במפעל אשר שוכן בתוך קופנהגן.

ההיסטוריה של קופנהגן

אומנם העיר קופנהגן קיבלה מעמד רשמי של עיר רק במאה ה-13, אך ניתן לראות תיעוד כתוב על העיר בספרות של המאה ה-11. העיר ידעה לא מעט התקפות שמרביתן התרחש על ידי ברית ערי הנזה שכללה בתוכה סוחרים מערים בצפון גרמניה ומהים הבלטי. קופנהגן עצמה החלה לפרוח רק במהלך המאה ה-12, כאשר עם השנים הפכה להיות נקודת מסחר חשובה עקב המיקום האסטרטגי שבו העיר שוכנת. למרות היותה מרכז סחר חשוב, העיר הפכה להיות בירת דנמרק רק באמצע של המאה ה-15, עד אז הייתה העיר כמו כל עיר אחרת בדנמרק עצמה.

בין שנת 1658 ועד 1659 עמדה העיר קופנהגן תחת התקפות חוזרות ונשנות מצדו של המלך קרל ה-10. המלך השוודי שם מצור על העיר, אך בסופו של דבר הצליחו תושבי העיר להדוף את המצור ולהחזיר את החיים בחזרה למסלולם התקין.

בשנת 1711 תקפה מגפה מסתורית את מרבית מתושבי העיר, כתוצאה מכך שליש מתושבי קופנהגן נהרגו דבר שהיה דרמטי מאוד בקרב תושבי העיר באותם שנים. קרב קופנהגן שהתרחש בשנת 1801 היה גם הוא נקודת ציון חשובה בהיסטוריה העשירה של העיר. במהלך הקרב שהתרחש בין הצי הבריטי ובין הצי של דנמרק ונורבגיה. בהתקפה השנייה על העיר הפציצו הבריטים את העיר קופנהגן ברקטות דבר שהביא להרס עצום ולהשמדה מוחלטת של העיר. במהלך הקרבות כ-2000 מתושבי העיר מצאו את מותם.

כמו מרבית העיר באירופה, גם קופנהגן הייתה תחת שליטתה של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. העיר הייתה תחת שליטתה של גרמניה הנאצית החל מ-9 באפריל 1940 ועד ל-4 במאי 1945. הגרמנים חשבו כי המשטרה הדנית יכולה להסב להם לא מעט בעיות והתנגדויות שעלולות לעכב את השאיפות הגרנדיוזיות שלהם. לפיכך הגרמנים בנו תוכנית שהמטרה הראשית הייתה לסלק את המשטרה הדנית מרחובות קופנהגן. התוכנית הצליחה כאשר לא מעט מאנשי המשטרה הדנית ברחו למדינות אחרות. כתוצאה מכך אחוזי הפשיעה בעיר היו בשיאם, ובכל יום היה ניתן לראות מקרי פשיעה קשים במיוחד ובזיזה שלא נראתה כמותה בקופנהגן מעולם.

בשנת 2000 נחנך אחד מהפרויקטים החשובים ביותר בהיסטוריה של העיר. גשר ארסונד אשר מחבר בין העיר קופנהגן שבדנמרק ובין העיר מאלמה שבשוודיה. דבר שהפך להיות חשוב מאוד ומאפשר תנועה ישירה של כלי רכב מדנמרק לשוודיה שתי מדינות חשובות מאוד באירופה של השנים האחרונות.

ההיסטוריה של יהודי קופנהגן

הקשר של היהודים עם דנמרק החל רק מהמאה ה-17, והוא מעולם לא היה קשר הדוק כל כך. הקהילה היהודית בדנמרק הייתה מאז ומתמיד קהילה קטנה וסגורה אשר התקשתה מאוד להתרחב מסיבות כאלה ואחרות. אך למרות היותה קטנה וסגורה, יהודי דנמרק ויהודי קופנהגן היו מקהילות היהודיות הראשונות שהוקמו במדינות סקנדינביה.

בשונה משאר מדינות אירופה, הקשר של יהודי קופנהגן ודנמרק עם האוכלוסייה המקומית היה רוב הזמן קשר טוב ותומך. מעולם לא היו בדנמרק מקרי אנטישמיות גדולים אשר אילצו את היהודים לעזוב או אפילו לחשוב על עזיבה.

יהודי קופנהגן היו ידועים בתור יהודים משכילים מאוד אשר תרמו רבות להתפתחות המדינה ולהתפתחות התנועה היהודית באירופה כולה. נפתלי הרץ וייזל ויצחק אייכל היו רק חלק מאותם יהודים משכילים אשר גדלו והתחנכו בקופנהגן. השלטונות הדנים ראו את האפשרות שלהם לקבל לא מעט תועלת ועזרה מצד היהודים המשכילים, ולכן הם החלו ברפורמות אשר יטיבו עם היהודים על מנת שיוכלו להכניס אותם אל תוך גופי הממשלה והמדינה. היהודים קיבלו לא מעט פריבילגיות מצד מלכי דנמרק לאורך השנים, כאשר בין היתר הם אפשרו להם לעסוק בנדל”ן מקומי ולרכוש לא מעט מבנים אשר החשיבה הכוללת הייתה כי הם ירחיבו ויבססו אותם עוד יותר.

הציונות החלה לפרוח בדנמרק כולה בשנת 1902 כאשר נוסדה בקופנהגן התנועה הדנית הציונית. מדובר בתנועה חשובה מאוד אשר תרמה רבות להקמת מדינת ישראל ולפיתוח כל החזון הציוני שעל בסיסו הוחלט להקים את מדינת ישראל בארץ ישראל. בין השנים 1914 ועד לשנת 1918 התקיים בקופנהגן הקונגרס הציוני שהיה אחד מהקונגרסים החשובים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי בדורותיו. אך מיד עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, החלו היהודים להוריד פרופיל ולשמור על ניטרליות על מנת שלא להתבלט לרעה או לספוג אש ללא כל צורך בכך. במהלך מלחמת העולם הראשונה הגיעו לדנמרק שהייתה בטוחה יחסית אלפי יהודים ממדינות שונות ברחבי אירופה על מנת לתפוס מחסה ולא פחות חשוב להתפרנס ממספר רב של עבודות שהיו קיימות עבור הקהילה היהודית בדנמרק כולה.

עוד נקודת ציון חשובה בהיסטוריה של יהדות דנמרק כולה ויהדות קופנהגן בפרט היא היחס של המקומיים כלפי היהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. כאשר מרבית המדינות מכרו את היהודים על מנת שלא להסתבך עם גרמניה הנאצית, האוכלוסייה בדנמרק ברובה עשתה בדיוק את ההפך. לא מעט מקומיים החביאו יהודים וגרמו להצלת חייהם. בית המלוכה בדנמרק אינו שיתף פעולה עם הבקשות או הדרישות של גרמניה הנאצית ובכך הקשה מאוד על חייהם בתפיסת יהודים ושליחת אל מחנות ההשמדה. כך ניצלו חייהם של אלפי יהודים בדנמרק ובקופנהגן.

מונקו מזג אוויר

מונקו היא נסיכות אשר ממוקמת בתוך הריביירה הצרפתית ובסמוך לגבול עם איטליה.

הטריטוריה של מונקו כוללת בתוכה מספר אזורים בניהם העיר העתיקה שלה ובנוסף לא מעט מבנים ומוסדות אשר נבנו בתקופות מתקדמות הרבה יותר.

שטחה של מונקו הינו קטן במיוחד, והיא נמצאת במקום השני שלפניה רק הוותיקן בתור המדינה העצמאית עם השטח הקטן ביותר.

התחום שנמצא תחת שליטת הנסיכות הינו קטן במיוחד ובגודל של 2 קילומטר בלבד.

על פי לא מעט מדדים מדובר במדינה עם השטח הצפוף ביותר כאשר בתוך תחום הנסיכות ישנם לא פחות מ-30 אלף תושבים.

ההיסטוריה של העיר מונקו

ישנם לא מעט גרסאות המסבירות מדוע ניתן למונקו השם הנ”ל.

אחת מהגרסאות סבורה כי המילה היוונית “μόνοικος” שהייתה המילה שבה כינו לא מעט סוחרים יוונים את השטח שבה נמצאת כיום מונקו.

סיבה נוספת מגיעה דווקא מהכיוון הכנעני פיניקי עם המילה “מנוחה” שבה כינו סוחרים פיניקים את השטח שעליו משתרעת מונקו כיום.

אף אחד מהגרסאות הללו אינה הוכחה מעולם, ומדובר רק בהשערות של אנשים. עד היום אף אחד איננו יודע בצורה חד משמעית מדוע מונקו נקראת בשם זה או מי החליט על שמה של מונקו.

תחילת הדרך

שנת היווסדות של מונקו הינה ב-1215 כאשר תחילה היא הוקמה בתור הקולוניה של המדינה העצמאית ג’נובה. 

בית גרימלדי שהיה בית אצולה ששלט במדינת ג’נובה שלט בעיר החל משנת 1297. 

כאשר פרנסואה גרימלדי שהיה באותה תקופה המנהיג של בית גרימלדי התחפש נזיר פרנציסקני על מנת לתפוס את המצודה החשובה ביותר בעיר. 

כך בעצם הצליח בית האצולה לתפוס את השליטה על העיר, ולהפוך אותה להיות אחת מהערים שבהן ג’נובה שולטת.

נסיכות

בשנת 1612 הכריז אחד מבני משפחת גרימלדי עליו בתור הנסיך של מונקו, אך החל מאותו הרגע הפכה להיות מונקו תחת אחריותה של צרפת. 

בזכות התמיכה הצרפתית הצליחה הנסיכות הקטנה שהייתה מאוד חלשה מבחינה צבאית ומדינית לשרוד את השנים הבאות. 

אילולא התמיכה הצרפתית לא מן הנמנע כי הנסיכות של מונקו הייתה חולפת מן העולם או נכבשת על ידי מדינה אחרת.

מונקו עצמה הייתה שרויה תחת שליטת הנסיכות עד לתחילת המהפכה הצרפתית אשר שינתה את פני צרפת כולה וגם את פני מונקו. 

הממשלה החדשה שתפסה את השליטה על צרפת נכנסה עם כוחות צבאיים אל מונקו וכבשה את העיר הקטנה והחלשה בתוך זמן קצר. החל מאותו הרגע הפכה להיות מונקו חלק מהאימפריה הצרפתית ותחת שליטתה של האימפריה.

השלטון הצרפתי בידי פריז במדינה נמשך עד לשנת 1814 כאשר קרסה האימפריה של נפוליאון.

כשנה לאחר מכן במסגרת קונגרס וינה הוחלט כי מונקו תעבור כי העיר תהיה חלק מממלכת סרדיניה.

אך מאותו הרגע שממלכת סרדיניה התאחדה עם האימפריה האיטלקית, הוחלט כי מונקו תחזור להיות תחת שליטתה של צרפת.

התקופות הקשות של מונקו

אחת מהתקופות הקשות ביותר בהיסטוריה של הנסיכות הקטנה קרה דווקא במאה ה-19. כאשר החלו להופיע בתוך הנסיכות גלי מרידות בגלל ההחלטה של הנסיך על העלאת מיסים דבר שלא התקבל בצורה חיובית על ידי האזרחים של הנסיכות. דבר שהביא לכך שהנסיכות איבדה את השליטה על העיר, ומרבית האזורים חזרו להיות תחת שליטת הצרפתים שגיבו את ההחלטות של נסיך מונקו.

על מנת שיוכל להחזיר את אהדת התושבים ואת האמון שלהם בו, החליט הנסיך על מתן פטור מלא ממיסים למרבית האזרחים ולפיתוח מואץ של הנסיכות הקטנה. בזכות האוזן הקשבת שהפנתה משפחת גרימלדי כלפי התושבים, היא הצליחה לשרוד למרות ההתהפכויות הרבות שחוותה המשפחה מפניהם של תושבי הנסיכות.

דמוקרטיזציה

הנסיך של מונקו היה הגורם המכריע בכל הקשור לנעשה בנסיכות, הסטטוס הזה נשאר כמו שהוא עד לשנת 1910 כאשר החלו קולות אשר טענו להחיל על הנסיכות דמוקרטיזציה. הנסיך הבין כי הוא יכול לאבד את השליטה על הנסיכות, ולכן הורה על מתן כוח לאזרחים במטרה להפוך את הנסיכות לדומה עד כמה שניתן לדמוקרטיזציה.

הנסיכות דגלה בגישה ניטרלית בכל הקשור לנעשה במלחמת העולם הראשונה. כך בעצם נמנע הנסיכות הקטנה מכניסה לעימותים צבאיים מיותרים שהיו עלולים להעמיד בסימן שאלה את גורלה של המדינה הקטנה. אך במסגרת הסכמי ורסאי קיבלה צרפת את השליטה פעם נוספת על נסיכות מונקו.

מלמחת העולם השניה

בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה המשיכה מונקו לפתח את הנסיכות ולהפוך אותה להיות מודרנית ומתקדמת עד כמה שניתן. כל זאת על מנת לרצות את התושבים ולהפוך את הנסיכות להרבה יותר מזמינה ונעימה. כך בעצם דאגה משפחת גרימלדי לשמור על עצמה את כס השלטון, למרות שלא פעם הם עמדו בפני גירוש או סילוק מן המדינה על ידי אזרחי הנסיכות.

גם במלחמת העולם השנייה ניסתה הנסיכות לשמור על גישה ניטרלית על מנת למנוע מצב של התערבות או כניסה צבאית למדינה החלשה. אך הפעם הגישה הניטרלית איננה סייעה לנסיכות, כאשר בשנת 1943 נכנסו כוחות איטלקים לנסיכות על מנת לכבוש אותה. אך האימפריה האיטלקית נפלה כעבור שנה בלבד, דבר שאפשר לגרמניה הנאצית לכבוש גם את הנסיכות הקטנה. וכך החלו הגרמנים הנאצים בגירוש ובהשמדת יהודי מונקו אשר לא הספיקו לברוח מהנסיכות אל מדינות אחרות באירופה.

לבסוף בסיומה של מלחמת העולם השנייה שוחררה הנסיכות על ידי צבא ארצות הברית. מיד לאחר מלחמת העולם השנייה המשיכה העיר בקצב ההתפתחות הגבוה כאשר בזכות כמויות המס הקטנות שנלקחו מהתושבים לא מעט מעשירי העולם העתיקו את מקום מגוריהם לנסיכות. מונקו הפכה להיות אחד מהיעדים הפופולריים ביותר עבור תיירים בעשורים האחרונים, והיא ללא ספק אחד מהיעדים המרתקים ביותר מבחינת אלמנטים רבים שכדאי לקחת אותם בחשבון.

אתונה מזג אוויר

אתונה היא העיר החשובה והמרכזית ביותר ביוון.

העיר משמשת בתור בירת המדינה, ובנוסף מתוקף היותה עיר הבירה היא גם העיר הגדולה ביותר. 

העיר מונה נכון להיום קרוב ל-700 אלף תושבים, כאשר במטרופולין של העיר שכולל בתוכו עוד מספר ערים נוספות כמות התושבים מגיעה כמעט ל-4 מיליון איש. 

המטרופולין של אתונה מהווה יותר משליש מכמות התושבים של יוון כולה, כך שבהחלט מדובר במטרופולין גדול ורחב במיוחד.

מקור השם אתונה מגיע מכיוונה של האלה אתנה שעל שמה ככל הנראה נקראת העיר.

לעיר אתונה יש היסטוריה עשירה, והיא אחת מהערים הוותיקות ביותר בעולם.

ישנם עדויות על קיומה של העיר אתונה עוד מלפני 3500 שנים.

ההיסטוריה של אתונה

על פי מרבית העדויות העיר אתונה הוקמה בשנת 2000 לפני הספירה, כאשר כבר במאה ה-15 לפני הספירה הפכה להיות אתונה אחת מהערים החשובות ביותר בעולם כולו. 

בעת הקמת האימפריה האתונאית הפכה להיות אתונה העיר החשובה ביותר בעולם, כאשר על פי יישק דבר כמעט בכל מקום על פני הגלובוס. 

אתונה עצרה לא מעט כיבושים ומהפכות אשר איימו להכריז מלחמה על אירופה כולה. 

אתונה היא זאת שעצרה את ההתקדמות של האימפריה הפרסית מערבה.

אחת מהיריבויות הגדולות ביותר של המאה הרביעית הייתה היריבות בין האימפריה האתונאית ובין ספרטה. היריבויות בין שתי המעצמות הללו הצריכו לא מעט משאבים, דבר שגרם לשתי המעצמות לשקוע ולאבד את מרבית הכוח שלהם. פיליפוס השני שהיה מלך מוקדון הביס את האימפריה היוונית שבירתה הייתה אתונה, וכך בעצם איבדה אתונה את העצמאות שלה. אתונה עצמה עברה להיות תחת השליטה של האימפריה המוקדונית, אך למרות התהפוכות הללו לא איבדה אתונה מהכוח הבינלאומי שלה. היא נשארה אחת מהמדינות החזקות והדומיננטיות ביותר בעולם באותם השנים.

תחת השליטה של האימפריה המוקדונית הייתה אתונה אחת מהערים העשירות ביותר בעולם. אך היא התקשתה מאוד לחזור לגדולתה ולחשיבותה כאשר היא הייתה בשליטה של האימפריה היוונית. כאשר עברה העיר אתונה להיות תחת השליטה של האימפריה הרומית שבאותם השנים נקראה האימפריה הביזנטית היא הפכה להיות עיר לא חשובה. לא מעט מקרי שוד של קיסרים ובעלי כוח פקדו את העיר, דבר שגרם לה לרדת מכל נכסיה ולאבד את כל עושרה.

בשנת 1458 לאחר שהייתה תחת השליטה של האימפריה הרומית, נכבשה העיר אתונה על ידי האימפריה העות’מאנית.

מלחמת העצמאות היוונית הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה של אתונה ושל המדינה היוונית כולה. לאחר שהאימפריה היוונית הצליחה להחזיר את השליטה על העיר אתונה, היא נבחרה לשמש בתור עיר הבירה של המדינה בשנת 1834. בעת הכרזת העצמאות היוונית הייתה העיר אתונה עיר קטנה והרוסה, אך בזכות ההיסטוריה העשירה שלה היא נבחרה לשמש בתור עיר הבירה של הממלכה החדשה. אוטו מלך יוון הוא האיש שהחזיר את העוצמה לעיר אתונה, לאחר שהחליט להקדיש את רוב המשאבים של הממלכה לעיר ההרוסה.

בשנת 1896 נבחרה העיר אתונה לשמש בתור המארחת של המשחקים האולימפיים הראשונים. מלחמת העולם השנייה גם היא הייתה לא פשוטה עבור העיר אתונה, כאשר יוון נכבשה על ידי גרמניה הנאצית ובנות בריתה. יוון עצמה התחלקה לשלושה חלקים כאשר על העיר אתונה שלטה איטליה. לאחר מלחמת העולם השנייה ולמרות המכות הלא קטנות שספגה העיר במהלך ימי הלחימה הגיעו תושבים ואזרחים יוונים רבים להתיישב בעיר הבירה. כך צמחה באופן ניכר אוכלוסיית העיר שהגיעה באותה התקופה לשיא של כל הזמנים.

העיר אירחה פעם נוספת את המשחקים האולימפיים בשנת 2004. על מנת לספק לספורטאים אירוח ברמה גבוהה עברה העיר שינויים רבים אשר שיפרו את התשתיות ואת המבנים בה.

הקהילה היהודית באתונה

הקשר של הקהילה היהודית עם אתונה ועם המדינה היוונית הוא קשר עתיק יומין. כאשר ישנם עדויות על הימצאותם של יהודים באתונה וביוון עוד בתקופת ההלניסטית. אך לאורך השנים סבלו היהודים מרדיפות רבות אשר הפכו את חייהם לחיים לא פשוטים. רק לאחר הכיבוש של אתונה ושל יוון כולה על ידי האימפריה העות’מאנית החל שיפור מסוים ביחס על הקהילה המקומית כלפי היהודים.

לא מעט יהודים אשר גורשו במסגרת גירוש ספרד וגירוש פורטוגל במאה ה-15 מצאו את עצמם מגיעים לאתונה וליוון. שם הם הרגישו הכי בנוח, והקרבה של יוון לארץ ישראל בהחלט הייתה אחד מהגורמים לבחירה שלהם דווקא באתונה כעיר שבה הם יתיישבו. בעקבות הגעתם של יהודי ספרד, הפכה להיות הקהילה היהודית באתונה עם צביון ספרדי אדוק דבר שניתן לשים אליו לב עד עצם היום הזה.

הקהילה היהודית באתונה הייתה הקהילה היהודית השנייה בחשיבותה ביוון, כאשר הקהילה היהודית בסלוניקי הייתה החשובה והמוכרת ביותר. ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו ביוון כולה לא פחות מ-80 אלף יהודים. אומנם הגרמנים לא הצליחו להשתלט באופן מוחלט על יוון כולה, אך לא מעט מיהודי אתונה ויהודי יוון כולה מצאו את מותם במסגרת הרדיפות מצד הגרמנים הנאצים. על פי העדויות כ-60 אלף יהודים מצאו את מותם במהלך מלחמת העולם השנייה, כך שכמעט כל הקהילה היהודית מצאה את מותה במסגרת המלחמה.

כיום הקהילה היהודית ביוון היא עדיין אחת מהקהילות היהודיות הנפוצות ביותר באירופה ובעולם כולו. אומנם כיום תתקשו מאוד למצוא אזרחים יהודים באתונה, את מרבית היהודים תוכלו למצוא כיום באזור סלוניקי שם הייתה בשנים הקדומות קהילה יהודית גדולה ורחבה במיוחד. נכון להיום ביוון כולה חיים לא פחות מ-5500 יהודים. כך שאם אתם מגיעים ליוון בהחלט תוכלו למצוא לא מעט מקומות שתוכלו להרגיש בהם כמו בבית, גם בעיר אתונה שעדיין משמשת בתור העיר החשובה ביותר ביוון.

לוקסמבורג מזג אוויר

העיר לוקסמבורג או בשמה הנפוץ יותר לוקסמבורג סיטי משמשת בתור עיר הבירה של הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג.
העיר עצמה ממוקמת בדרום המדינה, ובמרכזה של העיר נמצא מפגש של שני נהרות חשובים נהר אלזט ונהר פטרוס.
כיום העיר מאוכלס ב-116 אלף תושבים ובמטרופולין של העיר חיים בסך הכול 130 אלף תושבים.

ההיסטוריה של העיר לוקסמבורג

העיר לוקסמבורג הפכה להיות לאורך השנים עיר מרכזית וחשובה מאוד בעיקר בזכות מיקומה האסטרטגי שהפך אותה להיות עיר צבאית חשובה מאוד בעיר לאורך ימי הביניים.

 במהלך המאה ה-10 החלו לבצר את העיר על מנת להגן עליה מפני התקפות או מרידות שונות. 

ביצורי העיר אשר חודשו בשנת 1340 שרדו לאורך תקופת זמן ארוכה במיוחד בהשוואה לביצורים אחרים של ערים אחרות באירופה.

 הפעם הראשונה שנבקעו הביצורים לאחר בנייתם הייתה בשנת 1867.

בשנת 1443 הייתה זאת דוכסות בורגונדיה בהנהגתו של פיליפ הטוב שכבשה את העיר. 

לאורך השנים עברה העיר לא מעט ידיים כאשר הייתה חלק מהשלטון של ארצות השפלה הבורגונדיות, ועברה גם לידיים של האימפריה הספרדית והאימפריה האוסטרית. 

במסגרת השליטה של בית הבסבורג בעיר, הוחלט על חיזוק טירת לוקסמבורג אשר הייתה המבנה החשוב ביותר באותה תקופה בעיר.

בעקבות החיזוקים הללו הפכה להיות הטירה אחד מהמבנים החזקים והעמידים ביותר באירופה כולה.

חילופי שלטונות ללא הרף

חלופת השלטונות בעיר לא ידעה שובע, כאשר באותה תקופה העיר עברה פעמים רבות לשליטת אימפריות שונות.

אך לבסוף הייתה זאת האימפריה הפרסית אשר כבשה את העיר והנחילה בה את דפוס עולמה.

במסגרת כיבושי נפוליאון, הגיעה האימפריה הצרפתית גם אל העיר לוקסמבורג. אך בשונה משאר ערי אירופה, העיר לוקסמבורג ותושביה הקשו מאוד את החיים עבור האימפריה הצרפתית. 

אך לבסוף לאחר מספר חודשים של מרידות, קיבלו הצרפתים את השליטה על העיר והפכו אותה להיות חלק מהאימפריה הצרפתית.

מיד עם תום מסעות הכיבוש של נפוליאון ונפילת שלטונו הוחלט להחזיר את העיר לוקסמבורג להיות תחת השליטה של האימפריה הפרסית. 

ביצורי העיר נהרסו בשנת 1867 במסגרת הסכם לונדון אשר קבע כי יש לעשות כן. הריסת הביצורים עלתה סכומי כסף גדולים במיוחד ונמשכה לא פחות מ-15 שנה, דבר שממחיש בצורה הטובה ביותר עד כמה העיר הייתה בצורה וסגורה באופן הרמטי.

בשנת 1890 מת מלך הולנד ולא השאיר אחריו יורש אשר ירש את הכתר. בעקבות כך העיר לוקסמבורג הפכה להיות עיר הבירה של הדוכסות הגדולה שהונהגה תחת שלטונו של הדוכס הגדול אדולף. 

העיר לא שמשה בתור עיר בירה החל משנת 1867 וכך קיבלה בשנית את התואר שנשלל ממנה.

תחת הכיבוש של הגרמנים

בתחילת מלחמת העולם הראשונה השתדלה הדוכסות הגדולה לשמור על ניטרליות בכדי לא להיכנס לעימותים צבאיים מיותרים. 

אך בסופה של דבר בשנת 1914 נכבשה העיר על ידי האימפריה הגרמנית.

התושבים בעיר ניסו לעשות מספר מרידות והתקוממויות כנגד השלטון הגרמני, אך המהפכה הגדולה שהתרחשה בשנת 1918 שרדה רק שעות ספורות.

לא מעט קומונות התחילו להתפתח בעיר, דבר שהביא אותה להיות העיר הקומונה הגדולה ביותר במדינה.

עד לשנת 1978 החזיקה העיר בתואר בתור הקומונה הגדולה ביותר של המדינה.

גם במלחמת העולם השנייה הייתה זאת גרמניה הנאצית אשר כבשה את העיר והפכה אותה להיות תחת שליטתה של האימפריה. 

בשונה משאר מדינות אירופה, גרמניה הנאצית איננה הסכימה כי במדינת לוקסמבורג יתקיים ממשל עצמאי. 

בסופו של דבר סופחה המדינה באופן רשמי לרייך השלישי ב-30 באוגוסט 1942.

מיד עם סיום המלחמה קיבלה מדינת לוקסמבורג עמדה רשמית בכל הקשור אל מדיוניות החוץ שלה.

העיר והמדינה עצמה הפסיקה לגדול בשיטת הניטרליות אשר הפכה להיות מזוהה מאוד עם המדינה.

הם החלו להצטרף למספר ארגונים בין לאומיים וקיבלו על עצמם לא מעט גישות אשר גיבשו את מדיניות המדינה בעת הנוכחית.

הקהילה היהודית בלוקסמבורג

בית הכנסת הראשון בעיר ובמדינה כולה הוקם בשנת 1823, אך עדויות על הימצאותם של יהודים בלוקסמבורג הגיעו עוד משנת 1267.

היהודים היו הראשונים שהחלו את המהפכה התעשייתית במדינה, והיו דמויות מפתח בכל הקשור אל התפתחות המסחר במדינה.

הקהילה היהודית בעיר התפתחה באופן משמעותי בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. 

יהודים רבים מגרמניה שסבלה מירידה משמעותית בפופולאריות שלה מצאו את עצמם מתיישבים בלוקסמבורג. 

כאשר הגרמנים כבשו את המדינה והעיר, החלו יהודים רבים שניסו לברוח מהגרמנים לברוח פעם נוספת הפעם למדינות אחרות.

מרבית היהודים הצליחו לברוח, והם עשו זאת לבלגיה ולצרפת.

השלטונות הגרמנים עודדו את הגירת היהודים, שהפכה להיות משמעותית יותר ויותר עם תחילת מלחמת העולם השנייה. 

הרב אברהם רוברט סרברניק שהיה הרב הראשי של לוקסמבורג עם תחילת מלחמת העולם השנייה איננו עזב את העיר במהלך תקופת המלחמה. 

הוא עזר ליהודים רבים להגר למדינות אחרות ובכך הציל את חייהם של יהודים רבים מידיהם של הגרמנים הנאצים.

מתוך 3500 יהודים שהתגוררו בלוקסמבורג כולה טרם מלחמת העולם השנייה שרדו חצי בלבד. הרב בזכות תפקודו של הרב אברהם רוברט סרברניק שהציל רבים מהם בזכות התערבותו. 

בית הכנסת של העיר לוקסמבורג נהרס באופן מוחלט עם כיבוש העיר על ידי גרמניה הנאצית. אך בעידודה של ממשלת לוקסמבורג הוא נבנה מחדש בשנת 1953. 

לכל הישראלים שמגיעים לאותו בית הכנסת כדאי מאוד לחפש אבן יחידה אשר שרדה את ההריסות של בית הכנסת הקודם.

כיום בלוקסמבורג ישנם כ-1600 יהודים, ומרביתם חיים בעיר לוקסמבורג שהיא עיר הבירה של המדינה. בשנת 2005 נפתח בעיר לוקסמבורג בית חב”ד אשר אמור לעזור לישראלים רבים אשר מגיעים למדינה להרגיש בבית ולמצוא את עצמם מקיימים את מצוות היהדות בעיר ובמדינה.

מדריד היא עיר הבירה של ספרד ומקום מושבם של כל גופי הממשלה בניהם מלך ספרד וראש ממשלת ספרד.

מדריד מזג אוויר

בעיר מדריד מתגוררים כ-3.2 מיליון תושבים מתוקף כך היא העיר הגדולה ביותר בספרד נכון להיום.

במטרופולין של מדריד מתגוררים לא פחות מ-6 מיליון תושבים.

העיר נמצאת בגובה של 667 מטר מעל פני הים, נתון שקובע כי היא עיר הבירה השנייה בגובהה באירופה כאשר רק עיר הבירה של אנדורה מקדימה אותה.

מדריד ההיסטוריה

מדריד שורשים מוסלמים

הנתונים הרשמיים המשמעותיים ביותר מגיעים דווקא בין השנים 852–856 כאשר מחמד הראשון מלך טולדו הורה להקים במקום את ארמונו ומסביבו לבנות חומה על מנת להגן עליו ועל בני משפחתו.

ישנם עדויות על התיישבות באזור שבו קיימת מדריד כבר מאז התקופה הפרה היסטורית, אך קשה מאוד לאשש טענות אלה.

באזור שבו הוצב הארמון נמצא גם נהר המנסאנארס, שממנו בחלוף הימים גם הגיעה שמה של העיר מדריד.

המצודה של מחמד הראשון לא שרדה במשך תקופה ארוכה.

המצודה נכבשה ידי אלפונסו השישי מלך קסטיליה בשנת 1085 כאשר היה בדרך לכבוש את טולדו כולה.

כאות ניצחון הפך אלפונסו השישי את המסגד שהיה מוצב בתוך המצודה לכנסייה וקרא לה “כנסיית הבתולה מאלמודנה”.

כאשר התאחדו ממלכת קסטיליה וממלכת אראגון שבריתן הייתה טולדו וברצלונה בהתאמה נוסדה ממלכת ספרד.

אומנם מלך ספרד קרלוס הראשון העדיף לבחור כבר בהתחלה במדריד בתור בירת הממלכה המאוחדת החדשה, אך ההכרזה הרשמית בוצעה על ידי בנו פליפה השני בשנת 1561.

המלך פליפה החמישי טען כי בריתו חייבת להיות הרבה יותר מפוארת מאשר הייתה מדריד כאשר ירש את הכתר בשנת 1700.

לכן הוא הורה לבנות מספר ארמונות על מנת להפוך את העיר להרבה יותר יפה ומרשימה.

בין הארמונות שנבנו נבנה גם פאלאסו ריאל דה מדריד שמוכר לכל תייר שמגיע למדריד.

בשנת 1808 נכבשה מדריד על ידי נפוליאון

העיר חזרה לידיים ספרדיות רק לאחר מלחמת העצמאות הספרדית בשנת 1814 כאשר פרדיננד השביעי הומלך למלך החדש של ספרד ובירתה מדריד.

המאה ה-20 הייתה דרמטית מאוד בהיסטוריה של העיר מדריד עם לא מעט אירועים מיוחדים אשר גיבשו את אופייה של העיר.

מספר פעמים מרדו תושבי העיר, דבר שגרם להחלפת המלוכה פעמיים והקמת רפובליקה ספרדית שהייתה אמורה להחליף את בית המלוכה.

מדריד בזמנים המודרניים: מלחמת האזרחים

מלחמת האזרחים בספרד שהתקיימה בין שנת 1936 ועד לשנת 1939 הייתה גם היא מטלטלת מאוד עבור תושבי מדריד.

במהלך ימי הלחימה הפכו הרחובות של מדריד לשדה קרב של ממש, כאשר מרבית האזרחים אינם הורשו להסתובב ברחובות.

בניינים רבים נפגעו במהלך הלחימה, והעיר עצמה נותרה נצורה עד לסיום המלחמה בשנת 1939.

רק לאחר נפילתו של הרודן פרנסיסקו פרנקו בשנת 1975 הצליחה העיר מדריד להתקדם והפכה עד מהרה לעיר המרכזית ביותר בספרד ואחת מהערים החשובות ביותר באירופה כולה.

באותה השנה חזרה ספרד להיות תחת חסותו של המלךחואן קרלוס הראשון שהארמון שלו נמצא בעיר מדריד.

יהדות במדריד

הקהילה היהודית במדריד בפרט ובספרד בכלל ידעה במהלך השנים עליות ומורדות.

אחד מהאירועים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה של יהודי ספרד ויהודי מדריד היה גירוש ספרד שהתרחש בשנת 1492.

כאשר בהוראתו של פרדיננד השני מלך ארגון שרצה כי כל היהודים יתנצרו, דבר שכמובן לא בא בחשבון מבחינתם של יהודי ספרד ויהודי מדריד.

העיר מדריד אפשרה ליהודים רבים לעבור דרגה על מנת להגר לצרפת שהסכימה לקבל לגבולותיה יהודים רבים מגורשי ספרד.

הקהילה היהודית במדריד נעלמה כלא הייתה מיד לאחר גירוש ספרד.

הניצנים הראשונים לקהילה היהודית במדריד צמחו בשנית רק במהלך מלחמת העולם הראשונה אז הגיעו לספרד כולה פליטים רבים ממדינת ישראל.

באותם שנים גם הוקם לראשונה במדריד בית כנסת אשר עזר ליהודים רבים לשמור על הדת היהודית ולבצע את כל התפילות וההנחיות על פי הדת היהודית.

במהלך מלחמת העולם השנייה התחזק הקשר בין יהודי ספרד ומדריד ובין המדינה עצמה. באותם שנים חודשו הקהילות היהודיות בספרד כולה.

 בשנות החמישים של המאה ה-20 הגיעו למדריד ולספרד כמות גדולה של יהודים מצפון אפריקה.

באותם שנים צמחה הקהילה היהודית בצורה ניכרת והחלו לפעול בעיר לא מעט מוסדות ומבנים אשר היו משויכים לדת היהודית וליהודים במדריד.

לראשונה הוקם בית ספר יהודי בעיר, ואף תנועת הצופים הישראלית פתחה גם היא סניף בתוך מדריד.

דבר שממחיש את הקשר של הקהילה היהודית במדריד ליהדות ולארץ ישראל כולה.

בימים אלה ישנה קהילה יהודית ענפה במדריד, ואף ספרד חוקקה חוקים המעודדים השבת האזרחות הספרדית, ישראלים רבים נהרו לממש את זכאות זו לשם החזקת דרכון ספרדי.

כך שכל תייר ישראלי אשר מגיע לעיר יכול מיד להרגיש ביהודים אשר פרוסים כמעט בכל חלקיה של העיר.

כיום בעיר ישנם לא פחות מ-3500 תושבים יהודים ובתוך תחומי העיר פועלים 3 בתי כנסת שמזמינים אליהם את התיירים הישראלים על מנת לקיים את הלכות היהדות גם הרחק מהבית ומישראל.

בשונה משאר מדינות אירופה כמות האנטישמיות כלפי יהודי מדריד כמעט ולא הייתה קיימת במאה ה-20 ובמאה ה-21.

כך שיהודים רבים שנמצאים במדריד מרגישים בנוח ואינם מעוניינים לעלות לארץ ישראל כי הם מרגישים בנוח בספרד בכלל ובמדריד בפרט.

מאז חזרתם של היהודים לספרד הם התקבלו בזרועות פתוחות על ידי הממשלה ובית המלוכה דבר שלא ניתן לראות בכל עיר באירופה, בטח עיר חשובה ודומיננטית כמו מדריד.

מדריד כיום

כיום מדריד היא אחת מהערים החשובות ביותר באירופה, ונערכים בה מידיי שנה טקסים וקונגרסים רבים המעידים על חשיבותה של העיר.

כמות התיירים המגיעה למדריד מידיי שנה נמצאת בעלייה מתמדת כאשר מיליוני תיירים מגיעים לעיר על מנת להתרשם מהמקומות הרבים שאותם העיר מציעה לתייר הממוצע.

ניקוסיה מזג אוויר

יקוסיה הינה אחת מהערים המוכרות ביותר בקפריסין, אך העיר עצמה מחולקת בין הרפובליקה של קפריסין ובין קפריסין הצפונית שנמצאת בשליטתה של טורקיה.

ניקוסיה משמשת כעיר הבירה של כל אחת מהן, כלומר גם בתור עיר הבירה של הרפובליקה של קפריסין וגם בתור עיר הבירה של קפריסין הצפונית.

סך הכול בעיר כולה חיים קצת יותר מ-330 אלף תושבים כאשר החלוקה הינה כדלקמן: בחלק הקפריסאי חיים קצת פחות מ-250 אלף תושבים ואילו בצד הטורקי חיים כ-70 אלף תושבים.

העיר ניקוסיה נמצאת במרכזה של קפריסין על גדותיו של נהר פדיאוס.

במרכז העיר ישנו גבול שמנוהל על ידי כוחות האו”ם.

בשנת 2003 החלו לפתוח נקודות מעבר בין החלק הצפוני ובין שאר חלקיה של ניקוסיה עבור התושבים המקומיים. 

ההיסטוריה של יהודי ניקוסיה

הקשר בין היהודים ובין קפריסין הינו קשר עמוק במיוחד, שהחל לפני שנים רבות. בשל קרבתה של קפריסין אל ארץ ישראל ישנם דיווחים על המצאות יהודים בקפריסין עוד במהלך המאה ה-2 לפני הספירה.

יהודי קפריסין בניהם גם יהודי ניקוסיה לקחו חלק פעיל במרד התפוצות שהתקיים בין השנים 115-117. כתוצאה מכך נאסרה כניסה יהודים לקפריסין וכל יהודי קפריסין גורשו מהמדינה. המצב היה חמור כל כך שאם יהודי היה מגיע לקפריסין הוא היה מוצא ישירות להורג. כתוצאה מכך קהילת יהודי ניקוסיה נעלמה לחלוטין, והיהודים אשר נשארו בעיר היו צריכים להתחבא על מנת שלא יתגלה אף סממן יהודי. היהודים חזרו לאי ולניקוסיה רק לקראת סוף המאה ה-2 או תחילת המאה ה-3.

המאה ה-14 הייתה אחת מהתקופות הטובות ביותר בהיסטוריה של יהודי קפריסין ושל יהודי ניקוסיה. באותם שנים זכו היהודים ללא מעט פריחה כלכלית. השגשוג המשיך עם השתלטות האימפריה העות’מאנית על קפריסין, האימפריה ראתה ביהודים כאנשים שאשר לסמוך עליהם ולכן החליטה ליישב באי כמות גדולה של יהודים על מנת לשמור על האי מפני נזקים עתידיים.

באמצע המאה ה-19 שוב הוצא צו אשר אוסר על היהודים להתגורר על האי, דבר שגרם שוב לאלפי יהודים לעזוב את המדינה או להסתתר לחלוטין. הדבר השתנה רק כאשר האימפריה הבריטית השתלטה על קפריסין ולקחה את השליטה לידיים. כאשר הבריטים השתלטו על קפריסין היו בכל היו רק 350 יהודים מתוכם כמה עשרות בלבד התגוררו בניקוסיה.

הרצל אף הציע במהלך הקונגרס הציוני כי היהודים יתיישבו בקפריסין, אך התושבים המקומיים לא אהבו בלשון המעטה את הרעיון דבר שירד מהפרק מוקדם מן הצפוי. יהודים רבים אשר ניסו לעלות לארץ ישראל מצאו את עצמם במחנות מעצר אשר הוקמו בקפריסין וגם בניקוסיה על ידי הבריטים. בסופו של דבר כל אותם יהודים אשר היו במחנות מעצר בקפריסין וגם בניקוסיה עלו לארץ ישראל.

סופיה מזג אוויר

ההיסטוריה של סופיה

כבר מהמאה השמינית לפנה”ס ניתן לראות התיישבות באזור שבו שוכנת כיום סופיה.

מדובר בעיר הבירה השלישית מבחינת הוותק שלה מבין ערי הבירה של מדינות אירופה, ללא ספק נתון מרשים שמעיד על ההיסטוריה העשירה של העיר סופיה.

עוד בטרם קראו לעיר סופיה, העיר שהייתה קיימת במקומה נקרא סרדיקה שקיבלה את שמה מכיוון שהיא הייתה מקום מושבם של שבט סרדי.

העיר סרדיקה הייתה עיר בעלת חשיבות בהיסטוריה הרומית, כאשר בשלב מסוים היא גם הפכה להיות עיר הבירה של הפרובינציה הרומאית “דאקיה מדיטרניאה”

בשנת 447 נשרפה העיר סרדיקה על ידי ההונים שהשתלטו עליה, ולאחר מכן נבנתה בשנית על ידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר ביזנטיון.

בעקבות בנייתה מחדש הוחלט להחליף את שמה של סרדיקה ל לטרידיטצה.

לאחר מכן הבולגרים החליטו להחליף את שמה של העיר פעם אחת נוספת ל לסרדטס ולבסוף נקבע כי העיר תקרא סופיה.

השם שבעצם נשמר עד היום וכולנו מכירים אותו.

שמה של סופיה מגיע משמה של סופיא שהייתה קדושה נוצרית. בשנת 1376 האימפריה העות’מאנית הגיעה גם לאזור של בולגריה וכבשה את סופיה.

בשנת 1878 נכבשה סופיה על ידי הרוסים במסגרת המלחמה העות’מאנו-רוסית שהייתה אחת מהמלחמות הקשות ביותר של אותם שנים.

כעבור שנה בלבד מהרגע שבו נכבשה על ידי הרוסים הוחלט להפוך את סופיה לבירה של בולגריה שקיבלה באותה העת את עצמאותה מרוסיה.

ב-1 במרץ 1941 נכבשה העיר סופיה על ידי גרמניה הנאצית.

בשונה מרוב הערים באירופה, העיר סופיה נכבשה בהסכמה על ידי הנאצים וכמעט ללא מלחמה או מאורעות מיוחדים.

העיר שוחררה על ידי הצבא האדום בסוף שנת 1944.

הקהילה היהודית בסופיה

את הנתונים הראשונים על הימצאותם של יהודים בסופיה ניתן לראות רק החל משנת 1396.

באותם השנים נכבשה העיר סופיה על ידי האימפריה העות’מאנית. 

מתעדי החצר של האימפריה העות’מאנית היו אלה שתיעדו ורשמו לראשונה את היהודים בתור אזרחי סופיה.

החל מאותו הרגע היו ליהודים רישומים מדויקים הקשורים לקהילה היהודית כולה.

הקהילה היהודית בסופיה זכתה ללא מעט שינויים כאשר בכל תקופה מסוימת הגיעו אליה יהודים שונים מכל קצוות אירופה.

תחילה היו אלה יהודים אשר גורשו מהונגריה, לאחר מכן היהודים שגורשו מבוואריה ולבסוף אנוסי פורטוגל וספרד שגורשו מהמדינות שלהם עקב צווים מלכותיים.

היהודים הצליחו להשתלב בעיר בצורה חלקה, וחייו בשיתוף פעולה מלא לצד המקומיים.

היהודים תרמו את החלק שלהם לבולגריה, ואילו המדינה בתמורה פיתחה את הזיקה היהודית ועזרה להם להקים בתי כנסת ומוסדות המזוהים עם הקהילה היהודית.

לאחר המלחמה העות’מאנית-רוסית החלו מאורעות אנטישמיים לפגום ביחסים של היהודים עם התושבים המקומיים.

רוב המאורעות האנטישמיים הגיעו דווקא מכיוונם של החיילים שהיו קשורים אל הצבא האדום שאליהם הצטרפו גם תושבים בולגריים קיצוניים שלא רצו לראות את היהודים משתלבים במדינה.

לקראת סוף המאה ה-19 היו חיים בסופיה כ-5000 יהודים.

פרדיננד הראשון האמין בגישה ליבראלית מאוד בעת היותו מלך בולגריה.

בזכות הגישה הליבראלית יכלו יהודים רבים להתקדם ולהגיע לעמדות מפתח במדינה ובצבא.

לא מעט יהודים ראו את עצמם חלק בלתי נפרד מן המדינה הבולגרית דבר שגרם להם להתגייס לצבא ואף להגיע לדרגות קצונה גבוהות במיוחד.

לא מעט יהודים נפלו גם במלחמות השונות שבהם בולגריה לקחה חלק באותם השנים.

באותם השנים היהודים זכו להטבות רבות וחייו חיים עשירים ומלאי תוכן.

לא מעט מקומות הקשורים אל הדת היהודית הוקמו באותם השנים בבולגריה, דבר שגרם ליהודים להרגיש שייכים למדינה וסייעו לה בכל דבר שהתבקשו לעשות.

מיד עם תחילת מלחמת העולם השנייה חייו בסופיה לא פחות מ-25 אלף יהודים, כאשר באותה העת בבולגריה כולה חייו 50 אלף יהודים. ה-9 במרץ 1943, היה אחד מהימים החשובים ביותר בהיסטוריה של יהודי סופיה.

באותו היום היהודים ניצלו בזכות צו מלכותי של מלך בולגריה בוריס השלישי כנגד הרצון של הנאצים לקחת את יהודי סופיה למחנות ההשמדה הנאצים. מספר פעמים נוספות ניסו להפר את צו של מלך בולגריה על מנת לקחת את היהודים אל מחנות ההשמדה אך הניסיונות הללו לא צלחו.

למרות שהיו מאוד מחוברים אל המדינה הבולגרית, לא מעט יהודים שחייו בבולגריה כולה ובסופיה בפרט חיכו מאוד לעלות לארץ ישראל.

בתחילת המאה ה-20 מדינת ישראל הייתה נראת כמו חלום רחוק, אך מיד לאחר הקמת מדינת ישראל  לא מעט מיהודי סופיה ויהודי בולגריה כולה החליטו לעלות למדינת ישראל ולהשאיר את השייכות אל בולגריה מאחור.

את כל רכושם שלא יכלו להביא איתם לארץ ישראל החליטו היהודים למכור לאזרחים בולגריים.

כיום תיירים ישראלים אשר מגיעים לסופיה יכולים לראות לא מעט נקודות ציון הקשורות אל הקהילה היהודית הענפה שהייתה בבולגריה ובסופיה שנים רבות.

אומנם קשה מאוד למצוא קהילה יהודית פעילה בסופיה, אך ישנו בית חב”ד שנבנה ומתפקד בעזרתם של הרב יוסף והרבנית תמי סלמון.

כך שכל היהודים שמגיעים לסופיה ורוצים לחוות את האווירה היהודית הרחק מישראל יכולים לעשות זאת בעזרת בית חב”ד שפועל בעיר.

שוטטות קצרה בעיר סופיה תמחיש לכם בצורה הטובה ביותר עד כמה עשירה הייתה ההיסטוריה של יהודי סופיה במשך שנים רבות.

הלסינקי מזג אוויר

הלסינקי היא עיר הבירה של פינלנד ואחת מהערים מרכזיות ביותר במדינה. בעיר ישנם כ-650 אלף תושבים ובמטרופולין של העיר ישנם 1.5 מיליון תושבים סך הכול. הלסינקי נוסדה בשנת 1550, אך הוכרזה כבירתה של פינלנד רק בשנת 1812. העיר הלסינקי ממוקמת בדרום פינלנד, כאשר חלקיה של העיר נמצאים על חצאי איים בסמוך למפרץ פינלנד. בעיר עצמה תוכלו למצוא את אוניברסיטת הלסינקי ואת מכללת הלסינקי לכלכלה.

העיר הלסינקי בנויה בצורה קצת שונה משאר ערי אירופה. רוב הבניינים במרכז העיר הינם בניינים נמוכים, כאשר הדגש הוא על נגישות ותחבורה ציבורית ברמה גבוהה. המראות שתזכו לראות במהלך הביקור בהלסינקי הם רבים ומגוונים. כאשר מצד אחד ניתן לראות נוף סקנדינבי טיפוסי ומצד שני ניתן להבחין גם במראה רוסי אותנטי. כמובן שהכול תלוי באזור שבו אתם שוהים בעיר, אך הגישה ממקום אחד למקום אחר בעיר יהיה מאוד נוח בזכות התחבורה הציבורית המתקדמת שהעיר מציעה הן למקומיים והן לתיירים. בשנת 2012 זכתה העיר בתואר עיר העיצוב בזכות העיצוב המתקדם של העיר והחשיבה על הפרטים הקטנים בתכנונה.

ההיסטוריה של הלסינקי

העיר עצמה הוקמה על ידי גוסטב ואסה שהיה באותם השנים מלך שוודיה ששלטה בתקופה ההיא גם על פינלנד. העיר הוקמה בשנת 1550, כאשר המטרה העיקרית הייתה להפוך את הלסינקי לעיר סחר מרכזית שתתחרה עם טאלין בירתה של אסטוניה. בתחילת הדרך העיר הצעירה התקשתה מאוד להתפתח, היא התפתחה באיטיות רבה בהשוואה אל שאר הערים באירופה שהוקמו במקביל אליה. אך חשיבותה האסטרטגית של העיר לצבא שוודיה גרם לה להיות עיר מרכזית למרות התפתחותה האיטית. בשנת 1748 הוחלט להקים את מצודת סואומנלינה בסמוך לעיר, כאשר המטרה המרכזית הייתה להגן על העיר מפני התקפות מכיוונה של רוסיה.

למרות הקמתה של מצודת סואומנלינה, מלחמת רוסיה – שוודיה שהתקיימה בין השנים 1808-1809 הייתה קשה מאוד לעיר. המצודה לא הייתה באמת יעילה בהגנה על העיר, והרוסים הצליחו לכבוש את הלסינקי בתוך מספר חודשים מרגע תחילת המלחמה. כעבור מספר חודשים פרצה שרפה גדולה בעיר אשר הרסה כרבע מהעיר וקיפחה את חייהם של אזרחים רבים אשר אינם הצליחו לברוח.

בתום מלחמת רוסיה – שוודיה, רוסיה סיפחה לעצמה את פינלנד בשנת 1809. בשנת 1812 החליט הצאר אלכסנדר הראשון כי הלסינקי תהפוך להיות עיר הבירה של פינלנד. מיד עם ההכרזה על הלסינקי כבירתה של פינלנד הוחלט להקים בה את אוניברסיטת הלסינקי.

המפכה ברוסיה שהתקיימה בשנת 1917 הייתה קריטית מאוד בהיסטוריה של פינלנד, כאשר המדינה הצליחה להשיג את עצמאותה לאחר שנים רבות תחת השליטה הרוסית. המדינה הצעירה קבעה כי הלסינקי תהיה בריתה באופן רשמי, דבר שהפך את העיר להיות מוקד תיירותי עבור אנשים רבים מכל רחבי העולם.

הקהילה היהודית בהלסינקי

הקהילה היהודית בפינלנד היא קהילה קטנה יחסית בהשוואה אל שאר הקהילות היהודיות הנמצאות במדינות צפון אירופה. כיום הקהילה היהודית בפינלנד כולה מונה כ-1500 יהודים כאשר רובם מתגוררים בעיר הבירה הלסינקי.

את תחילת ההתיישבות היהודית בפינלנד כולה ובהלסינקי בפרט ניתן לראות רק החל משנת 1809 מיד עם סיפוחה של פינלנד אל האימפריה הרוסית. בזמן שפינלנד הייתה שייכת לשוודיה, היהודים הורשו להתיישב אך ורק בחלקים השוודים ולא בחלקים השייכים לפינלנד. מרבית היהודים שהגיעו לפינלנד עם תחילת ההתיישבות היו חיילים רוסים יהודים שהורשו להתיישב במקום עקב הקרבה שלו לאזור הקרבות והלחימה עם שוודיה. בתחילת הדרך חייהם של היהודים בהלסינקי היו לא פשוטים, שכן החיים שלהם היו מוגבלים מאוד מבחינה רבה והם התקשו מאוד לעבוד בעבודות קבועות.

החיים של היהודים שהתגוררו בפינלנד כולה וגם בעיר הבירה הלסינקי השתפרו רק כאשר הכריזה פינלנד על עצמאותה בשנת 1917. היהודים במדינה ובעיר קיבלו שוויון זכויות מלא, דבר שהם לא הכירו מעולם. החל מאותו הרגע היהודים במדינה ובעיר היו אזרחים במדינה כמו כל שאר האזרחים שהתגוררו בה. הם יכלו להצביע בבחירות ואף לעבוד בכל עבודה שבה הם היו חפצים. מאותו הרגע חייהם של היהודים במדינה ובעיר השתפרו בצורה ניכרת והם הצליחו להגיע למקומות ולמעמדות חדשים ומשופרים במיוחד.

מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר יהודים רבים ברחו מברית המועצות, מרביתם העדיפו להתיישב בעיר הלסינקי בירתה של פינלנד. כמות היהודים בפינלנד כולה וגם בעיר הלסינקי גדלה בצורה ניכרת. יהודים רבים למדו במקומות לימוד יוקרתיים, וחלקם אף מצא עבודות טובות אשר הבטיחו להם חיים טובים ושקטים לאורך זמן רב.

תקופת מלחמת העולם השנייה הייתה לא פשוטה עבור יהודי הלסינקי. לא מעט יהודים מצאו את עצמם מגורשים למחנות ההשמדה והריכוז הנאציים, ואילו היהודים שנשארו בפינלנד נשלחו למחנות עבודה בתוך המדינה. היחס ליהודים באותה תקופה היה מחפיר במיוחד, והם סבלו מהתעללות ואנטישמיות מרובה כמעט בכל מקום שאליו הם הגיעו. דבר שהם לא הכירו עד לאותו הרגע, ולכן רבים מהם החליטו לעזוב את המדינה.

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה היהודים שעדיין נשארו בפינלנד ובהלסינקי החליטו להגר לשוודיה על מנת לקבל תנאי מחייה טובים יותר. ממשלת שוודיה לאחר שכנועים מרובים החליטה לאפשר ליהודים להגיע למדינה על מנת להינצל מזוועות השואה. רק שהמהלך היה קצת מאוחר מידיי כי פחות משנה לאחר מכן הכריעו בעלות הברית את גרמניה הנאצית. מרבית מיהודי פינלנד ויהודי הלסינקי שנותרו במדינה החליטו לעלות לארץ ישראל מיד עם הכרזת המדינה וקרבות יום העצמאות. יהודי הלסינקי ראו במדינת ישראל כהזדמנות נהדרת עבורם להתחיל בחיים חדשים טובים יותר לאחר שסבלו לא מעט בפינלנד בתקופת מלחמת העולם השנייה שהסתיימה כשלוש שנים לפני הכרזת העצמאות הישראלית.

ואלטה מזג אוויר

העיר ולטה היא אחת מערי הבירה הקטנות ביותר באירופה, ולטה משמשת בתור עיר הבירה של מלטה.

העיר עצמה משתרעת על שטח כולל של חצי קמ”ר בלבד, ומהסיבה הזאת גם כמות התושבים המתגוררים בעיר הינה קטנה במיוחד. 

נכון להיום בעיר מתגוררים כ-7000 תושבים בלבד, נתון מדהים ביחס לשאר ערי הבירה באירופה עם כמות גדולה יותר של תושבים.

ההיסטוריה של העיר ולטה

אומנם מדובר בעיר הבירה הקטנה ביותר באירופה, אך לעיר ולטה יש היסטוריה רבת שנים עם לא מעט שינויים ותהפוכות שהפכו את העיר להיות העיר אותה תוכלו לראות היום. הפעם הראשונה שאנו למדים על העיר ולטה מגיעה כאשר אבירי “מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים” קיבלו את השליטה על העיר מידיו של קארל החמישי שהיה מלך ספרד. בשנת 1522 אבירי “מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים” ששלטו באיי רודוס גורשו מהאיים מכיוון שהם נכבשו על ידי הסולטאן סולימאן המפואר שהיה מנהיגה של האימפריה העות’מאנית ובתמורה הם קיבלו את השליטה על העיר ולטה.

אבירי “מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים” עשו את מירב המאמצים על מנת להפריע ולפגום בחופש התנועה של האימפריה העות’מאנית. הם הצליחו לבצר את העיר, ובכך בעצם לתקוף ספינות טורקיות ולהפריע לטורקים להשתמש בנתיבי הסחר הקרובים לאי. כך הם בעצם נקמו בטורקים על כך שגירשו אותם מאיי רודוס שהפכו להיות חשובים מאוד עבור האבירים במהלך השנים. הטורקים לא אמרו נואש, והחליטו לחסל באופן מוחלט את מסדר אבירי “מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים”.

המצור הטורקי היה קשה ולא פשוט, אך מסדר האבירים הצליח להתמודד עם המצור בצורה מעוררת השראה. בעקבות כך החליט הגראנד מאסטר ז’ן דה לה ולט שהיה אחראי על מסדר האבירים להקים את העיר. ההכרזה הרשמית על הקמת העיר הגיעה ב-28 במרץ 1566. העיר ולטה נקרא על שמו של ז’ן דה לה ולט שהקים אותה, והוא מת כשנתיים בלבד לאחר הקמת העיר בשנת 1568.

העיר ולטה תוכננה בצורה קפדנית בשיטת שתי וערב על ידי פרנצ’סקו לפרלי. בחודש מרץ 1571 בדיוק 5 שנים לאחר ההכרזה על הקמת העיר עבר מסדר אבירי “מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים” באופן רשמי אל העיר ולטה מהעיר בירגו שהייתה מקום מושבם של האבירים עד לאותה התקופה.

בעיר תוכלו למצוא לא מעט מבנים עם היסטוריה עשירה וסיפורים מרשמים. התקופה שבה נבנו הכי הרבה מבנים חשובים הייתה בין המאה ה-16 ועד לכיבוש נפוליאון בשנת 1798. הכיבוש של נפוליאון נמשך שנתיים בסך הכול, אך חייליו בזזו כמעט את כל האוצרות והפריטים החשובים של העיר הקטנה. בשנת 1800 היו אלה הבריטים אשר כבשו את העיר, והעיר עצמה הפכה להיות חלק מהאימפריה הבריטית החל משנת 1814.

תחת שליטתם של הבריטים הפכה להיות העיר ולטה עיר חשובה מאוד, כאשר פותחה לא מעט על ידי האימפריה. תעלת סואץ נפתחה בעת הזאת, והפכה להיות מקור מסחר חשוב מאוד בהיסטוריה עד עצם היום הזה. מלחמת העולם השנייה הייתה לא תקופה לא פשוטה עבור העיר הקטנה שסבלה מהפצצות ותקיפות מרובות מצד האיטלקים והגרמנים. אך מיד לאחר מלחמת העולם השנייה החלו לשקם את העיר על מנת להחזיר אותה להיות עיר חשובה ומתפתחת. העיר הפכה להיות בריתה הרשמית של מלטה ב-21 בספטמבר 1964 מיד כאשר מלטה קיבלה באופן רשמי את עצמאותה.

קהילת יהודי ולטה

הקהילה היהודים בעיר ולטה ידעה עליות ומורדות לאורך השנים. חייה של הקהילה היהודית בעיר היו רגילים לחלוטין עד לתחילתו של גירוש ספרד, שבמהלכו גורשו גם כל יהודי ולטה מן האי שהיה באותה תקופה משויך לאימפריה הספרדית.

בעת תקיפת אבירי “מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים” את ספינות הצי הטורקי היו גם יהודים אשר נלקחו לאי על ידי אבירי המסדר, ושם נכלאו כמו כל שאר השבויים שנלקחו על ידי האבירים. על פי לא מעט סיפורים, העדיפו אבירי המסדר לקחת אל האי דווקא סוחרים יהודים אשר היו ידועים ככאלה עם ממון רב ויכולת השפעה גדולה יותר מאשר תושבים טורקיים שלא היו עם השפעה בכלל.

החל מכיבוש נפוליאון בשנת 1798 כל היהודים שהיו נתונים בשבי או במחנות מעצר השתחררו לחופשי. לא מעט מאותם יהודים החליטו להישאר בעיר ולטה על מנת להתחיל את חייהם מחדש בעיר הצעירה. מיד כאשר הבריטים כבשו את האי החלו להגיע המון יהודים ממקומות שונים ברחבי העולם מגיברלטר, אנגליה, טורקיה, פורטוגל, דוברובניק וצפון אפריקה. עוד ציון דרך מרשים בהיסטוריה של יהודי ולטה התרחש בשנת 1846 כאשר הוחלט להכריז על רב ראשי לעיר הקטנה. יוסף תייר היה זה ששימש בתור הרב הראשי הראשון של העיר ולטה, ובעקבות כך גם נבנה בית כנסת בעיר שהיה אמור לשמש את הקהילה היהודית שהתפתחה מאוד באותה העת.

בית הכנסת שנבנה באותה העת עבר שינויים רבים, כאשר במהלך השנים העבירו אותו למספר מקומות שונים. בשנת 1979 נהרס בית הכנסת באופן מוחלט כחלק מהרצון לשפץ את האזור שבו בית הכנסת היה מוצב. במקומו של בית הכנסת הישן הוקם בית כנסת חדש מפואר יותר. כיום מתגוררים בעיר ולטה כמה עשרות של יהודים אשר מקובצים ביחד ומקיימים אורך חיים דתי יחסית עם זיקה חזקה לדת היהודית. כך שאם אתם מגיעים לעיר הקטנה בהחלט תוכלו למצוא בה קהילה יהודית אשר מקיימת אורך חיים שיזכיר לכם את ארץ ישראל. בעיר עצמה תתקשו למצוא מסעדות או סופרים כשרים כך שחשוב מאוד לקחת את זה בחשבון.

מינסק מזג אוויר

 מינסק הינה עיר הבירה של בלארוס, ובשל היותה עיר הבירה היא גם העיר הגדולה ביותר במדינה. 

בעיר עצמה מתגוררים קצת יותר מ-2 מיליון תושבים והשטח הכולל של העיר הוא 305 קמ”ר.

העיר ממוקמת על גדותיהן של שתי נהרות מרכזיים באזור הסוויסלאץ’ והניאמיהה.

ההיסטוריה של מינסק

כבר מהמאה ה-9 ניתן לראות כי הייתה התיישבות באזור שבו נמצאת מינסק כיום. תחילת ההתיישבות באזור זה התרחשה על ידי תושבים מזרח-סלאבים קדומים. 

מינסק עצמה נוסדה במהלך המאה ה-11 על ידי נסיכות פולוצק, הבחירה במינסק בתור מקום מושבה של הנסיכות הינה מכיוון שהעיר יושבת על צומת דרכים חשובה וקריטית. 

שושלת פולוצק לא שדרה לאורך זמן ובחלוף השנים הנסיכות הגדולה הפכה למספר קטן יותר של נסיכויות קטנות. 

נסיכות מינסק נוסדה על ידי אחד מאותם צאצאי פולוצק אשר הקים לעצמו נסיכות קטנה משל עצמו בשם זה. נסיכות פולוצק ידעה עליות ומורדות אך הצליחה לשמור על מעמדה בתור הנסיכות ששולטת על העיר מינסק עצמה.

במהלך ההיסטוריה עברה נסיכות מינסק לא מעט ידיים, אך תמיד בצורה כזאת או אחרת נשמרה על ידי שושלת צאצאי פולוצק. השינוי המשמעותי ביותר בשליטה על העיר מינסק התרחש ב-1654 כאשר שטחה של העיר מינסק נכבש על ידי צאר רוסיה באותם השנים. בשנת 1667 כאשר הסתיימה מלחמת רוסיה-פולין מנתה העיר כ-2000 תושבים בלבד ו-300 בתים ששרדו את המלחמה הקשה.

באותם שנים עברה העיר הקטנה לא מעט טלטלות עם מלחמות מרובות ולא מעט הרס. התושבים התקשו מאוד לפתח את העיר, דבר שגרם לה להיות עיר קטנה ושולית בהיסטוריה של אירופה. 

במאה ה-19 החלה נקודת המפנה בהיסטוריה של העיר מינסק כאשר בחרו בה כמרכז התעשייה של האזור שבו העיר שוכנת. השלטונות החליטו להשקיע לא מעט משאבים בפיתוח של העיר, דבר שגרם לה לעבור מתיחת פנים של ממש. הרחובות רוצפו בצורה יסודית ונרחבת, לא מעט אמצעי תחבורה חדשים הוקמו בעיר על מנת להקל את ההגעה אל העיר ואת היציאה אל ערים אחרות ברחבי אירופה. באותם שנים עם פיתוחה של העיר מינסק מנתה העיר לא פחות מ-27 אלף תושבים קפיצת מדרגה רצינית לעומת כמות התושבים לפני המאה ה-19.

בתחילת המאה ה-20, מיד לאחר שהסתיים פיתוחה של העיר מינסק הפכה להיות העיר מרכז תנועת הפועלים של בלארוס. מלחמת העולם הראשונה הייתה טראומתית מאוד בהיסטוריה של העיר מינסק, כאשר העיר שמשה בתור עיר חזית ללחימה. כמות לא קטנה של מפעלים נאלצו לפנות את האזור, ותושבים רבים ברחו למזרח על מנת שלא להיפגע. העיר עצמה הפכה להיות עיר המטה של הצבא הרוסי, בה גם הוקם בית חולים עבור החיילים הרוסים שנפצעו והיו צריכים לקבל באופן מידיי טיפול רפואי. הגרמנים כבשו את מינסק בשנת 1918 מיד לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, אך השלטון הגרמני על העיר לא האריך ימים כאשר כבר בסוף שמת 1918 נכבשה העיר מחדש על ידי הצבא הרוסי.

השלטונות הסובייטים ראו בעיר כמקור פוטנציאל עצום עבור הממשלה, והם החלו לפתח את העיר עם לא מעט תוכניות גרנדיוזיות אשר הפכו אותה להיות אחת מהערים המשמעותיות ביותר השייכת אל השלטונות הסובייטים. בטרם מלחמת העולם הראשונה חייו במינסק לא פחות מ-300 אלף תושבים. דבר שממחיש את החשיבות של העיר בהיסטוריה של הממשלה הסובייטית.

מיד עם פלישתה של גרמניה הנאצית אל העיר הסובייטיות הפכה להיות מינסק אחת מהערים הראשונות שהיו על המוקד. העיר הופצצה כבר מהיום הראשונה של הפלישה. כבר לאחר ארבעה ימים עברה העיר לשליטתה של גרמניה הנאצית, השלטון הגרמני הרס לחלוטין את התפתחותה של העיר והקשה מאוד על חייהם של התושבים המקומיים. בשנת 1974 קיבלה העיר את תואר עיר גבורה עקב היותה מרכז חשוב שבו התפתחה תנועת ההתנגדות הפרטיזנית שנלחמה בגרמניה הנאצית והקשתה מאוד על חייהם.

בשנת 1944 כשנה לפני שהסתיימה מלחמת העולם השנייה נכבשה מינסק מחדש על ידי הכוחות הסובייטים. בתום מלחמת העולם השנייה אוכלוסיית העיר מנתה אך ורק 50 אלף תושבים, נתון מדהים שיכול להמחיש את מימדי ההרס שהעיר חוותה במהלך מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1991 הפכה מינסק להיות עיר הבירה של בלארוס. מתוקף היותה עיר הבירה של מדינה עצמאית, החלו השלטונות להשקיע בעיר לא מעט משאבים על מנת לפתח ולהגדיל את אוכלוסייתה. מבנים סובייטים הפכו להיות מקום מושבם של בעלי התפקידים בממשלה הבלארוסית. במהלך שנות ה-90 משבר כלכלי עמוק שפקד את העיר גרם לכך שכל תוכניות ההתפתחות שלה נעצרו בטרם עת. בעקבות המשבר הכלכלי הגדול לא מעט תושבים בעיר מצאו את עצמם מחוסרי עבודה, דבר שהחל להשתפר רק בתחילת שנות ה-2000. מיד לאחר תחילת המילניום החדש החלו שוב לפתח את העיר ולבנות בה לא מעט מוקדים שמטרתם העיקרית הייתה למשוך לא מעט תיירים אל העיר המתפתחת. המוסדות הישנים שהיו שייכים אל השלטונות הסובייטים נהרסו ובמקומם נבנו מוסדות חדישים אשר המטרה המרכזית שלהם הייתה לאפשר ולארח את התיירים והאזרחים הנמצאים במדינה.

אחת מהדוגמאות הטובות ביותר הייתה הריסת מלון בלארוס המיושן, במקומו של המלון שהיה אחד מהמלונות המוכרים ביותר בבלארוס הוקם מלון חדש ומתקדם אשר הפך להיות אחד מהמלונות המבוקשים ביותר בבלארוס כולה. לא מעט משקיעים פוטנציאלים ראו בעיר המתפתחת בתור מקור הכנסה לא רע, והחלו להשקיע לא מעט כספים בבניית מוסדות ומבנים חדישים על מנת לסחוף לעיר תיירים ואנשי עסקים נוספים. כיום העיר הינה עיר מתקדמת מאוד עם לא מעט אלמנטים מערביים שהפכו אותה להיות עיר מתויירת ואהובה מאוד על תושבים רבים.

גזיה מומלצת, סקירת המוצר ומחירים

גזיה היא חלק בלתי נפרד מההוויה הטיולית לישראלים, בין אם היא חלק מערכת הקפה שלכם או שאתם עושים בה שימוש לבישול מדובר באחד הפריטים החשובים ביותר לטיול מוצלח.

לבחירת גזיה מומלצת נלמד על סוגי בלון הקיימים בשוק

אז איך אנחנו בוחרים גזיה ובאיזה מחיר? בשוק רווי למדי מוטב שתדעו להבחין בין סוגי הגזיות השונות ומהם האביזרים המומלצים לגזיה בסוף המאמר.

גזיה עם בלון הברגה

מדובר בבלון גז עם שסתום מיוחד המאפשר הפרדה בין כירת גז והגזיה.

מלבד הצד הפרקטי של גזיה עם בלון הברגה המומלצת יותר מדובר גם בגזיה עם ערך בטיחותי גבוה יותר מגזיה בעלת בלון ניקוב.

גזיה עם בלון ניקוב (נקירה)

גזיה העובדת עם בלון ניקוב נמצאת ברף הנמוך של מחירי הגזיות.

היכן ניתן להשיג? אצלנו בחנות, בתחנות דלק, ובערכת קפה.

בלון נקירה לא תמיד קל לניקוב ובנוסף לאחר ניקוב הבלון אין להפרידו מהכירה כך שכירת הגז הופכת למסורבלת יותר לאחסון.

גזיית בקבוק (פלא גז)

לכירות גז הייעודיות לבישול וקצת יותר מגושמות בגודלן (כירות מזוודה) קיימות גזיות בצורת בקבוק.

מיכל בקבוק יכול לשמש בעזרת מתאם למלחם שטח\ לברנר.

המלצה על נפח וסוג גזיה לסוג טיול

• גזיה קלאסית: מומלצת לכל טיול לפי שאר הפרמטרים שתבחרו.
• גזיה אלפינית (עכביש או Spider) : גזיה שמתחברת לבלון באמצעות צינור גומי מיוחד שמוליך את הגז.
  הגזיה אינה יושבת על מיכל הגז אלא ישירות על הקרקע כך מתאפשר לעשות בה שימוש בתוואי שטח סבוכים לצורך בישול ושהייה ממושכת.
• גזיה קומפקטית: גזיה בעלת ממדים מינימליסטים לשם חסכון במשקל, כמובן שאלו הן גזיות עדינות יותר אשר ישרתו נאמנה מטיילים אשר צריכים לחסוך במשקל על הגב כגון מטיילים רגליים או רוכבי אופניים.
  בדרך כלל גזיות מהסוג הנ”ל עשויות עשויות מטיטניות ומיועדות לחובבי ז’אנר האולטרה לייט.

גזיה איזה סוג להבה מומלץ?

קיימות מספר סוגי להבה ומומלץ לבדוק למה מיועדת הגזיה שלכם:

• להבה רוטופליים (מרוכזת) : מאפשרת הרתחת מים בצורה מהירה מאוד, פחות רגישה מכיבוי על ידי הרוח אך לא מומלצת למטרות בישול. (אורז יישרף בקלות)
• להבה מפוזרת: צורת הלהבה פרוסה מעגלית ומאפשרת גם בישול וגם הרתחה, ניתן לשלוט בצורה מדויקת יותר על עוצמת האש. כאשר נעשה שימוש בעוצמה המירבת ביותר של בלהבה מפוזרת האש עלול לצאת מתחת לסיר או לפינג’אן ולעטוף את דפניו.

גזיה עם מצת או בלי מצת מה מומלץ ?

ישנם גזיות עם מצת מובנה, באופן מפתיע לא מדובר באביזר מוטמע שובר שוויון ועדיף להצטייד במצת יעודי ואיכותי שלא קשור לגזיה. כיום רוב החברות מעדיפות לא לייצר את הגזיה עם מצת מובנה בשל אמינותו המוגבלת, ברוב המקרים ההצתה מתקלקלת בשנה הראשונה.

האביזר המומלץ ביותר לגזיה שלכם שימו לב

מדובר באוויר זול מאוד ופשוט:

מגן רוח: מגן רוח יאפשר לכם לבשל בצורה נוחה ולמנוע מקרים של כיבוי הלהבה על ידי הרוח.

מגן רוח מאפשר גם חסכון של עד 30 אחוזים מצריכת הגז שלכם באמצעות הגזיה כך שמעבר לנוחות מדובר במוצר שחוסך לכם המון כסף לטווח הארוך.

כמו כן מגן רוח הוא מוצר שתורם לביטחון שלכם בשטח ומאפשר מניעת שריפות וכוויות מיותרות.

ישנם גזיות שמגיעות עם מגן רוח מובנה, בדרך כלל הוא לא מבצע עבודה חלקית לכן ממליצים לקנות במקרה הזה גם מגן רוח.

מחצלת זולה בכללי, מדובר במוצר המשתייך לתחום ציוד טיולים אשר מחירו אינו מאמיר לשחקים.

כפי שנאמר בשורה לעיל מחצלת היא זולה והמחירים למצלה נעים בין עשרות שקלים ועד מעט 100 או 200 ₪ לכל היותר.

להלן רשימת מחצלות זולות שבחרנו עבורכם בקפידה:

• מחצלת 2X3 יארד, מחיר 54.60 ₪
• מחצלת 1X2 יארד מחיר 19.90 ₪
• מחצלת Regatta Matio Picnic Rug מחיר 54.90 ₪

מחצלת זולה: לחשוב מחוץ לקופסא עשה זאת בעצמך!

למי שאוהב אתגרים מעבר לפן של לחסוך כסף על מחצלת ניתן לבנות מחצלת בצורה עצמאית ניתן לבנות מחצלת ממסר חומרי גלם שונים:

• רצועות פלסטיק.
• קש.
• מרשתות.

מחצלת בבניה ביתית דורשת מיומנות של תפירה ועיבוד החומרים, חומרים שנאסוף מהטבע לטובת בניית מחצלת זולה מתוצרת ביתית יכולה אולי להוזיל בעלויות אך לא תמיד תהיה נוחה כמו מחצלות תעשייתיות שיוצרות בצורה המפשרת קיפול על עם ידית נשיאה.

ציוד לקמפינג עם ילדים מצריך מחשבה מחוץ לקופסא ומאמץ מחשבתי. מעבר לדברים שאתם רגילים לעשות בהם שימוש בבית ושקיימים גם בתצורה מותאמת לקמפינג יש להקדיש בנוסף מחשבה איזה ציוד לקמפינג עם ילדים נוסף יתאים לילדים שלכם ספציפית.

אין גיל מוקדם מדיי לקמפינג עם ילדים וזו דרך מדהימה לבילוי משפחתי. הטבע מספק חוויה יוצאת דופן וערכים להם הילדים של היום זקוקים.

להלן רשימה של 20 פריטים נבחרים שמצאנו כחשובים ביותר של ציוד לטיול מושלם עם ילדים בקמפינג:

1. אוהלים גדולים עם הפרדות לשינה לצד ההורים.
2. סככת צל מתקפלת.
3. סככת צל נגללת לרכב.
4. לול מתקפל.
5. שק שינה בצורת חרמונית.
6. כיסא אחילה מתקפל.
7. תיק נשיאה להובלת ילד על הגב – ותיקים למטייל נוחים.
8. פנס ראש או שנתלה במקום אחר בגוף שלא מסנוור.
9. צעצועים: יש להעדיף משחקים מפלסטיק על פני בובות מבד או משחקי קופסא. חומרים לציור וכו’.
10. גיגית למקלחת.
11. כיסא שירותים.
12. מזרונים מתנפחים.
13. רשתות נגד יתושים.
14. אחסון סגור לשמירה על חפצים שיש להרחיק מהישג ידם של ילדים.
15. מאוורים ניידים קטנים וסוללות.
16. מצופים.
17. ערסל קמפינג וציוד לבניית נדנדות בשטח.
18. שולחנות וריהוט המתאימים לגובה הילדים.
19. תכשיר נגד יתושים.
20. מחצלת.

ציוד קמפינג עם ילדים מאפשר הקלה להורים וחיבור קל לילדים לטבע

רכישה ואריזת הציוד

שתפו את ילדכם במידת האפשר בתהליך קניית הציוד לקמפינג כך תרתמו אותם כבר בשלב התכנון למהלך ותפתחו להם את הציפיה לשהייה בקמפינג.

ציוד ייעודי לקמפינג יהווה הקלה על ההורים אך לא פחות על הילדים אשר לפעמים צריכים לפתח את הטעם הנרכש של חווית קמפינג במיוחד בפעם הראשונה שיוצאים לישון בטבע.

לכן מעבר לרכישה של הציוד מומלץ גם שהם ישתתפו אתכם באריזת החפצים שרכשתם להם יחד עם הסבר והכנה ולמה מיועד כל דבר.

אתר קמפינג מתאים לילדים

ציוד מתאים לא מאפשר כל טיול קמפינג עם ילדים, יש לבחור בתבונה יעדים מתאימים לכל המשפחה.

יש לבחון:

• תשתית מותאמת.
• מקום בו מסלולי ההליכה נוחים ולא מסוכנים.
• מקומות עם עניין גם לילדים למשל מקום עם שחיה, מקומות עם אפשרות לקטיף וכו’.

ציוד מותאם לגיל הילד

• במידה וילדכם איננו מסוגל ללכת הרבה ברגל או שעורו רגיש יש לרכוש תיק נשיאה של ילד וצליות ניידות.
• מקום הלינה גם הוא חשוב לא פחות ויש לחשוב איך ליצור אווירת שינה שנותנת תחושה של בטחון במיוחד כאשר אתם ישנים במקום שאתם לא רגילים הרחק מההרגלי השינה של הילד.
• ציוד מותאם יאפשר גם לילדכם ללמוד ולהעסיק את עצמו בפעילות תפעול הקמפינג המהנות שהוא גם דרך מופלא לחינוך, ציוד כסאות ושולחנות המותאם לגודלו שקל להקמה וכו’.
• ציוד לקמפינג לילד לתעסוקה: ילדים זקוקים לתעסוקה תמיד, אל תהססו לרכוש משחקים וציוד אשר יאפשר להם לפרוק את הצורך בתעסוקה בזמנים בהם אין מה לעשות, זוהי גם דרך נהדרת לתת לילדכם סוגי משחק אחרים המפעילים את המוח והידיים ושונים מצפיה בסרטוני יוטיוב וכדומה.

צידנית מומלצת לטיול בשטח או סתם לאחסון מזון קר לפיקניק או על האש שאתם עושים בפארק מתחת לבית צריכה למלא את אחד או כל הפרמטרים הבאים:

1. שמירה על קור לזמן המירבי ביותר.
2. נפח אחסון המותאם לצרכים שלכם.
3. טכנולוגית בידוד מתקדמת.
4. צידנית טרולי לשינוע קל.

צידנית מומלצת סקירת המוצר וצידיות נבחרות לרכישה

במאמר זה נחלוש על סוגי הצידניות הקיימות, ונציג לכם גם מבחר מוצרים איכותיים לרכישה.

צידניות עם טכנולוגיה מתקדמת מה מומלץ?

בשנים האחרונות פותח טכנולוגיות קירור מתקדמות במידה ואתם רוצים להשקיע בצידנית שהיא יותר יקרה מצידנית קלאסית:

טכנולוגיית אידוי הפועלת על ידי הוצאת הלחות מהאוויר, טכנולוגיה זו יוצרת שכבת בידוד בין האוכל לטמפרטורות גבוהות בחוץ בשילוב עם שקיות קרח או מים קרים בפנים.

מה מומלץ יותר צידנית קשה או רכה?

צידנית רכה וגם קשה לרוב שומרות על הקור בצורה זהה. יש לקחת בחשבון את היתרונות והחסרונות של צידניות אלו לגבי אספקט האחסון:

• צידנית קשה מאפשרת הגנה יותר חזקה מריסוק של האוכל וכדומה אך כשהיא ריקה היא תמשיך לתפוס נפח.
• צידנית רכה תאפשר לכם חופשיות אחסון לאחר שהיא תסיים את מילוי יעודה ולא יהיה יותר אוכל, תקפלו אותה בקלות והיא לא תתפוס מקום.

צידנית מומלצת רשימת המנצחות

להלן מספר צידניות שכדאי לרכוש:

צידנית קשיחה 60 ליטר עם גלגלים שחור

צידנית זו היא צידנית המומלצת למשפחה או טיול עם הרבה משתתפים. הצידניות בנויה בצורה קשיחה ובעלת גלגלים המאפשרים שינוי קל ללא צורך בהרמת הצידנית כאשר היא כבדה לאחר שהעמסתם עליה מכל טוב לשטח. לצידנית ידית נשיאה נוחה ומתקפלת אשר שומרת מפני בלאי ושבירת הידית לאורך זמן.

לצידנית קשה זו אשר מומלצת גם לשינוע קל בשטח יתרון נוסף: היא יכולה לשמש ככיסא, בטיול מרובה משתתפים תמיד יהיו חסרים כסאות ויבוא לבקר אתכם מטיילים מקמפינג שכן יש לכם צידנית שיכולה לשמש ככיסא או שולחן שטח נמוך.

צידנית + סט פיקניק ל-4 סועדים Regatta

צידנית של המותג האהוב על הישראלים REGATTA, מדובר בצידנית מומלצת לפיקניק קצר עם סט כלים מובנה המעצים את נוחיות החוויה ומאפשר יציאה.

לצידנית רצועת כתף מתכווננת וידית בחלק העליון, ו2 כיסי רשת מכל צד לבקבוק מים.

צידנית טרולי רכה Go Nature Cartiv 45L כחול

צידנית טרולי רכה 45L לנשיאה מתגלגלת רכה המאפשרת אחסון קל יותר כשאר נגמר בה השימוש בשטח (אבל לא תוכלו כמובן לעשות בה שימוש ככיסא.

צידנית טרולי זו בנויה לשטחים לא קשים יש להעדיף את הצידנית הראשונה שבחרנו עבורכם לשינוי ואחסון בשטח מורכב יותר לגלילה.

צידניות קטנות וקלות לנשיאה ביד מומלצות

1. צידנית מתנפחת Regatta Glacio 20L אפור
2. ערכת קפה בתיק צידנית Outdoor
3. צידנית גב 20 ליטר Outdoor

עגלת קמפינג מומלצת ? במאמר זה אנו נסקור עבורכם מה חשוב בעגלת קמפינג ונציג לכם מוצרים נבחרים לרכישה.

לארוז את המכונית ליום אחד בחוף הים או ללינת קמפינג זהו השלב הפשוט, אבל פריקת הציוד במתחם הקמפינג שבחרתם זה כבר סיפור אחר לגמרי.

בעזרת עגלת קמפינג, לא תצטרכו לדחוס את האוכל והאספקה שלכם לתוך תיקי טיולים או לעשות נגלות חזרה למכונית בכדי לקחת את קרם ההגנה שנותר מאחור מדובר גם במוצר חובה לקמפינג עם ילדים.

עגלת קמפינג היא הפריט המומלץ ביותר למצבים אלו, ניתן לארוז ולהעביר בצורה מסודרת את כל מה שצריך למקום הקמפינג, בצורה קלה ובהתאמה לכל סוגי השטח.

עגלת קמפינג מומלצת איך בחורים?

בעת בחירת עגלת הקמפינג האידיאלית, חשוב לזכור את ההעדפות שלכם בכל הנוגע לבילוי בחוץ. מה הציוד שאתם חייבים איתכם ? חושבים שיום בחוף הים אינו שלם בלי צידנית, רמקול, ואולי אפילו גריל נייד, אז כדאי לשקול עגלה עם קיבולת משקל נוספת.

אם בחרתם באתר קמפינג עם טופוגרפית שטח מאתגרת אתם בוודאי חוששים מגלגלים שיתאימו לכך בעגלה.

אל דאגה בחרנו עבורכם עגלת קמפינג עם גלגלים מומלצים גם למטרה זו.

עגלת קמפינג מומלצת לטיול מה צריך שיהיה בה?

עיצוב וקיפול נוח לאחסון קל וקומפקטי אלו הן התכונות העיקריות המומלצות בעגלת קמפינג. עגלת קמפינג טובה צריכה לתרום לכם בראש ובראשונה לניידות וחסכוניות בהובלה שלה בזמן שאתם מאחסנים אותה ברכב.
חשוב לבחור עגלת קמפינג אשר תפתח ותיסגר תזרה תוך מספר שניות בלבד. חשוב שהגלגלים יהיו מותאמים לשטח ויאפשרו שינוע בקלות ללא מאמץ וצורך להרים את העגלה בפני מכשולים.

כמו כן מומלץ לקנות עגלת קמפינג העשויה מחומרים עמידים בפני שחיקה לאורך זמן.

תוספות מומלצות לעגלת קמפינג

1 .חופה הניתנת לקיפול לשמירת הציוד מקרני שמש ישירות על תכולת עגלת הקמפינג.
2 .אחסון גדול.
3 .קלה לרחיצה ותחזוקה.
4 .תאים מסביב לעגלה לאחסון בקבוקי מים וציוד נשלף.
5 .ידית משיכה איכותית.
6 .רשת מבד למניעת נפילה של ציוד בעת שינוע.

כיסא קמפינג מומלץ, לא תמיד כזה פשוט לבחור.

אנו רגילים לראות סקירות על מרבית המוצרים בשפע ברשת ורק סקירה על כיסא קמפינג מומלץ שנראה פריט בציוד הטיולים פשוט למדי קיימת גם כן סוגים שונים ומגוונים ויש חשיבות בהקדשת הבנת התחום לבחירת כיסא הקמפינג המומלץ ביותר עבורכם.

אז החלטנו להרים את הכפפה ולבצע סקירה מקיפה ויסודית לתחום בו נבחן:

• נוחות ישיבה.
• יעוד כיסא קמפינג והסבר על הסוגים.
• משקל.
• נוחות קיפול ונשיאה.
• אבזור לכיסא קמפינג: גגון, אחסון, מקום לשים שתיה.

להלן קטגוריות ומוצרים הנפוצים בתחום כיסאות קמפינג:

1. כיסאות במאי.
2. כיסאות בעלי ידיות רכות.
3. כיסאות בעלי ידיות קשות.
4. כסא שירותים לשטח.
5. כיסא “תור”.
6. כיסאות נמוכים/כיסאות ים.
7. כסאות לילדים.

מחשבות על קניית כסאות קמפינג בכללי בדרך כלל מעלות ציפייה של רכישת מוצר בטווח מחירים נמוך  של עשרות שקלים בודדות כיסא קמפינג.

כיסאות קמפינג מומלצים בתחום עולים מעט יותר אך בהחלט שווים את ההשקעה לנוחות אידיאלית למוצר שיחזיק לטווח הארוך.

כמובן שאין כיסא מומלץ אשר מנצח את כולם וההמלצות בו הם נבחרים מכל קטגוריה ויש לבחור את כיסא הקמפינג המומלץ ותואם לצרכים שלכם.

כיסאות במאי

כיסא במאי מאפשר ישיבה גבוה תנוחת ישיבה יציבה, כסאות הבמאי המומלצים הם הכיסאות עם שולחן מובנה המאפשר להניח שתיה ואוכל לצד הכיסא.

כיסאות במאי פשוטים לקיפול ולנשיאה (כשיש ידיות נשיאה), אך מעט יותר מסובכים לקיפול כאשר יש כסא במאי עם תוספת של שולחן צד מובנה. 

כיסאות בעלי ידיות רכות

לא הכי נוחות לישיבה אך קלות מאוד לנשיאה וקיפול בגלל משקלן הנמוך.

כיסאות בעלי ידיות קשות

מדובר בכיסאות הנוחות ביותר בקטגוריה מעט כבד יותר פחות נוח לאחסון, במידה ונמצא יכולת להיכנס לפגוש הרכב שלכם מדובר בכיסא המומלץ ביותר מבחינת נוחות ישיבה.

כיסאות תור

מדובר בכיסא קמפינג מומלץ למי שצריך לשאת יחד אתו את הכיסא בתיק, מדובר בכיסא קמפינג אולטרה מינימליסטי אך נייד ונישא בצורה יוצאת דופן.

כיסאות קמפינג לילדים

מומלץ לרכוש כיסא קמפינג מתאים לילדים שלכם ולהכניסם לרשימת הציוד לקמפינג עם ילדים, הממדים של ילדים שונים משל מבוגרים, השטח גם יותר מאתגר ילדים. מומלץ מאוד לרכוש כיסא קמפינג המתאים לגיל הילדים שלכם להעצמת חווית הילד בשטח לנוחות מרבית בשטח.

המוזיאון בבית אוסישקין, קיבוץ דן

אוסישקין לא הצטיין כחובב טבע, לא בזאת היו חוזקותיו. ההקמה של המוזאון הייתה קשורה בקרן קיימת לישראל שייבשו את אגם החולה. במהלך הייבוש נאבקו הירוקים על כך שתישאר שמורה.

קק”ל הקימה את השמורה, לאחר שייבשו את האגם לחלוטין ואח”כ חפרו בור ומילאו אותו מים ושחזרו שמורה באופן מלאכותי. באותו הקשר עלתה בקשה להקמת מוזיאון להנצחת החי והצומח בעמק החולה. קק”ל התרצו בתנאי שהמוזאון ייקרא על שמם מי שהיה היו”ר של דירקטוריון הקרן שנים רבות – מנחם אוסישקין. צומת המצודות בחלקה צפוני של קריית שמונה, קרויה על שם 6 מצודות אוסישקין שהיו כאן בקיבוצי עמק החולה בשנות ה- 30. גם היישוב כפר מנחם קרוי על שמו.

חשיבות המוזיאון הוא בהצגת מיני חי וצומח רק מאזור עמק החולה או הקשורים למרחב העמק.

המרחב של עמק החולה הוא משבצת קטנה בשטח 170 קמ”ר בשטחה של ישראל, אבל מהווה בית ל -2000 צמחים מתוך 2600 צמחי א”י ו – 300 צמחי חרמון. העמק מהווה תחנת מעבר לכ – 500 מיל’ עופות בתקופת הנדידה ובהם כ – 250 מיני עופות שונים.

העמק הוא מקום מפגש למינים שונים של חי וצומח ומכאן העושר הרב, החל מהטרופיים – שהתגנבו לאזור דרך השבר הסורי אפריקאי. הגומא פפירוס לדוגמא הוא צמח אפריקאי שבעמק החולה היו הריכוזים הגבוהים ביותר שלו מחוץ לאפריקה. גם השפמנונים והאמנונים מקורם באפריקה – דרך הים תיכוניים והאסיאתיים וכלה בצפוניים מהטונדרות הרוסיות.

הנימפאה לדוגמא, צמח מים נפוץ בעולם. מינים שלו בצבע לבן ניתן למצוא ברוסיה, מיני נימפאה כחולה וסגולה ניתן למצוא באפריקה. בעמק החולה, ניתן היה למצוא את כולן ביחד.

בתהליך הייבוש הביצה אבדו מינים שונים של צמחים ובעלי חיים לבלי שוב.

המוזיאון לא מציג את כל המינים שגדלים כאן. הפוחלצים המוצגים הם גוויות שהתקבלו מחקלאים ותושבים בסביבה. שימו לב שאין כאן עגור, מאחר וקשה מאוד להשיג גוויה שלהם. כאשר הם פצועים או מתים לרוב בעלי החיים הטורפים מגיעים אליהם קודם. אף ציפור במוזיאון לא ניצודה על מנת להציגה.

גם עיט הים (עיטם בעבר) אינו מוצג כאן, למרות שקיננו כאן שתי זוגות בעבר. סביבת המחייה מתאימה לעיטי ים, אך לא מצליחים להשיבם חזרה לקנן באזור.

עמק החולה מהווה גם קצה גבול תפוצה טבעי למינים וצמחים מסוימים – לדוגמא כאלה שנדדו מאפריקה ונעצרו כאן. קיומו של גבול טבעי כזה בתחומי המדינה הוא נדיר. שינוי הנוף הקיצוניים בארץ מהווים פעמים רבות גם הם גבולות כאלה. שפמנונים ואמנונים לדוגמא לא יימצאו צפונה מכאן בבקעת עיון, קר שם מדי. עצי השיזף גם לא ממשיכים צפונה ללבנון מאותה סיבה. גם מינים צפוניים נעצרים כאן, ולא ממשיכים דרומה כמו עצי הדולב. גם סלמנדרות.

המוזאון מסודר כך שכל עמדת תצוגה, ויטרינה, מייצגת בית גידול מסוים – ביצה, יער, נחל וכו’.

לאחר 67′ נפתח בקומה התחתונה גם מדור חרמון וגולן (ווקלניזם וכו’).

תל דן במוזיאון אוסישקין– במוזיאון מוצגים רפליקות ממצאי התל העתיק. התל המקראי הוא אחד מהממצאים החשובים בחפירות א”י. חלק מהממצאים היוו סנסציה עם גילויים אף מעבר לתחום האכאולוג וחלק מהממצאים  – הבמה הישראלית לדוגמא – לא נמצאו בשום מקום אחר בארץ. חשיבותם רבה בהמחשת היבטי חיים מסוימים.

פה נמצאו לראשונה מחתות, מעין יעה, שבהן היו משתמש הכוהן הגדול.

‘כתובת בית דוד’ המוצגת אף היא ברפליקה, הייתה הסיפור המרעיש ביותר שהתגלה כאן. הגילוי תמך בקיומן של דמויות מקראיות שהיוו מקור לסימני שאלה. הסיפורים המקראיים יכולים להיתפס כסיפורים, או כאירועים היסטוריים. שאלת קיומן של הדמויות במקרא והיחסים ביניהן הייתה תמיד בספק. ישנן דמויות מקראיות (אחאב, עמרי) שלגביהן יש עדויות חיצוניות ואנו מכירים את קיומן.

לגבי דוד ושלמה לא היו בטוחים, עד שנמצאה כתובת בית דוד ופתרה את הוויכוח בנושא.

המעניין בתל דן, כמו בתל חצור, הוא עושר הממצאים והוכחה לתרבות חומרית מפותחת דווקא מהתקופות הקדומות יותר, שהולך ומתמעט עם המעבר לתקופות מאוחרות. כלומר, ניתן לראות כי בתקופת העיר ליש הכנענית, בתקופת הברונזה התיכונה ישנם ממצאי תרבות חומרית רבים. עם המעבר לתקופת הברזל, הלא היא התקופה הישראלית, מתמעטים הממצאים המעידים על תרבות חומרית מפותחת. בתקופה הכנענית (תקופת הברונזה תיכונה והמאוחרת) ניתן למצוא כלים רבים, מחטי עצם וברונזה, סכינים וכו’, ברמה מאוד גבוהה. הכלים מתקופת הברזל של שבט דן, גסים יותר, מעטים מאוד ופונקציונאליים. אנו יודעים כי בעיר דן הייתה חרושת ברזל, גם בתקופת הברונזה המאוחרת וגם בתקופת הברזל. ישנו הסבר המשווה בין חרושת הברזל של ימינו לבין זו הקדומה.

בתל דן נראה את השער הכנעני, אחד משני השערים (יחד עם השער מאשקלון) המקושטים העתיקים ביותר בעולם, מהמאה ה- 18 לפנה”ס.

את המוזיאון הקים בשנת 1958 אמנון אסף, חבר קיבוץ מעיין ברוך.

תחילתו עם הקמת הקיבוץ, כאשר התבקש אמנון לסקל את אבני השדה לטובת החריש. הוא מצא מס’ אבנים שלטעמו (ללא השכלה מוקדמת) היו ייחודיות ושמר אותן. לאחר שהתייעץ עם ארכיאולוגים שאישור את ייחודן, החלו יחסים מקצועיים בינו ובין הארכאולוגים שפעלו בסביבה שהביאו להקמת המוזיאון.

התקופה הפרהיסטורית מתייחסת לתקופה שלפני הופעת הכתב, בין 5500 ל 6000 לפנה”ס וביתר פירוט, בתקופת האבן. מאחר והיסטוריה כתובה אינה קיימת, אנו עוסקים במעין ניחושים.

עיקר הסימוכין מגיעים ממקורות אתנוגרפיים, המסייעים לנו להבין את התקופה הזו – באמצעות תרבויות שבטיות באפריקה ובפפואה ניו גינאה שקיימות עד היום ללא פלסטיק זכוכית או חימר.

התבוננות בתרבויות הללו מספק לנו כלים להבנת אורח החיים של האדם בעבר.

התגליות שאנו מוצאים בחפירות הן בדרך כלל של חומרים אנאורגניים שהן היחידים ששורדים לאורך הזמן – אבנים, לעיתים עצמות ועוד. עצים, זרדים, עורות – לא שורדים.

האתר בגשר בנות יעקב – בגשר בנות יעקב התבצעה חפירה ארכאולוגית באתר מיוחד, שהיה שקוע מתחת למים מאות אלפי שנים ומכאן ייחודו – המים משמרים פריטים ארכאולוגים. האתר מתוארך כבן 780,000 שנה.

באתר נמצאו אבני יד, משני סוגים – צור ובזלת. אבן צור נוחה יותר לסיתות ועבודה מעצם היותה “פציחה” יותר. האבנים שימשו ככל הנראה את ההומו-ארקטוס, האדם הזקוף. אבני היד שימשו לעיבוד עורות, בשר, ציד ועוצבו כך שיתאימו לצורת היד.

נמצאו באזור עקבות – שיניים טוחנות, חטים, חוליית אטלס – של פילי ענק (סביב 10 טון, פיל אפריקאי שוקל כ – 6 טון) שהסתובבו כאן לצד האדם ואף ניצודו על ידו, לפי עדויות וסימנים על גולגלות פילים שנמצאו.

התפתחות האדם – האבולוציה מתפתחת גם לרוחב (מאדם לאדם) ולא רק לאורך (מאב לבן). ההתפתחות הייתה גם בחלקה חופפת, כלומר מינים שונים חיו באותה תקופה ולאו דווקא מין אחד נכחד ואז תפס את מקומו מין אחר.

במבט על גולגלת שימפנזה וגורילה נתין להבחין כי אנו הרבה יותר דומים לשימפנזה. “הכרבולת” בקצה הגולגולת של הגורילה מאפיינת הרביבורים – אוכלי עשב, מאחר והם נזקקים לשרירי לסת חזקים ללעיסת מזון. השימפנזה היא אומניבור – אוכלת כל, בדומה לאדם.

עם הזמן האדם למד לשלוט באש ולבשל בשר, וחווה את הקפיצה המשמעותית ביותר בהתפתחות המוח. זו הסיבה גם שלא נזקק לשיניים מפותחות, מאחר ובישל את מזונו.

האדם למעשה נוצר מהתפתחות השימפנזה, והמין הראשון הוא האוסטרלופיתקוס (שלד של נקבה ממין זה נמצא באפריקה, שמה לוסי) שהיה מעין מין ביניים, חוליה מקשרת בין האדם לקוף ובעל מוח יחסית קטן, בנפח 400 סמ”ק. הליכתו הייתה יחסית זקופה.

לאחר מכן, משערים האדם הראשון שהיה כאן נקרא הומו הביליס, מהמילה able – ומאחר ויכול היה לייצר כלים, דוגמת אבני ידיים, שהיו פחות מהוקצעות. נפח מוחו היה 700 סמ”ק.

לאחר מכן זהו ההומו ארקטוס, האדם הזקוף והראשון ששלט באש.

שני מינים מאוחרים יותר, דומים מאוד הם הניאנדרטל והסאפיינס-סאפיינס לו אנו שייכים. הניאנדרטל הוא האדם הראשון שאנו מוצאים באירופה.

בעבר סברו כי אלה היו שני מינים שונים וכי אנו התפתחנו מהסאפיינס, אך כיום משערים שהם היו מאותו מין, אך נראו שונה בדומה לשוני הגזעי כיום. הסברה היא כי ייתכן והסאפיינס שהיה חברתי וקהילתי יותר הכחיד את הניאנדרטל שהיה מתבודד. נפח מוחו של הניאנדרטל היה די דומה לשלנו.

אתר עינן – גם בעינן (למרגלות רכס רמים סמוך לראש פינה) נמצאו מס’ שלדים מתקופת האפיפליאולית, שנוטים לייחסם לתרבות הנאטופית. הסברה היא כי בעינן נמצא “הבית” הראשון, או צורת ההתיישבות הראשונה של האדם. לתרבות הנאטופית מייחסים את הפסקת הנדודים ותחילת ההתיישבות. הבית היה עגול, עם רצפת זרדים ככל הנראה. את מתיהם הם קברו מתחת לבתים.

הקבורה היא מנהג חדש אצל האדם, שעד אז נפטר מהגופות לא בצורת קבורה והנאטופים ככל הנראה הם הראשונים להתחיל את פולחן המת, האבל ואולי אף מחשבה על אלוהות. הנאטופים גם ייצרו כלים מאוד גדולים, כבדים ולא ממש ניידים, מה שחיזק את התפיסה כי הם לא היו תרבות נודדת. את הנאטופים מאפיינות מחרוזות דנטליום (קונכיית שן הים, סוג של צדף בים התיכון או בים סוף). מחרוזת כזאת נמצאה על שלד אישה, כלומר שעל אף הקושי בייצור המחרוזות נקברו עם בעליהן. באתר נמצא שלד אישה ולידה קבור גור כלב או זאב, המצביע על הקשר מיוחד עם בע”ח עשרות אלפי שנים לפני המהפכה החקלאית.

הדרכת דרך לשמורת נחל עיון

צירי הכניסה הצפוניים לא”י – גם בהיבט צבאי וגם בהיבט דרכים ראשיות – הם דרך דמשק ורמה”ג במזרח, או דרך בקעת עיון במרכז, או דרך הים ומישור החוף במערב.

השם עִיוֹן בעברית (או עָיוּן בערבית) הוא שם מקראי לעיר היושבת בקצה הצפוני של בקעת עיון. העיר המקראית מוזכרת בשני הקשרים. הראשון הוא כיבושה ע”י בן הדד מלך ארם (מלכים א’ ט”ו): “וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן, וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה; וְאֵת, כָּל-כִּנְרוֹת, עַל, כָּל-אֶרֶץ נַפְתָּלִי”.

השני הוא מסעו של תגלת פלאסר השלישי שחדר לא”י מצפון דרך בקעת עיון ומפיל את ממלכת ישראל (מלכים ב’ ט”ו): “בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה”.

על שם העיר נקראה הבקעה בעברית בקעת עיון, לאחר מכן השם הערבי יהיה מארג’ עיון (גם של העיירה הלבנונית על הרכס התוחם את הבקעה ממערב). השם הערבי של הנחל הוא לא ואדי עיון אלא ואדי דרדרה, מלשון מים מקפצים או מרעישים.

המפלים לאורך הנחל –מפל עיון (9 מ), הטחנה (21 מ’), האשד (10 מ’) ומפל התנור (30 מ’).

נחל עיון – נחל עיון מתחיל מצפון לנו בקצה הצפוני של בקעת עיון בלבנון (מארג’ בערבית, בקעה) ומסתיים בעמק החולה. בקעת עיון משתרעת בין העיירה מארג’ עיון במערב לאל-ח’יאם במזרח ואורכה כ – 15 ק”מ. הנחל מתחיל בנביעה של שני מעיינות – עין דרדרה ועין אל- קוסייר.

בעבר הנחל זרם בעיקר בחורף ובחודשים מאי – נובמבר, היה מתייבש בשל שימוש במים ע”י חקלאי בקעת עיון והיחלשות עוצמות הנביעה. לאחרונה החלו להזרים אליו מים באמצעות צינור של חברת מקורות, על מנת לשמור על זרימתו ולעודד תיירות גם בעונות האביב והקיץ. כיום נחל עיון מתנקז באזור מושב בית הלל לתעלה המערבית של עמק החולה.

תוואי מסלול ההליכה בשמורה הוא על גדת הקניון השומר על לחות, ירוק גם בחודשי הקיץ ומאפשר לצפות בפריחות מאוחרות (כמו המישויה הפעמונית, הקרויה של שם הבוטנאי הצרפתי מישויה שביקר כאן, בעלת פרחים לבנים גדולים בצורת פעמון, הפורחים ממאי ועד יוני. אוכלוסיית המישויה מונה כמה אלפי פריטים בלבד בכל הארץ). לאורך המסלול מפלים ומפלונים הנגרמים משתי סיבות – האחת קווי שבר במסלע והשנייה הבדלים בסוג המסלע ומעבר מסוג סלע אחד לסוג סלע שונה.

שני המפלים הגדולים בנחל, מפל התחנה ומפל התנור קשורים במעבר זרימת המים מסוג סלע קשה, לסוג סלע שונה ורך יותר וכך נוצרות המדרגות הללו בנוף.

המסלע מייצר כמובן גם תבניות נוף משתנות. במפל עיון בתחילת המסלול היכן שהמים זורמים בסלע קשה, נוצר קניון ירוק המאופיין בצמחיית חורש ים תיכוני. עם המעבר לסלע רך ופריך יותר (חוואר) המים מרחיבים את הקניון משמעותית לעמק רחב, גדותיו מתרחקות והחורש נעלם.

המעבר לסלע חוואר מכתיב גם את סוג הצמחייה המשתנה מחורש ים תיכוני לצמחיית “דגניים”.

“המשחק הנופי” מתרחש לכל אורך הנחל, פעם קניון ופעם עמק רחב.

האקליפטוסים אינם קשורים לנחל, אלא ניטעו ע”י מטולה לטובת צל.

מפל הטחנה – גובהו של המפל כ – 20 מ’ ובעבר נוצל לטובת טחנת קמח יהודית שפעלה בנחל ומכאן שמו. מתחת למפל, רואים קיר בנוי ששייך למבנה הטחנה. את הטחנה בנה רוטשילד לחקלאי העיר מטולה, אך היא לא הייתה כ”כ מוצלחת ולא טחנה היטב. פעמים רבות העדיפו האיכרים את הטחנה בכפר חלס’ה (קריית שמונה) הערבי. הטחנה פעלה בכוח המים שהסיטו ע”י תעלה לטובת הטחנה. במפל אפשר להבחין בבירור בתופעה שהזכרנו כסיבה להיווצרות המפלים ולסוג הצמחייה, כאשר לאורך הנחל המסלע משתנה מהקונגלומרט האפור הקשה (מופיע לרב כסלע רך, אך כאן הוא קשה), לחוואר הלבן הנחשב כסלע רך ופריך וניתן לראות את “הקרקס” שנוצר בנוף, כתוצאה מהתחתרות המים בחוואר. החוואר הרך מתבלה אט אט ע”י המים נשטף ונסחף הלאה בעוד הקונגלומרט הקשה איטי הרבה יותר בבלייה שלו וכך, נוצרים הפרש הגבהים והמפלים.

תל אבל בית מעכה – מבחינה גיאולוגית, השבר הסורי אפריקאי מחולק לשברי משנה ורצוף פעילויות טקטוניות כל הזמן, שבין השאר גורמות לחלקו המזרחי לנוע צפונה באופן קבוע.

חלק מהפעילויות יוצרות בצפון עמק החולה על הגבול עם בקעת עיון לחץ על שברי המשנה הגורמים להורסטים (התרוממות קרקע) וגראבנים (בקע, גוש השקוע בין קווי העתק) – מבני שברים המעידים על כוחות מתיחה והתפשטות קרום כדור הארץ.

תל אבל בית מעכה כמו התבור, הוא הורסט ולידו שני גרבנים, בכפר גלעדי ובאזור שמורת עיון.

כיוונו של התל צפון-דרום והאקרופוליס בצד הצפוני והגבוה של התל. חפירות התל החלו לפני כשנתיים – שלוש וממתינים לפרסומי החפירה.

סיפורו המקראי של התל מתחיל בספר שמואל ב’ (פרק כ’) עם סיפורי דוד המלך. שבע בן בכרי משבט אפרים פוגע ומורד בדוד, בורח ומסתתר כאן באבל בית מעכה. כיום, ביחס למרכזיותה של ירושלים וגוש דן, האזור הזה נתפס בעינינו כמרוחק ומבודד גם מעצם היותו אזור גבול – אזורים כאלה בדר”כ פחות מפותחים. בעת העתיקה בקעת עיון הייתה אזור מרכזי חשוב, חזק כלכלית ועל צומת דרכים חשובות, צור-דמשק, דמשק-צידון, דרכי העלייה לגולן ועוד. במרחב הזה ישבו חצור הענקית, מגידו ועוד. יש לזכור כי במאה השנים האחרונות עוברים כאן גבולות לראשונה בהיסטוריה, מזה כארבעת אלפים שנה – וגבולות עוינים שאסורים במעבר מצד לצד.

אמנם היו מלחמות באזור – ישראל וארם, הצלבנים והאיובים – והיו גבולות טריטוריה אבל תושבים יכלו להתנייד ושיירות יכלו לעבור ללא פגע ואף לסחור עם כל הצדדים, השיירות הללו היו סם החיים בתקופתן. כיום, בלתי אפשרי לדמיין שיירת משאיות שתצא מנמל עכו בדרכה לדמשק..

אבל בית מעכה בתקופת דוד אם כך, היא עיר חשובה היושבת על הכניסה לבקעת עיון. בפקודת דוד יואב בן צרויה יוצא לרדוף את שבע בן-בכרי, מגיע לכאן, צר על העיר, מתחיל להקים סוללה (שאותה מחפשים החופרים) ומנסה להפיל את החומה.  במהלך הקמת המצור, פונה ליואב אישה חכמה מתושבי המקום. בדבריה היא שואלת אותו האם בשל איש אחד יפיל את העיר ויואב, עונה כי חלילה אלא אם ימסרו את שבע בן-בכרי – אז יסיר את המצור. האישה פונה אל תושבי העיר שכורתים את ראשו של שבע בן-בכרי ומגישים אותו ליואב, שאכן מסיר את המצור וחוזר לירושלים (דו-השיח בין יואב לאישה מרתק, ביטויים ממנו משמשים עד היום כמטבעות לשון – שמואל ב’, פרק כ’ פסוק ט”ז).

בסיכומו של הסיפור, העיר לא נפגעת. למעשה, יש כאן מצור על עיר ישראלית עם תושבים ישראלים, שהוטל על ידי יואב (מיהודה) בסיוע לוחמים ישראלים – שמסתיים במותו של אדם אחד בלבד..

עד 48′ היה כאן כפר שיעי בשם אבל, ששימר את השם העתיק ומכאן זיהוי המקום (בדומה לקדיס, תל קדש). לא ידוע אם אבל בית מעכה המשיכה להתקיים לאחר כיבושה ע”י תגלת פלאסר. שימור השמות המקראיים הוא בגדר נס, מבחינת זיהויים העכשווי. שימור שם לאורך 3000 שנה אינו מובן מאליו ומשמש כלי מרכזי באיתור אתרים מקראיים. ישנם מקומות עתיקים ששמם הנוכחי אינו מרמז על שמם המקורי – כמו אום אל-קנטיר בגולן.

מפל התנור – גם כאן אפשר לראות השוני בין סוגי הסלע, מקונגלומרט לחוואר היוצר הפרש גבהים ואת המפל. המים כמובן ממשיכים להתחתר בסלע. זהו המפל התחתון במסלול ושמו מהמילה תנורא, שמלה בערבית –  ניתן לו בשל הדמיון בין צורת המפל לצורת השמלה.

יוצאים מהשמורה לכיוון מצפור דדו במטולה.

ניתן לראות כי “האצבע” בשטח ובה מטולה, מוקפת בגבול ממערב ממזרח ומצפון. המעניין הוא שמהצד הלבנוני ישנה גם תופעה כזו – ג’בל חמאמיס – החודר כאצבע לישראל ממזרח למטולה.

עפ”י הספרות והמקורות מטולה נוסדה ב – 1896, אך לא כך, זהו סוג של שכתוב היסטורי.

ייסודה מתחיל ב – 1891 כאשר בשמו של הברון רוטשילד, רכש כאן הפקיד אוסוביצקי את אדמות אום-תולה מידי בעל האדמות הנוצרי – ג’בור ביי מצידון בלבנון. ג’בור ביי רכש את האדמות כ – 40 שנה לפני כן ויישב אותן באריסים דרוזים שיעבדו את האדמה וישלמו לו דמי אריסות. הדרוזים, שהיו גברתנים ומלוכדים לא שילמו לו את דמי האריסות וג’בור ביי לא יכול היה לגבות מהם את המגיע לו. לפיכך, שמח ג’בור ביי למכור ליהודים את האדמות שבהן השקיע אבל לא ראה מהן רווח.

אוסוביצקי הבין כי האדמות בעייתיות ויש להתמודד עם הדרוזים. הוא לקח את עוזרו וביחד אכפו סוסים משובחים, קישטו אותם, התחמשו שניהם ברובים מרשימים ודהרו ברב הדר ואומץ אל תוך מטולה שהייתה יישוב כפרי של בתי בוץ, ללא מבני אבן. הם שמו פעמיהם אל הבית המפואר ביותר, של המוכ’תר והציגו ברוב רושם את שטר הבעלות (קושאן) על האדמות והכריזו כי הם הבעלים החדשים. הדרוזים התרשמו מההצגה וקיבלו את השניים כבעלי הקרקע.

אוסוביצקי האמין בחיים משותפים בין ערבים ליהודים. הוא הביא למטולה משפחות יהודיות מחצבאיה, מפקיעין וצפת, שישבו ביחד עם הדרוזים וקיימו יישוב חקלאי – ולמעשה ייסדו את מטולה.

ב – 1895 פורץ מרד דרוזי נגד הסולטאן, כל הגברים גויסו למאבק ואום-תולה מתרוקנת מתושביה הדרוזים למעט נשים וילדים ונותרו בה בעיקר משפחות יהודיות ולמעשה, זהו קיצו של היישוב המשותף. כאשר הגיע זמן הקציר והקטיף, אין מי שיבצע זאת היות והעבודה נסמכה בעיקר על המקומיים. אוסוביצקי פונה למושבות העלייה הראשונה ובעיקר לזכרון וראשל”צ שיסייעו בפעולות החקלאיות והצליח להביא לכאן 56 משפחות שמבחינתן, 1895 היא השנה בה נוסדה מטולה.

הדרוזים של אום-תולה חזרו למושבה עם תום המרד בסולטאן בטענה כי קופחו ודרשו פיצויים. המושבה אכן שילמה, אך הדרוזים חזרו שוב ושוב ובסה”כ 4 פעמים קיבלו פיצויים עד שהתרצו ועזבו, רובם לכפר עין קיניא ברמת הגולן הסמוך למסעדה – שהיה כפר נוצרי בעיקר, עד היום עומדת בכפר כנסיית מר ג’ריס, עליה שומרת משפחה נוצרית אחת. הנוצרים עזבו למארג’ עיון בלבנון.

אחד הגורמים העיקריים שישפיעו על התפתחותה של מטולה הוא מיקומה הנידח. אם כיום מטולה רחוקה לנו, בשנותיה הראשונות היא הייתה כמעט בלתי נגישה.

היישוב הקרוב ביותר למטולה בזמן ההוא היה יסוד המעלה שהייתה מרוחקת כ – 30 ק”מ, אחריה ראש פינה ואחריה טבריה שאליה נדרשו יומיים של הליכה. רק ב – 1916 יקום כפר גלעדי.

היותה של מטולה מקום כה נידח, אף גרם לנטישתה בזמן אירועי תל – חי (1.3.1920) – עת ניטש כל המרחב הזה ל – 7 חודשים עד אוקטובר 1920 – כי אי אפשר היה להחזיק כאן מעמד, האזור הפך פרוע מדי.

למטולה היו שטחי עיבוד רבים על שטח רחב שהשתרעו מכפר גלעדי (עד היום) עד בקעת עיון בעבר. הדבר גם הכתיב אורח חיים מסוים.

כבר משנותיה הראשונות התעצבה מטולה כקהילה “ציונית”  ונושא החינוך תפס מקום חשוב, עם הגעתו של אפשטיין  ב – 1899 שהחל בשיטת החינוך “עברית בעברית”, תוך ניסיון להשתחרר מהגלותיות ומהיידיש ולשוחח בעברית. בהקשר זה יש לציין גם את הדיאלקט הגלילי המדגיש את האות ב’ גם ללא צורך. לגליליים לא הייתה ב’ רפויה.. (הזבּובּ מסתובּבּ סבּיבּ החלבּ הלבּן).

קו הגבול – התווית קו הגבול המנדטורי חל כאשר המושבה כבר 30 שנה על הקרקע. הגבול סומן ב – 1923 ונשאר קבוע עד היום. לבריטים והצרפתים היו מספר כללים להתוויית הגבול.

אחד מעקרונות התווית הגבול בין צרפת לבריטניה היה כי לא חוצים יישוב באמצעו, אלא מעבירים אותו בשלמותו לשטח אחד הצדדים. עקרון נוסף הוא כי לא מפרידים יישוב מאדמותיו, שלא יושם כאן היות וחלק מאדמות מטולה היו בבקעת עיון. הפתרון היה הענקת מעבר גבול חופשי ללא צורך בדרכון לאיכרי מטולה, על מנת שיוכלו להמשיך לעבד את האדמות שמעבר לגבול. בהמשך, הגבול כמובן הפך לגבול סגור.

עד 1970 שררה באזור פסטורליה טבעית ואנושית, גדר הגבול הייתה עשויה תיל סמלי. תושבים משני צדי הגבול חצו אותו ללא בעיות. עד כדי כך היו שלווים היחסים שהניבו אמרה “לא ידוע מי הראשונה ממדינות ערב שתחתום הסכם שלום עם ישראל, אבל יודע כי לבנון תהיה השנייה”.

עם אירוע ספטמבר השחור וגרושם של הפליטים מירדן, החלה פעילות עוינת של פת”ח מאזור לבנון שמאז נקרא “פתחלנד”, כנגד ישראל וכללה שרשרת פיגועים (האוטובוס באביבים, אסון מעלות, בית התינוקות במשגב עם, רצח השומר המטולאי וכו’). כתוצאה, באמצע שנות ה – 70 סוגרת ישראל את הגבול עם גדר אלקטרונית מתריעה ושלל מכשולים.

המעניין בהקשר זה, שבין 1975 ועד שנת 2000 מתנהלת כאן מערכת יחסים מעניינת עם גורמים מהחברה הלבנונית, שהחלה בפנייתם של קצינים לבנונים לצה”ל בבקשה לכונן מערכת קשרים ביטחונית בין הצדדים על מנת להתמודד עם המחבלים באזור. כך נוצר אד”ל – אזור דרום לבנון. המערכת תפקדה לאורך 25 שנות שיתוף פעולה בהן צה”ל חונך את הקמת צבא דרום לבנון בהכשרה וציוד – כאשר צד”ל מספק לישראל מעין חגורת הגנה בשליטתו.

בגדר שהוקמה היו סדרה של פתחים, שנקראו הגדר הטובה. מעבר לעניין הביטחוני, בהקשר האזרחי הגדר אפשרה מעבר אזרחים לבנונים לישראל ברמה יומיומית (בשיאה עברו דרך הגדר בין 5000 ל – 10,000 איש ביום) לכמה מטרות – העיקרית היא עבודה, טיפולים רפואיים וביקור קרובים בעיקר של הדרוזים (או ללימודים, המוסד הדרוזי התיאולוגי היחידי היה בחילוות אל-ביאד’ה בחצבאיה). היו גם קשרי חיתון בהן כלות לבנוניות נישאו לחתנים בישראל. היו גם שבטים בדואים, שחציים יש בלבנון וחציים בישראל, (כמו שבט ערב אל עראמשה) שהתחתנו. המעניין הוא שהמעבר היה בעיקר מלבנון לישראל ולא להיפך, בעיקר מסיבות של רמת החיים הגבוהה יותר בישראל.

עם היציאה מלבנון בשנת 2000 נסגרו השערים ונכון להיום, אין מעבר כלל לא כאן ולא לכאן.

כפועל יוצא, קטעי כביש (שהיו במקביל לכביש המערכת הצבאי) על גבול הצפון וצמודים לגדר שבהם אפשר היה לעצור ולקיים תצפית על המרחב הלבנוני – היו חשופים לפגיעה מהצד הלבנוני ונסללו מחדש כמערכת כבישים עוקפים (באזור מלכיה-יראון,  הר מנור).

נסיעה ללכיש

אנחנו נוסעים לאורך כביש 358, זה כביש חדש שנוסע לאורך גדר המערכת ליד כמה אתרים ארכיאולוגים חשובים מאוד, תל בית-מירסין ותל עיטון שנמצא בחפירות בימים אלו במחשבה שהאתר הוא העיר עגלון המקרית. הכביש יוצא בלכיש.

כל הפחונים שנצמדים למקורות מים הם הפזורה הבדואית. העיירה הגדולה מימין זו ח’ורה.

כביש 31 פונה לגדר ההפרדה והוא כביש האורך האחורי של מזרח חבל לכיש. זה היה אזור עם מספר קטן של ישובים מול קו התפר, בעייתי מבחינה ביטחונית, והמצב השתפר מאוד לאחר בניית גדר ההפרדה. האזור נכנס לתנופת בניה וקמים כאן יישובים שאמורים לקלוט את מפוני גוש קטיף. 50% ממפוני גוש קטיף הגיעו לבתי הקבע שלהם, ואנחנו 9 שנים לאחר הפינוי. יש באזור התנגשות עם רצון לאכלס ושמירה על ריאות ירוקות.

זהו אחד מאזורי הספר האחרונים שהם לא חלק מהנגב ועדיין ריקים מאוכלוסייה. אין כאן אוכלוסייה בדואית ואנחנו מחוץ לקו הירוק.

יש שלט “דבירה”, הכוונה היא לקיבוץ דביר, שנמצא מעל ליער על הגבעה, עוד 2-3 קילומטר נעבור ליד תל בית מירסין ובו יישוב מהברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל. כלומר כנעני וישראלי, הוא נחפר ע”י הארכיאולוג האמריקאי הגדול ויליאם פוקסוול אולברייט בשנות העשרים, התל נקרא כך ע”ש הכפר הערבי הסמוך לו. אולברייט היה משוכנע שזו העיר המקראית דביר, הזיהוי לא התאים לפי המקורות, ביהושוע טו’ הישוב דביר אמור להיות עמוק בתוך ההר אך כאן הוא בשוליים בין ההר לשפלה. אישיותו וחשיבותו של אולברייט כראש הארכיאולוגיה המקראית של דורו הייתה כה גדולה עד שמרבית הארכיאולוגים קיבלו את דעתו. רק לאחר שנפטר והתגלו ממצאים מתקופת הברזל בחרבת רבוד סמוך לדהרייה מדרום לחברון, קיבלו החוקרים את הדעה המנוגדת ששם היא דביר המקרית.

היישוב עתניאל שמול התל  נקרא ע”ש עתניאל בן קנז השופט שדביר הייתה חלק מנחלתו. אין הסכמה מהו תל בית מירסין. ועדת השמות החליפה את שם הקיבוץ לדבירה – כלומר בדרך לדביר. האוכלוסייה בישוב שהתחלפה כבר מספר פעמים עדיין קוראת למקום דביר.  בדר”כ לא מחליפים שמות מודרניים שניתנו בגלל שהארכיאולוגים שינו את דעתם, לכן קריית גת, קריית עקרון ועמק זבולון נשארו עם השמות שלהם.

בצד ימין רואים את הכפר בית מירסין ואת התל למרגלותיו. כשהצבא סלל את גדר ההפרדה הם השאירו את הכפר בעבר השני של גדר ההפרדה ואת התל בצד שלנו.

יש חפירה פלסטינאית בשכם, חפירה משותפת פלסטינאית ויפנית בביתין – בית אל הקדומה. ביריחו יש משלחת פלסטינאית איטלקית.

כביש 3415 יוצא לכביש 35. מכאן אנחנו מתחברים לכביש הוותיק. אמציה בעבר היה מקום מטויל, מערכת מערות חזן, יש שם מערות מסתור מימי בר כוכבא. לאט לאט המקום התפרק כלכלית והפסיקו לתחזק אותו.

רואים את תל לכיש, אולי החלק הבנוי למעלה הוא כניסה לתוך מפעל מים, אך הוא לא נחפר.

דר’ גרפינקל חופר מטעם האוניברסיטה העברית בתל לכיש.

אנחנו מגיעים לשער של מושב לכיש ופונים שמאלה.

סיור בתל לכיש

לכיש נזכרת בתנ”ך במלחמות יהושוע  בספר יהושוע פרק י’, לאחר שהגבעונים נכנעו לבני ישראל, אדוניצדק מלך ירושלים קיבץ את מלכי חברון, לכיש, עגלון וליבנה והם יצאו לתקוף את בני ישראל בגבעון, יהושוע ניצח ורדף אחריהם עד מקדה שנמצאת מעבר לגבעות כאן, ליד אִדְנָא או תרקומייא. ביניהם יש מקום שנקרא ח’רבת אל-קום, שם מקדה המקראית. חמשת המלכים התחבאו במערה ויהושוע מצא אותם והרג אותם, יהושוע כבש מספר ערים בסביבה ואחת מהן היא לכיש, וכך הוא השלים את כיבוש דרומה של ארץ כנען. תוך כדי המצור של יהושוע על לכיש הגיע מלך גזר לעזור לבן בריתו מלך לכיש, ויהושוע ניצח גם אותו. במכתבי אל-עמארנה במאה ה 14 לפנה”ס כתוב שגזר, לכיש וגת היו בני ברית נגד עבדו חיבה שליט ירושלים. כך שיש קשר בין לכיש וגזר עוד מתקופת הברונזה המאוחרת.

לאחר מכן לכיש מוזכרת ברשימה של הערים שהיכה יהושוע בפרק יב’. ברשימת הרי נחלת יהושוע בפרק טו’ היא מוזכרת כעיר הדרומית ביותר במחוז השפלה ליד מקדה ועגלון. לאחר מכן היא לא מופיעה בתנ”ך עד האזכור כאחת הערים שביצר רחבעם מלך יהודה לאחר מות שלמה בדברי הימים. בימי מלכות יהודה היא נזכרת מדי פעם.

יש מספר סיפורים על לכיש.

כשקושרים נגד אמציה מלך יהודה שמלך בירושלים במאה ה 9 הוא בורח ללכיש, נתפס ונרצח, מכאן המושב אמציה.

בסיפור מסע סנחריב לכיש גם מוזכרת. בשנת 705 לפנה”ס סרגון מלך אשור היה השליט שסיים את ממלכת ישראל הצפונית, וממלכת יהודה שילמה לו מס. סרגון נהרג בקרב והאויב חטף את הגופה. עד שבנו סנחריב ייצב את השלטון התחיל מרד וחזקיהו מלך יהודה הצטרף אליו. בשנת 701 לפנה”ס סנחריב הגיע לאזור וזרע הרס באזור השפלה, בית שמש. התנ”ך מתרכז בעיקר בנעשה בירושלים, אך דרך אגב מוזכר בספר מלכים שצבא סנחריב עובר מעקרון ללכיש. בכתובת העיקרית שמספרת על מסע סנחריב, מנסרה שכתובה באכדית, מתואר המצור על חזקיהו, ההרס של 46 עריו והמצור בירושלים עד שלבסוף חזקיהו נכנע ושילם מס גבוה.

כתובת נוספת של סנחריב מדברת על עזקה, עיר גבוהה כמו קן נשר עם חומות שמזדקרות לשמיים. וגם כאן לא מזכיר את לכיש.

בשנות ה 80 של המאה ה 19 חפרו חוקרים בריטים בנינוה בצפון עירק, בירת האימפריה האשורית, ומצאו תבליט קיר ענקי על קיר הארמון של סנחריב, בתבליט רואים חיילים מתכוננים למצור ומטפסים על חומה, רואים את המגנים זורקים לפידים ובלוקים, רמפה עם איל נגיחה, חייל שופך ממצקת מים על האיל כדי שלא יתלקח, רואים את הנצורים משופדים וצלובים למרגלות החומה ואת התושבים יוצאים לגלות ומביאים מנחה למלך שיושב על גבעה וצופה בכיבוש העיר. יש כיתוב ובו  סנחריב מלך אכוד , מלך העולם וכל התארים, ושלל העיר לכיש מובא בפניו.

החוקרים ידעו שלכיש באזור אך לא ידעו היכן, רק בשנות ה 20 של המאה ה 20 אולברייט רכב על חמור, ראה את התל שלא בולט מעל הסביבה והבין היכן לכיש. בשנות ה 30 ג’יימס לסלי סטרקי  חפר כאן עם נפתלי הרץ טור סיני מהאוניברסיטה העברית. בשנת 1938 סטרקי הוזמן לטקס הפתיחה של מוזיאון רוקפלר שם אמור היה לקבל פרס ובדרך בוצע בו לינץ’ והוא נרצח. החפירות פורסמו ע”י העוזרת שלו. נמצאו כאן אוסטרוקונים שנקראים מכתבי לכיש.

בשנות ה 60 אהרוני חפר את מקדש השמש באופן ממוקד במרכז התל.

החפירה חודשה בסוף שנות השבעים לתוך שנות השמונים ע”י פרופסור אוסישקין מאוניברסיטת תל אביב. הוא חפר באזור השער וגילה את סוללת המצור האשורי, זה שיפוע שלא מגיע לראש התל אלא עד למקום שהיה ראש התל בסוף המאה ה 8. שכבה 3 אליו מגיעה הסוללה היא השכבה שנחרבה ע”י סנחריב בשנת 701 לפנה”ס. נמצאו שם המון אבני בליסטראות וחצים. ישנה סוללת נגד מהצד השני של החומה. שכבה 2 נבנתה לאחר כמה עשרות שנים כאשר ממלכת יהודה התאוששה, כנראה בימי מנשה, והחזיקה מעמד עד לימי בית ראשון והיא השכבה האחרונה בתל. שכבה 1 היא שכבת פני השטח שהתקיימה בתקופה הפרסית וההלניסטית. ואז המקום ננטש.

בזכות ההבחנה כי שכבה 3 היא מימי סנחריב למדו להבדיל בין הקרמיקה של המאה ה 6 למאה ה 8, ועם הידע הזה הלכו לבית שמש ובאר שבע וכך ידעו שהערים נחרבו בימי סנחריב ולא התקיימו עד נבוכדנצר.

ידוע שבית שמש במסלול של סנחריב כך שזה מאוד סביר שהיא נחרבה על ידו. באר שבע לא במסלול ולכן אולי מי שהחריב את באר שבע היו שכירי חרב של סנחריב, אולי אדומים.

מתחתינו רואים שסטרקי עשה חתך בדופן התל ע”מ לראות שכבות. כך אנו יודעים שבמקום היה יישוב קטן בברונזה הקדומה, לאחר מכן הייתה כאן עיר מבוצרת עם סוללה, חלקלקה וחפיר בתקופת הברונזה התיכונה. בחפיר מצאו מקדש, שנדיר לראות אותו מחוץ לעיר. במרכז העיר גם נחשף מקדש.  התל מאוד גדול. יש עיר תחתית של הברונזה התיכונה שממשיכה להתקיים לתוך הברונזה המאוחרת. העיר הופכת להיות מרכז שלטון מצרי והיא מתקיימת עד בערך 1,150 לפנה”ס, לתוך ברזל 1. לכיש היא נקודה מצרית גם כשגת, אשדוד, אשקלון ועזה הופכות להיות פלישתיות. נמצאו כאן חרפושיות של רעמסס השישי. אלו חיפושית מחרס שחורטים על הבטן שלהן את שם השליט מאותה תקופה. לכיש נשרפת והיא נטושה לאורך תקופת הברזל 1 וראשית הברזל 2 ומתבצרת מחדש (שכבה 5  – היהודאית הראשונה) בסוף המאה ה 9 או במאה ה 10, דוד אוסישקין שינה את דעתו לגבי הזמן המדויק. אין זכר להתיישבות פלישתית באזור. לכיש גודלת בהדרגה, בשכבה 4 במאה התשיעית כל העיר מבוצרת,  שכבה 3 היא מהמאה השמינית. במאה ה 7 העיר נבנית מחדש ע”י מלכי יהודה והיא נשארת כך עד שנת  586 לפנה”ס ונחרבת ע”י נבוכדנצר.

הדרמה הגדולה היא באזור השער. בחפירה של סטרקי התגלו אוסטרוקונים עבריים, ומעט בארמית מהתקופה הפרסית.

“גמריהו בן הצליהו יאזניהו בּן טבשלם חגב בּן יאזניהו מבטחיהו בּן ירמיהו מתניהו בּן נריהו” בסוף תקופת בית ראשון הצבא הבבלי מהדק את המצור ולכיש הופכת להיות נקודה צבאית, אולי הרשימה היא רשימת שמירה או כוח אדם.

“אל אדנִי יאוּש. ישמע יהוה את אדני שמֻעֹת שלֹ
ם. עתָ כּיֹם עתָ כּיֹם. מי עבד
ך כּלב כּי זכר אדני את
עבדֹ[ה]. י[בַ]כֵּר. יהוה את.
[אדני]י דבָר. אשר לא. ידעתֹה.”

“כלב אדני ה
–[ס]פר
– [ח]י יהוה – אי
ק[ר]אתי [א]תה עבד” – אני מבצע פקודות ואני קורא לבד.

זה המקור היחיד מחוץ לתנ”ך שמוזכרת המילה נביא, הנביאים הם דמויות ציבוריות.

“יַשמַע יהוה את אדֹנִי עתָ כּיֹם
שמֻעֹת טֹב. ועתָ כּכֹל אשר שָלַח אדֹנִי
כּן עָשָה עבדךָ. כתבתי על הדלת ככל
אשר שָלח אדני אלי. וכי שלח א
דני על דבר בית הרפד אין שם א
דם. וסמכיהו לקחה שמעיהו ו
יעלהו העירה [ועבדך איננ
י שולח שמה אֹתֹה עו[ד היֹ
כי אם בתְסִבַּת הבֹּקֶר [אשלחהו]
וידע כי אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְ
נוּ שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן
אדֹנִי. כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵקָה.”

כתבו למפקד האזור שידע שאנחנו שומרים, רואים את המשואות. כך לומדים שבצבא יהודה השתמשו במשואות כדי להעביר מסרים.

בספר ירמיהו מוזכר כי הנביא ירמיהו עומד בירושלים ומציין כי כל הערים הבצורות נפלו לצבא הבבלי ורק לכיש ועזקה נשארו. טור סיני עשה את החיבור והסיק שהאוסטרוקון נכתב באותו רגע.

בני בגין, שהוא גיאולוג במקצועו, שאל בספרו “כי לא נראה את עזקה” מי כתב את המכתב, אם עזקה נפלה הרי המפקד יודע. והוא מגיע למסקנה כי מישהו כתב לו, “מהיכן שאני עומד אני לא רואה את המשואות של עזקה”. בגין לקח מפה, העלה עליה את הנקודות שידוע לנו שהיו מאוישות באותה תקופה, תחילת המאה השישית לפנה”ס, וחיבר קווי גובה. הוא  לקח בחשבון שמשואות מדליקים במגדל הכי גבוה ועל כן הוסיף עוד 10 מטר, והוא גילה שהנקודה ממנה רואים את לכיש ולא את עזקה היא תל מארשה. בין מארשה לעזקה נמצא רכס עליו יושבת היום מצפה משואה והרכס מסתיר את התלים. בגין אומר שהמכתב מסביר שבתל מארשה לא היה קשר לעזקה, והכותב מבקש ממפקד לכיש עדכונים.

מכתבי לכיש, כמו מכתבי ערד, מספקים הרבה מידע על צבא יהודה לפני חורבן בית ראשון.

בתבליט רואים שבלכיש יש קומה תחתונה וחומה עליונה. אנחנו על גבי המבצר בתוך העיר, האבנים הגדולות הם בסיסי עמודים שמראים את עוצמת הבניה של המבצר שעמד פה.

בחדר שנמצא בפינת רחבת השער של שכבה 2, השער שנפל בזמן נבוכאדנצר, נמצאו האוסטרוקונים. כנראה שבזמן המלחמה שם  ישב מפקד העיר. הרמפה מעץ משחזרת את הרמפה הבנויה שממנה עלו לשער. אנו עומדים על הסוללות מתקופת הברונזה התיכונה ומעל לחומות של הברונזה המאוחרת, העיר היהודאית נבנתה על חורבותיהן ולכן בנו רמפה ע”ג הסוללה של הברונזה התיכונה והמאוחרת כדי להגיע לשער. הסוללה הגיעה לשער של שכבה 3. פעם היה אפשר להגיע לשער מספר 3 עם מדרגות ברזל.  מהשער עוברים לשער עם 2 תאים ואז נכנסים לעיר. כשנחזור אפשר לראות את שער ששת התאים משכבה 5, מהמאה התשיעית. הארכיאולוג יגאל שילה פיתח סכמה שטוענת שבמאות 9-10 בנו בישראל שערים של שישה תאים, במאה ה7 ארבעה תאים, ובמאה השביעית 2 תאים, זה לא עובד בכל מקום אך במגידו זה עובד.

מעלינו יש מגדל תצפית, ואפשר לצפות על הסוללה האשורית ולראות את הסוללה הנגדית שבנו המגנים.

המפתן הוא לא במקומו המקורי. רואים שמישהו, אולי מהתקופה ההלניסטית,  סגר את השער. תעלת הניקוז של שער 2 נראית כמו אשנב של שער 3. 

סיור בהר אדר

בתקופת החורף לאחר שיורד שלג והראות מעולה אפשר לראות מהר הדר את פסגת החרמון הרחוקה מאיתנו כ 150 קילומטר, ואת רבת עמון שנראית גם מחדר היולדות של הר הצופים.

השם הערבי של הר אדר הוא “באטין ע סיידע” הבטן של הגברת, הגבעה סימטרית ונראית כמו כרס של אישה בהריון. היא מגיעה לגובה 980 מטרים, וכשמטפסים למגדל מגיעים לגובה 900 מטרים ואפשר לראות נוף פנורמי יפהפה. זהו המקום הגבוה ביותר בהרי ירושלים, אמנם הר גילה גבוה יותר אך הוא חלק מהרי חברון שמופרדים מהרי ירושלים על ידי נחל רפאים.

גבעת הרדאר שימשה כמתחם של גדוד הלגיון הערבי. בשנת 1948 חטיבת הראל איבדה 418 חיילים במרחב הרי ירושלים, כמה עשרות מהם בגבעת הרדאר. בין השנים 1967-1948 נעשו מספר ניסיונות כושלים לכבוש אותה. במלחמת ששת הימים היא היוותה יעד לחטיבת הראל מילואים בפיקודו של אורי בן ארי, לימים תת אלוף. הלוחמים בחטיבה היו צעירים אך המפקדים, מדרגת מ”פ ומעלה היו וטרנים של מלחמת העצמאות. המקום נכבש והחטיבה סגרה מעגל. מכאן הם המשיכו וכבשו את רמאללה, נבי סמואל, והגיעו עד לגשר אלנבי וגשר עבדאללה, שאותם פוצצו לפני שהספיקה להגיע אליהם פקודת הביטול. היעד המרכזי של החטיבה במלחמת ששת הימים, שהותווה על ידי עוזי נרקיס, היה לכבוש את ירושלים.

בטקס הניצחון אורי בן ארי אמר שלאחר מאמצים רבים והרבה דם שנשפך, ביצענו “raincheck”. לאחר שנהרגו 418 לוחמים במלחמת העצמאות, במלחמת ששת הימים עמדנו במשימה, עם 47 הרוגים.

היעדים של חטיבה 55 בפיקודו של מוטה גור היו כיבוש גבעת התחמושת ובית הספר לשוטרים. הם היו אמורים לספק לחטיבה 35 חיפוי מצפון, והיה חשש שבזמן שחטיבה 55 מתכתשת בעיר העתיקה יגיע לערבים תגבור מרמאללה. הגבעה הצרפתית וגבעת המבתר היו בין היעדים המיידים של החטיבה מתוך מחשבה לחסום את הציר הראשי לרמאללה שם שכן הבסיס הצבאי הראשי של הלגיון. לאחר שחטיבת המילואים הראל כבשה את היעדים היא ניצלה את ההצלחה וירדה לדרך עוג’ה, נערן.

במלחמת יום הכיפורים חטיבת הראל הייתה קיימת כחטיבה משוריינת ונלחמה בגזרה הצפונית של תעלת סואץ.

קרבות קשים התרחשו במקום הזה, וחטיבת הראל החליטה שהוא ישמש כאתר הנצחה ללוחמי הראל תש”ח. בשנת 1948 הראל איבדה יותר לוחמים מכל חטיבה לוחמת אחרת. גם חטיבות גבעתי והנגב נפגעו, אך שום חטיבה לא הקיזה דם כמו חטיבת הראל. 418 החללים מהווים חצי חטיבה וכל הזמן היה צריך למלא את השורות. מכיוון שלא הייתה לחימה מהים לוחמים מהפלי”ם הצטרפו לחטיבה, ביניהם יורם קניוק שכתב את הספר “תש”ח”.

רואים כלי לחימה מהתקופות השונות, שרמנים, סנטוריונים, רואים את שרידי המתחם הירדני ואת העמדה של תותח הלורטה.

ביום הזיכרון בני הר אדר מבצעים כאן טקס אזכרה, וכל שנה ותיקי הראל משתתפים בו.

בשנת 1984 הניחו את התשתית ליישוב הר אדר, שמשמר את השם גבעת הרדאר. במקום לא היה רדאר אלא מרכז תקשורת, רדיו. במלחמת העולם השנייה מטוסים איטלקים שהגיעו משדות התעופה בקירנאיקה, מדרנה, בנגזי, וברצ’ה שבלוב, הפגיזו יעדים בארץ ישראל כמו בתי הזיקוק בחיפה, ותל אביב. הבריטים התקינו רדארים בגבעות, לדוגמה בצומת הנגב, בסטלה מאריס, בכרמל וכן הלאה, אך בגבעה הזו לא היה רדאר. כמו שהמפעלים בערבה נקראים “מפעלי הנחושת” אך בפועל הם מספקים צמנט.

הקמת היישוב הייתה כרוכה במתח רב כי בשנת 1948 כל השטח מוקש ע”י הירדנים. במלחמת ששת הימים ההרוגים היחידים במקום הזה היו פלסים שישבו על זחל”ם. חיילים פירקו מוקשים והניחו אותם במערום שלא סומן כראוי על הדרך לכפר בידו. זחל”ם מילואימניקים של חטיבת הראל כנראה נסע ברברס, עלה עם השרשרת על המערום ושבעה חיילי הראל נהרגו. בשלב כלשהו חברה אזרחית החליפה את החיילים בפינוי המוקשים והכנת השטח להקמת היישוב.

היישוב הוקם למען אנשי המנהל האזרחי ליהודה ושומרון, ביניהם ראש ענף תשתית ופריסה, ראש ענף נכסים ומיסים ועוד, שישבו אז בבית אל. עליהם רפיק חלבי כתב את המאמר המפורסם, עם משפט הסיום “ניתן היום לחלק את אנשי המנהל האזרחי ליהודה ושומרון לשתי קבוצות, הקבוצה האחת יושבת בבית סוהר, הקבוצה השנייה תשב בעתיד בבית סוהר”. הייתה שם שחיתות מחרידה ואולי זו הסיבה שליישוב יש סטיגמה מעט מתנשאת. כיום האוכלוסייה מורכבת מפליטי מעלות דפנה שהייתה מורכבת מאנשי חינוך עד שהתחרדה.

רואים את רמאללה, הבירה דה פקטו של הרשות הפלסטינית, שרחוקה מאתנו 12 קילומטר.

אנחנו רואים כמה כפרים, כאשר הקרוב אלינו הוא בידו, שהיה כפר קטן שפוצץ וכמעט נהרס. היום הוא מונה 4,000 תושבים והרבה מהם עוברים בנקודת הביקורת שבגדר המערכת ועובדים בהר אדר.

שדרת ההר המרכזית נחלקת לתתי יחידות גדולות:

• הרי השומרון – מעמק יזרעאל ועד שילה, עלי.
• רמת בית אל – מנחל שילה עד נבי סמואל, בידו, נחל כפירה ונטף.
• הרי ירושלים – מכאן עד עמק נחל רפאים.
• הרי חברון – מנחל רפאים עד לבקעת באר שבע.

גדר המערכת לא חופפת את הקו הירוק, שהוא קו שביתת נשק ולא קו גבול.

תושבי בית סוריכ, שנמצא מעבר לגדר, בנו במשך מאות שנים טרסות והם נחשבים לבוני הטרסות הטובים ביותר בגדה המערבית.

רואים את מבשרת, את כביש המערכת ואת הר אחירם, שייח’ עבדול עזיז, שם היה שיכון קציני הלגיון. ליגיונרים עם משפחותיהם גרו שם, כמו בג’לבינה ובדרבשיה. עד היום הבתים עומדים על תילם. חירבת א-לוז, חורבת השקד, ושייח’ עבדול עזיז היוו יעדים ללוחמי חטיבת הראל בדרכם להשתלטות על נבי סמואל.

כשחטיבת הראל פיצחה את קו המוצבים, נבי סמואל וגבעת הרדאר, היא הגיעה לרמאללה והשתלטה על תחנת השידור של קול רמאללה. התחנה נשדדה ועד היום לא ידוע מי מחזיק בתקליטים, יש אומרים שהם בהר אדר.

רואים את ירושלים, גשר המיתרים.

בצד הישראלי של גדר המערכת רואים יערות של אורנים ואילו בצד השני רואים בוסתנים וטרסות של הכפר בית סוריכ. הקו הירוק מקבל כאן משמעות מילולית.

מעבר ליער הסתדרות המורים אפשר לראות את השכונה מעוז ציון. אוכלוסיית מעוז ציון הייתה כורדית, שאנשיה היו חרוצים ועבדו במחצבה. הם הגיעו ממעברת הקסטל “קסטלונים” והונהגו על ידי האחים דוגא, ששדדו מהממסד והביאו לעניים. במבשרת ירושלים האוכלוסייה הייתה מרוקאית והונהגה ע”י סיבוני. בין הכורדים לבין המרוקאים היה דם רע אך לבסוף הם התערבבו והקימו יישוב אחד, מבשרת ציון.

ירושלים נראית כמו כף יד, מרכזה באוכף שטוח והיא שולחת אצבעות הרריות למישור החוף ולשפלה. בין האצבעות ערוצי הנחלים: נחל הכפירה, נחל כסלון, נחל שורק ונחל רפאים.

מדרום רואים את הר חברון, שנראה כמו באגט, הוא הומוגני וקו הרכס שלו כמעט רמתי. זהו קמר, מבנה קימוט גאולוגי שמתחיל בהר גילה ומסתיים באזור דהרייה. ההר שולח מדרון תלול לשפלת יהודה, ומדרון די תלול למדבר יהודה. אין בו כמעט אוכפים ופסגות בולטות, והוא שומר על גובה של 1,000 מטרים. ההר לא מפורץ בנחלים, אין כביש משמעותי מהשפלה לגב ההר שעובר בתוך נחל, אלא הכבישים מתפתלים בזיגזגים על קו ההר ואילו באזור הרי ירושלים יש הרבה נחלים, כמו שער הגיא, מסילת הרכבת ועוד. יש פרוזדורים המאפשרים עלייה מתונה. בהר חברון יש “חומה”, מתלול יפה. הנקודה הגבוהה של הר חברון היא 923 מטרים בהר גילה, ראס בית ג’אלה.

רואים את נחל כסלון ואת עין רפא שמיושב ע”י פליטי סובא. הכפר עין נקובא מיושב ע”י פליטי הכפר בית נקובא שהיום הוא בית נקופה. הכפרים נהרסו, וביוזמת ממשלת ישראל תושביהם עברו שיקום פליטים.

רואים בעמק את אבו גוש. משפחת אבו גוש הייתה גרעין של לוחמים צ’רקסים המסורים לצבא העות’מאני. כאות תודה על הלחימה הם קיבלו מהשלטון העות’מאני נחלות קרקע, דבר מקובל אז.

 בכירים צ’צ’נים ביקרו במקום ותושבי אבו גוש סיפרו להם שיש להם שורשים צ’צ’נים, הבכירים נתנו להם 25 מיליון דולר.

בתנ”ך אבו גוש מוזכרת כקריית יערים כאשר לאחר קרב אבן העזר ארון הברית הובא לבית אבינדב בגבעה. במהלך המסע הארון עמד ליפול מהעגלה, מישהו תפס אותו, התחשמל ומת.

רואים את הבתים הגדולים של שורש שיושבים על הכפר הערבי סאריס, על שם אלת המסטיק.

קיבוץ מעלה החמישה הוקם בשנת 1938 והוא נקרא על שמם של חמישה מאנשי הגרעין שנרצחו בזמן סלילת דרך.

היישוב קריית ענבים נוסד בשנת 1921.

רואים את מישור החוף, בימים צלולים אפשר לראות את נתיב העשרה ואת בית חנון. על הגבעה הכפר אֶל-קֻבֵּיבֶּה, מהמילה כיפה קטנה, בכפר יש כנסייה, חלק מזהים את המקום עם אמאוס.

מתחת לבתי הר אדר רואים את בתי קטאנה, רואים גבעה עם שני בתים צמודים וטרסות, זה תל קופירה, קתלין קניון זיהתה שם את הכפירה, אחת מארבע ערי הגבעונים. לאחר שיהושוע הצטווה להרוג את הגויים אשר בארץ הגבעונים הגיעו אליו כדי להסיר את רוע הגזרה, והסבירו ליהושוע שהם לא מקומיים, יש להם עובש בלחם והנעליים שלהם בלות, הם באו מארץ רחוקה. יהושוע חס עליהם והפך אותם לחוטבי עצים ושואבי מים.

גם אנשי אבו גוש פרשו את חסותם על תושבי קטאנה לאחר פרשה של נקמת דם,  והפכו אותם לחוטבי עצים ושואבי מים. בין שני הכפרים קיימת שנאה תהומית שבאה לידי ביטוי באינתיפאדה, כאשר אנשי קטאנה קראו לתושבי אבו גוש שידידותיים ליהודים “בוגדים”. היו כאן הרבה מקרי מוות.

ארבע ערי הגבעונים הן: גבעון שהיא אל ג’יב, נבי סמואל שם יש אתר ובריכה, הכפירה, ובארות שמזוהה עם אל בירה.

רמאללה מורכבת היום משלוש יחידות אורבניות: ביתוניא, רמאללה, ואל בירה במזרח.

מדריכי החברה להגנת הטבע קוראים לכל אזור נטף, ונחל הכפירה “ארץ הכפירה”, זהו אזור של 10 קילומטר. ארץ ישראל מחולקת ל 60 יחידות פיזיוגרפיות בעוד אמריקה מחולקת ל 3. כמו שבצבא יש חטיבה מספר 431, אף על פי שאין 431 יחידות בצבא. משתמשים במספרים גבוהים כדי לתת אשליה של גודל.

באופק אנחנו רואים את השומרון, ביום צלול אפשר לראות עד טלמון. בבוקר מסתכלים מערבה, ואחה”צ כשהשמש שוקעת מסתכלים מזרחה. כדאי להגיע לכאן לפחות פעמיים.

נסיעה לתל באר שבע

אפשר לראות אנדרטה לזכר הקרבות של חטיבת הנגב במלחמת העצמאות, שחרור באר שבע. המבנה, שעוצב ע”י דני קרוון,  מעניין מאוד מבחינה אדריכלית, יש כאן מגדל מים, אוהל ומבנה כיפתי שמשקפים רעיון של  התיישבות ועליה לקרקע. אנחנו עוברים ליד פארק התעשייה החדש של עומר, עומר הוא יישוב יפה ומטופח, הסביון של באר שבע, ויש לו סכסוך מתמשך עם הבדואים בסביבה. מדי פעם פיני בדש ראש מועצת עומר עולה לכותרות בהקשר זה, לפני כמה שנים טען שהבדואים שרפו לו את המטוס הפרטי.

היום התל נקרא תל באר שבע, תל שבע הוא שמה של העיירה הבדואית. בערבית התל נקרא ביר א-סבע.

נכנסו לכניסה שמשותפת לתל באר שבע, הכניסה הדרומית לעומר, והכניסה לעיירה תל שבע. הכניסה הסלולה היא לתוך גן האירועים וכביש העפר מגיע לתל.

הדרכה מקדימה לסיור תל שבע

באר שבע היא אחת הערים החשובות בתנ”ך ונזכרת בו המון פעמים. בפעם הראשונה בתקופת אברהם שמסיים את נדודיו וחוזר מארץ מצריים. ספר בראשית פרק כ’: ” וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר”, אברהם הגיע לגרר עם אשתו, ופחד שמלך גרר, אבימלך, יחסל אותו בשביל לקחת את שרה, לכן סיפר לכולם שהיא אחותו ולא אשתו, וכך קיבל מתנות ולא הרגו אותו. בפרק כא’: ” וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר  אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַרְתָּה בָּהּ.   וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.   וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם.   וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית.   וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם  מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי  בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת.  עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע  כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים”

לא כתוב שזו עיר, רק באר עם אשל. השם הוא סימבולי, באר שבע – שם הייתה השבועה אך גם שבע הכבשות.

כשאברהם הולך לעקוד את יצחק הוא יוצא מבאר שבע דרך כביש 60 להר המוריה, ירושלים.

סיפור דומה עם אבימלך מתרחש גם עם  בנו של אברהם, יצחק. אשתו של יצחק נלקחת על ידי המלך וכל הסיפור חוזר עלך עצמו. יעקב יושב בבאר שבע ולאחר הסכסוך עם עשיו אחיו עקב גניבת הבכורה הוא יוצא לחרן, היום בדרום סוריה.

באר שבע היא תחנת היציאה הדרומית לאבות. הם מקריבים שם קרבנות אך זה לא ייחודי רק לשם. לכן דרך האבות קיבלה את שמה.

בבאר שבע המודרנית ליד השוק יש באר מהתקופה העות’מנית שנקראת באר אברהם, יש שם מרכז מבקרים ותיירים מגיעים לשם.

כשבני ישראל חוזרים לארץ, באר שבע נזכרת מספר פעמים אך אין סיפור על כיבוש באר שבע.

היא מוזכרת בתוך הרשימות של הרי שבט יהודה. הרשימות לא מדויקות ולעיתים ערים נזכרות אצל מספר שבטים בהקשרים שונים. מקובל שהרשימות משקפות מציאות של תקופת המלוכה. גם אם באר שבע נזכרת ברשימות אלו זה לא אומר שבכניסה לארץ העיר אכן הייתה קיימת. באר שבע נזכרת בעיקר בתוך הביטוי “מדן ועד באר שבע” אמירה שמציינת את התיחום הסכמטי של יישוב בני ישראל בארץ כנען. זה לא תיחום מדויק אלא ציון של הערים הראשיות בצפון ובדרום. הביטוי נזכר פעמים רבות מספר יהושוע ואילך, גם בספר דברים כשמשה משקיף מהר נבו ואלוהים מראה לו את הארץ והשבטים יושבים.

בימי דוד כשיואב בן צרויה עושה מפקד בממלכת דוד, הוא מגיע לנגב יהודה לבאר שבע, מגיע למקום הצפוני ביותר, דן, ופוקד את התחום הזה. כמובן כשממלכת יהודה כבר לא קיימת התיחום הזה מפסיק.

בשמואל א’ כששמואל השופט העיקרי והוא יושב ברמה באפרים הוא שולח את שני בניו יואל ואביה לשפוט בבאר שבע.

בשנות ה 80 של המאה ה 19 כשה PEF הקרן לחקר פלשתינה ערכו את הסקר הגדול S.W.P , התיחום שהם קבעו לסקר הוא מדן עד באר שבע בגלל התפיסה המקראית.  מהרגע שחוקרים במאה המודרנית התעניינו בארץ הם התעניינו בבאר שבע, הם מצאו עיירה בדואית קטנה בשם ביר א-סבע על גדת נחל באר שבע, היכן שהמרכז הישן של העיר באר שבע כיום, אך אין שם תל. ואז הם ראו את התל כאן, תל שבע, והוא קיבל את השם תל באר שבע מתוך הנחה שכאן הייתה באר שבע. בשנות השבעים לאחר שסיים לחפור את תל ערד הגיע לכאן יוחנן אהרוני ואחריו הגיע תלמידו זאב הרצוג. התברר שהתל די קטן ואין לו בסיס של תקופת הברונזה. רואים סוללה חלקלקה שמקיפה את התל אך היא מתקופת הברזל. ייסוד היישוב הרצוף (שכבה 7) היא במאה ה 11 לפנה”ס, כשההתיישבות של הר חברון התפשטה לנגב. הסיבה להתיישבות כאן היא הבאר, מי התהום כאן גבוהים מאוד, הגישה לנחל חברון שזורם מכאן לעומר, והגישה לנחל באר שבע שמגיע מערד. יש בתל בתי ארבעה מרחבים, הבתים מסודרים בצורת מעגל, ספק להגנה, ספק לשמור על הצאן.

 יש כאן סימנים קלושים של התיישבות מהתקופה הכלקוליתית, היה פה כפרון קטן. לאורך נחל באר שבע יש אתרים הרבה יותר מרשימים מהתקופה הכלקוליתית.

בהמשך הכפר התפתח לעיר מנהל מרכזית, קטנה ומבוצרת היטב.

סיור בתל שבע

האבנים העליונות בבאר והמתקן עם החבל משוחזרים, אך הבאר עצמה עתיקה. הבאר, חומות העיר ושער העיר הם ביחס ישיר, אי אפשר לדעת מה נבנה קודם, לדעתי הבאר. בנו את העיר על רמפה מלאכותית כדי להגן עליה, ואת שער העיר כך שהבאר נמצאת ממש מחוץ לשער העיר. הבאר משרתת אנשים עם עדרים ולכן היא מחוץ לעיר ולא בפנים. כמו אברהם שמגיע לחרן ורואה את הבאר, גם יעקב מגלה את רבקה על הבאר, בשני הסיפורים הבאר מחוץ לעיר. בתוך העיר יש מקור מים נוסף.

אם רוצים למנוע מהאויב גישה לבאר סותמים אותה באבן ויורים חיצים על מי שמתקרב. הבאר יורדת לעומק 70 מטר עד לאקוויפר, מפלס מי התהום.

חלק מהשער בנוי מאבני גוויל מהשדה והחלק העליון עשוי מלבני בוץ, רואים את פס השחזור. מהשער נכנסים לרחבה ולאחר מכן יש עוד שער. יש כאן מתחם שמוגן בצורה מסוימת בין שני השערים, חלק מהחוקרים חושבים שזה חוצות העיר וכאן כנראה היה השוק.

מתחת למרצפת יש תעלת ניקוז, בערים ישראליות מתקופת הממלכה הישראלית בנו תעלת ניקוז תת קרקעית למי גשם וביוב שמתנקזת דרך השער שנמצא במקום הכי נמוך.

השער כאן הוא שער 4 תאים, המשמשים לשומרים ולשופטים. המון מקומות בתנ”ך מזכירים את הזקנים והשופטים שיושבים בשער. יש אתרים עם ספסלים שבנויים בתוך השער.

 חלק מהתאים בנויים מעל החלק השני כי אנו רואים חצי שער משכבה אחת וחצי משכבה שניה, הארכיאולוגים הסירו שכבה כדי לראות מה יש מתחת. בחלק מהמקומות האבנים מטויחות ומניחים שכל הקירות היו מטויחים בטיח חיצוני, רואים את זה המון בצפון אפריקה, מטייחים גם מבחינה אסטטית, וגם לשמור על הלבנים שעשויות מבוץ שלא ימסו בגשם.

העיר היא מתוכננת, היא מוקפת חומת סוגרים עם כניסה, בתים צמודים לחומה ושביל שמפריד ביניהם לבין השורה הבאה, עוד שורה ובמרכז גוש מבנים. העיר בנויה מ 2 טבעות קונצנטריות, זה מבנה טיפוסי של עיר יהודאית. בערים צפוניות בדר”כ הבתים לא צמודים לחומה אלא רחוב מפריד ביניהם. 

אנחנו דורכים על שכבה 2 שהיא השכבה הישראלית האחרונה. ארכיאולוגים השאירו מרווח כדי שנציץ לשכבה 5.

יש כאן מתקן רחצה מטויח, הוא ציבורי ולא משולב בתוך בית.

אנו בתוך הסוגרים שמחוברים לבתים ורואים את החומה החיצונית, הסוגרים לא שימשו אכסניה לחיילים אלא מי שגר בבית הוא גם מי ששמר על החומה. בית כזה עם סלון מרכזי נקרא בית ארבעה מרחבים והוא סימן היכר מובהק של ההתיישבות היהודאית בשנים 1,200 -587 לפנה”ס. יש וויכוח אם הוא סימן היכר אתני או התיישבותי.

רואים את המבנה הקונצנטרי של העיר, זה תל קטן. 50 דונם ואולי פחות. לפנינו העיירה תל שבע, שמאלה רואים את עומר והחלק הדרומי של הר חברון. אנחנו בתוך בקעה, נחל באר שבע מדרומנו, נחל חברון משמאלנו ובדיוק פה המפגש בין שני הנחלים שמתנקזים לנחל הבשור ומגיעים לים ליד עזה. רואים את באר שבע המודרנית ואת ביר א-סבע העות’מאנית, האנדרטה של חטיבת הנגב. ע”פ התנ”ך האזור מהגבעות דרומה לא נקרא נגב אלא צין. הנגב הוא רק עד הבקעה.

בשנת 1906 פקיד בריטי צייר קו גבול בין רפיח לאום רשרש, הוא התכוון שהקו ימשיך עד עקבה, לא הייתה כוונה להשאיר לפלשתינה את קו הים של אילת, אך השוטר התורכי בתחנת המשטרה באום רשרש לא הסכים להתפנות והפקיד הזיז את הגבול, כך זכינו באילת. יש אגדה אורבנית לא נכונה שטוענת שהפקיד החזיק את הסרגל עם 2 אצבעות כשהוא סימן את הקו וכך זכינו בהר חריף והר שגיא.

הגבול הוא לא קו היסטורי אלא מודרני.

המבנים מול השער הם מבני אורך שבתוכם יש שורות של עמודים תומכים בתקרה, אנחנו לא יודעים ממה הייתה עשויה התקרה. מקובל שהבתים האלו הם מחסנים, גם כי נמצאו בהם הרבה כלי חרס. גם במגידו יש מבנים כאלו אך עם שקתות, כך שברור שהיו שם סוסים או חמורים.  בערך חצי מהשטחים בתל מוקדשים למבני ציבור, ארמון המושל, מחסנים.

כמעט תמיד היה מפעל מים תוך עירוני ע”מ לספק מים לתושבים בלי הצורך לצאת החוצה. בערד ראינו את בורות המים העצומים, בבית שמש ראינו מפעל מים תת קרקעי מטויח. כאן אין הרבה גשם אך כמה פעמים בשנה נחל חברון זורם, התושבים בנו סכר שנשטף עם השנים על הנחל, הסכר תיעל את המים לתעלה תת קרקעית ומשם למערכת גדולה ומרשימה של בורות מים מטויחים מתחת לעיר, התושבים ירדו במדרגות עם כד מים. יש מקומות בתעלה ששחזרו עם אור כחול את מסלול המים.

הסוללה והחלקלקה נראים קלאסיים של ברונזה תיכונה אך הם מתקופת הברזל 2, תקופת הממלכה הישראלית מהמאות ה 9-8 לפנה”ס.

יש תקופות שממלכת יהודה שלטה עד אילת.

תוך כדי החפירה אהרוני מצא מספר אבנים מפורקות ומשולבות בתוך חומת העיר של המאה ה 8, כשהוא הרכיב אותם הם יצרו מזבח ארבע קרניים יפה, בתורה כתוב קרנות המזבח, המזבח כאן הוא משוחזר. כתוב שהמזבח לא יכול להיות עשוי מאבנים מסותתות אלא רק מאבני גוויל או אדמה ע”מ לא להניף ברזל על המזבח, הברזל הוא כלי מלחמה.

לדברי אהרוני הפקודה שהגיעה מהמלך יאשיהו או חזקיהו היא שגרמה לגניזת המזבח בתוך חומת העיר.

באר שבע הפסיקה להתקיים כעיר יהודאית בימי בית ראשון, לאחר מכן יש לה המשך הלניסטי, פרסי, רומי, ביזנטי וערבי. בזמן החפירה של אהרוני ארכיאולוגים עוד לא הבדילו בין כלי החרס של המאה השמינית והשביעית, רק לאחר החפירות בלכיש בתחילת שנות השמונים כשגילו באופן אבסולוטי איזו שכבה החריב סנחריב הבדילו ביניהם ואז ידעו בשנת 701 לפנה”ס העיר נחרבה לחלוטין. היה כאן ניסיון חלש ליישב את המקום במאה השביעית בימי מנשה, יאשיהו, אך הניסיון לא הצליח. ברור שאין כאן יישוב מימי בית ראשון  לכן יודעים שתיקוני הדת של יאשיהו בימי בית ראשון הם לא מה שגרמו לפירוק המזבח. הוא פורק בימי חזקיהו או קודם. במקביל גילו את האתר בביר א-סבע, הוא נמצא באמצע העיר לכן נעשו שם רק חפירות הצלה מוגבלות ואנו לא יודעים מה היקפה של העיר, זהו אתר חד שכבתי. הרבה חוקרים חשבו שביר א-סבע זאת באר שבע מתקופת בית ראשון, אך אז גילו שהעיר הייתה קיימת במאה ה 8, כלומר התל והעיר היו קיימים באותו זמן. עדיין לא יודעים איפה באר שבע שלאחר בית ראשון.

קריית שמונה – בקריית שמונה ישנם שני אזורי תעשייה, מדרום לעיר ומצפון מזרח לה. קריית שמונה החלה כעיירת פיתוח בשנת 51′ ומאופיינת באיכות הנוף שלה מעצם מיקומה באחת מהיפנות היפות במדינה, ובבעיות הביטחון המלוות אותה מהקמתה. העיר מרוחקת כ -4 ק”מ מהגבול הלבנוני ואחת לתקופה, סובלת כתוצאה מהסלמה במצב הביטחוני בצפון.

לאור כך, העיר סובלת מחוסר יציבות באוכלוסייה. קיימת סטטיסטיקה לגבי קריית שמונה המסיקה כי עברו בה למעלה מ – 200,000 איש, על אף שמתגוררים בה רק 25,000 איש.

מכללת תל – חי הוקמה כבר בשנות השישים על אף תפיסתה המודרנית. אמנם לא כמכללה אקדמית, אך כמרכז לימודים והכשרה סביבתי. עם הזמן התפתחה למכללה מתמחה ומובילה בארץ בתחומים מסוימים, עבודה סוציאלית, טכנולוגיה, מחקר חקלאי ועוד.

רכס רמים נפתלי – מערבית לנו זהו החריץ העמוק של נחל קדש המגיע מלבנון, עובר בבקעת קדש והיחידי שמצליח לפרוץ את רכס רמים נפתלי ממערב ולזרום מזרחה. אחריו צוק מנרה בגובה של

כ – 780 מ’. על הצוק מצפור מרהיב על עמק החולה והסביבה אליו ניתן להגיע גם ברכבל.

המבנה הגיאולוגי של רכס רמים נפתלי שונה מאזור רכס הרי יהודה על אף הדמיון בגבהים. גם הגיל הגיאולוגי של הסלעים שונה. כאן המסלע בשכבות התחתונות מורכב מאבן חול ובעליונות מאבן גיר ולכן מאופיין בבלייה גבוהה. מכאן גם תלילותו, היות והשכבות התחתונות מתבלות והשכבות העליונות מתמוטטות.  על אחד ממדרונות הרכס ליד קריית שמונה יש פארק גיאולוגי המוקדש לסביבה ולמסלע.

מסלול טיול לשמורת הבניאס

נתחיל במקדשים בשמורת בניאס. נסייר בעתיקות השמורה לכיוון טחנת הקמח וארמון אגריפס ונצא בנסיעה קצרה לאזור הכניסה לשביל התלוי ומפל הבניאס. לאחר מכן נבקר במוזאון בית אוסישקין לטבע והיסטוריה בקיבוץ דן, ניכנס לשמורת דן ונבקר בתל דן ועתיקותיו.

אחה”צ נסיים בחורבת עומרית ונראה את המקדש.

הגן הלאומי בשמורת נחל חרמון (בניאס)

שמורת הבניאס – מעיין בניאס נובע בשפיעות חזקות ופעיל במיוחד בחורף. בשנים מאוד שחונות בחודשים מאי יוני, היו מצבים שבהם המעיין לא נבע. בעבר הדבר העלה חשש להתייבשות הדן והבניאס. מקור המים בהפשרת השלגים בחרמון, הם מחלחלים בסלע ההר ובהתאם לכיוון השכבות נובעים חזרה לכיוון דרום מערב, יוצאים כאן בבניאס ובתל דן. בעבר נבדקו כיוון ומהירות ניקוז המים, באמצעות איזוטופים שפוזרו בשלגים באזור בריכת מן. לאחר שישה ימים אותרו האיזוטופים בבניאס באמצעות מונה גייגר למדידת קרינה. מכאן, שמערכת פינוי המים מהחרמון מאוד מהירה.

תפוקת המעיין כ – 130 מיליון ממ”ק בשנה, בדומה לחצבאני (שניר) עין דן מפיק כ – 250 מיל’ ממ”ק וביחד תורמים כ – 500 מיל’ ממ”ק בשנה לירדן ולכינרת, שבה האידוי הטבעי מסתכם

בכ – 300 מיל’ ממ”ק בשנה. הירדן והכינרת מקבלים מים מנחלים נוספים (נחל עיון, נחל עמוד)  ובסה”כ מגיעים לכינרת כ- 800 מיל’ ממ”ק בשנה. מהכינרת ניתן לשאוב כיום כ – 70 מיל’ ממ”ק בשנה, אבל הכמות זעומה לעומת תצרוכת משק המים שמסופקת ממקורות אחרים.

היסטוריה – עד 67′ וכיבוש המקום, הייתה כאן עיירה סורית בשם בניאס שנחרבה עם כניסת צה”ל. נותרו ממנה מבני הדת – המסגד שאת צריחו אפשר לראות בולט מעל העצים והכנסייה מארונית.

קיימת סברה כי כאן היה יישוב מקראי בשם בעל-גד, המוזכר בתיאור נחלות ותחום ישיבת עם ישראל. בחפירות שנערכו כאן לא נמצאו עדויות ליישוב מתקופת הברזל.

בחפירות נמצא אתר שהתפתח בתקופה הרומית אך שורשיו כנראה קדומים יותר, סביב התקופה ההלניסטית. הבניאס מוכר כאתר פולחני, החל מהמאה הראשונה לפנה”ס אל תוך התקופה הרומית המאוחרת. את המרחב הזה אכלסו היטורים, עם ממוצא ערבי שלעיתים מכונה ‘הנבטים של הצפון’, גם בגלל החפיפה בתקופות חייהם. אתרים יטורים נמצאו מהר אודם ועד בקעת הלבנון. הם רעו וגידלו עדרים ובהתאם לתקופה, סגדו לאל הרועים. שרידי יישובים יטוריים נמצאו במורדות החרמון, שם התיישבו. כאן בשמורה,נמצאה מערה פולחנית שהייתה קשורה בטקסים להקרבת עיזים.

יב”מ מזכיר את המקום הזה, כאשר הוא מתאר את המערה כך שהמעיין נובע ממנה ויש בה בריכה.

תיאוריו מפרטים את הניסיונות למדוד את עומק הבריכה באמצעים שונים שלא צלחו ומסכם, ‘עמוקה אין חקר’. כיום המעיין לא נובע במערה – כנראה כתוצאה מרעידת אדמה שהסיטה את נביעתו כמה עשרות מטרים – אך הקשר ההידרולוגי עדיין קיים ובעונות גשומות, רצפת המערה מלאה מים.

פולחן הרועים היטורי כאן כלל הקרבת עז, ע”י השלכתה לבריכה העמוקה במערה. במידה והעז הייתה נשאבת למעמקים וטובעת ללא תקלות פירשו זאת כקבלת המנחה וכסימן טוב. במידה והיא נחבלה בסלעים, מדממת במים או לא טבעה כראוי, פירושו סימן רע. הפולחן לא התבצע במקדש, לא היה כאן מבנה פולחני, אלא במערה הטבעית. אין שריד פולחני בשטח.

העדות הכתובה הראשונה לאתר כמקום קדוש הוא מהתקופה ההלניסטית, כאשר בשנת 200- לערך נערך במקום שנקרא פניאון אחד מקרבות יורשי אלכסנדר מוקדון, בין בית תלמי המצרי לבית סלוואקוס הסורי. הסיומת ‘און’ ביוונית משמעה מקום קדוש. פניאון – מקום קדוש לאל פאן. גם לתקופה זו לא נמצאו עדויות בשטח.

התיארוך באתר התבצע בין השאר, בעזרת מטבעות שנמצאו כאן – חלקם מזמן גבלוס שהיה קיסר מוכר בשנת 220 לספירה לערך. סמוך לשני מקדשי העיזים לצד עצמות העיזים, נמצאו גם שברי פסלים ופסלים מנותצים שככל הנראה עברו איקונוקלזם בידי הנצרות המוקדמת או האסלם המוקדם.

ימי הורדוס הגדול – הבנייה לראשונה כאן, מתקשרת עם המלך הורדוס והקיסר אוגוסטוס שיריבו המר היה מרקוס אנטוניוס. מרקוס אנטוניוס ניהל רומן עם המלכה קליאופטרה והיה מפקדו הישיר של הורדוס. הורדוס שהיה אדומי מגויר חשש מדברים רבים, אבל בעיקר משושלת בית חשמונאי – שיכלה להיות לה תביעת מלכות לגיטימית בעיני היהודים ולכן איימה על כסאו – ומקליאופטרה שלטשה עיניה לממלכת יהודה ושאפה לספח אותה למצרים בעזרת מרקוס אנטוניוס.

כמפקדו של הורדוס, מרקוס אנטוניוס לא דרש עזרה צבאית אלא בעיקר כלכלית למבצעיו הצבאיים, אך זה לא גרע מהעובדה שהורדוס נתפס כתומך אנטוניוס. בקרב המכריע באקטיום הפסיד אנטוניוס לאוגוסטוס והורדוס חשש לחייו – אבל לשווא. אוגוסטוס מזהה את איכויות השלטון והגבייה של הורדוס וסביב 31 לפנה”ס, הורדוס מקבל ריבונות על השטח מהקיסר אוגוסטוס על אף הקשר עם אנטוניוס ועל שטחים נוספים ברחבי א”י. הורדוס מנהל את קרבות השליטה שלו מול בית חשמונאי ושבטים מורדים אחרים כבר ב 37 לפנה”ס.

הורדוס נשא נשים רבות והיו לו צאצאים רבים. אחת מנשותיו הייתה מרים החשמונאית וממנה, היו לו שני בנים – אריסטובולוס ואלכסנדר (ושתי בנות). שניהם היו נסיכים בחצר מלכות שבשל ייחוס אימם מבית חשמונאי, היה בכוחם להפיל את הורדוס שתפס את המלוכה בכוח ולא בזכות. שניהם שילמו את מחיר חששו משושלת חשמונאים ונרצחו על ידו לאחר עלילת מרידה שטפלו עליהם. הוא חיסל אותם בסבסטיה, עיר שומרונית ללא יהודים ולכן שם הרגיש בטוח.

בצבאו של הורדוס לא היו יחידות יהודיות, אלא לוחמים בודדים פה ושם. הוא לא סמך על היהודים. על השומרונים סמך הרבה יותר וכאשר היו הפגנות בירושלים, אלה היו יחידות שומרוניות שנשלחו לשמור על הסדר. לפני שחוסל, בנו של הורדוס אריסטובולוס הספיק להתחתן ונולד לו ילד, אגריפס הראשון שישלוט כאן ואחריו ישלוט בנו ואליו נגיע בהמשך.

הורדוס בונה שלושה מקדשים להוקיר את מיטיבו אוגוסטוס:

1. מקדש בקיסריה
2. מקדש בסבסטיה
3. מקדש ליד פניאס

לפיכך, אנו אמורים למצוא פה מקדש לאוגוסטוס שנבנה סביב 19 לפנה”ס, המבנה המתועד הראשון שעליו שומעים בבניאס. הטקסט לא מפרט כמה ‘ליד’ הבניאס והיכן בדיוק.

הורדוס פילפוס, בנו של הורדוס הגדול יבנה פה את העיר קיסריה-פיליפי גם, לכבוד הקיסר. על מנת להבדילה מקיסריה מריטימה שעל הים, נקראה פיליפי על שם פיליפוס עצמו. בחפירות נמצא קארדו שזמן בנייתו לא וודאי – אולי מימי עירו של פיליפוס אולי מתקופת אגריפס המאוחרת יותר.

בכל מקרה, הייתה פה עיר רומית על כל מתקניה ויב”מ גם מזכיר תיאטרון שעדיין לא נמצא.

המקום מוזכר גם בארוע מסוף המרד, בתיאורים קשים של יב”מ כאשר בתיאטרון יושבים אגריפס וטיטוס ובזירה נלחמים יהודים בחיות טרף ואחד נגד השני.

ישוע – תקופת מלכותו של הורדוס פיליפוס משנת 4 לפנה”ס ועד שנת 30 לערך היא גם תקופת חייו של ישוע. ישוע מוזכר במקרה מפורסם ומשמעותי – כאשר הוא מגיע לקיסריה של פיליפוס – המתואר בבשורה עפ”י מתי, ט”ז ובו, הוא שואל את השליחים מה אומר העם על בן האדם. הם עונים שחלק חושבים כך ואחרים אחרת אבל כולם משווים אותו לנביאים. ישוע שואל מה אומרים הם, השליחים, וענה לו שמעון כיפא כי הוא המשיח בן אלוהים חיים. בפעם הראשונה בבירור ובפעם הראשונה ישוע לא מכחיש ומודה כי גם בעיני עצמו הוא משיח. ישוע עונה שתשובתו של שמעון לא מן האדם אלא מהשמיים ומעניק לו את מפתחות מלכות השמיים. אירוע הבכורה הראשונה של פטרוס. בהקשר הנוצרי, לעיתים נשאלת השאלה מה הקשר בין בניאס, להר ציון ולטבחה?

הקשר הוא בכורה (מפתחות מלכות השמים בבניאס) – הכחשה (ההתכחשות המונצחת בפטרוס אין גליקנטו) –בכורה שנייה (וההכרה המחודשת בישוע לאחר מותו ותחייתו של ישוע).

ישוע ממשיך ומתנבא לתלמידיו על מסעו לירושלים, המחלוקת עם הסופרים והחכמים ועל מותו ותחייתו לאחר שלושה ימים. מבחינה גאוגרפית, ישוע מגיע למקום הכי רחוק מירושלים, לקצה הארץ ומכאן מתחיל את המסע אל סופו. הפרק רווי בדרמה המתארת את השיח בין ישוע לפטרוס ואת תהפוכות נימת הדברים.

אפשר להבין הגעתו של ישוע למרחבים פגאניים בכמה דרכים, ולאו דווקא מטעמי הטפה – הפגאנים לא היו מטרתו, הוא טען כי יש לדבר עם ‘אחינו היהודים’ ורק פאולוס, יפנה לפגאנים מאוחר יותר.

עם זאת, ישנם חוקרי נצרות הסבורים כי ביקורי ישוע במקומות הללו מעידים כי דווקא כן פנה לפגאנים – אך אלה פרשנויות בלבד. ישוע לא תמיד התקבל בקרב היהודים ולעיתים היה נדרש להתרחק מקהילות יהודיות על מנת לא לעורר מהומות ולעיתים הפוך, להימלט מקהילת מעריציו למקום שקט. בתקופתו הסוערת מתוארת הגעתו למזרח הכינרת (ארץ הגדריים) שהיה אזור פגאני שם אירע נס החזירים. הארץ סערה שלטונית באותה תקופה והייתה מחולקת בין יורשי הורדוס הגדול – אנטיפס שלט באזור עבר הירדן והגליל ופיליפוס שלט בבשן, בגולן, בטרא

כון ובבניאס. לאחר עריפת ראשו של יוחנן המטביל בידי הורדוס אנטיפס, ישוע חרד וייתכן כי הגיע לכאן כי זוהי ארצו של פיליפוס ובה לא נשקפת לו סכנה. גם את שהייתו בכפר נחום אפשר להסביר מאותה סיבה, מאחר וכפר נחום ממוקם על הירדן המהווה גבול בין שלטון האחים ובעת סכנה, יכול היה ישוע להימלט לארצו של פיליפוס.

עבור המאמינים הנוצרים המקום קדוש, ונהוג להגיע לכאן לביקור, לטבילה, למיסות ואיסוף מים קדושים של הירדן, הקדוש עבור הנוצרים. ביהדות הירדן הוזכר כבעל יכולות ריפוי, כאשר שלח אלישע את נעמן שר צבא ארם שהיה מצורע לירדן להירפא.

מתחם המקדשים – כאן נמצאה גם המערה ששימשה לפולחן העיזים. החופרים זיהו את החלק המערבי של האתר, אזור המערה, כעתיק יותר ואת דפוס ההתפתחות של האתר, שמתפתח עם הזמן מכיוון מערב לכיוון מזרח. זיהוי מגמת התפתחות האתר נתמך ע”י כתובות על מתוארכות שנמצאו חקוקות על הסלע.

מקדש אוגוסטוס – אחת ההצעות לזיהויו של מקדש אוגוסטוס מהמאה ה- 19 לפנה”ס מצביעה לכאן. השחזור כאן מציע מבנה מקודש מלבני שחלקו האחורי נשען על פתח המערה שממנה נבע המעיין. מכאן, שהמים זרמו מתחת לרצפת המקדש שעמד כאן ולבטח היה מבנה מרשים ופסטורלי.

הצעה שנייה מקורה באהוד נצר, שזיהה כמה עשרות מטרים מכאן שרידי קיר ועליו טיח בטכניקה  יקרה וייחודית – אופוס רטיקולאטום (מעשה רשת), בה משולבות אבנים בצורה ייחודית – שאפשר לזהות כהרודיאני. אהוד נצר הציע כי שם שרידי מקדש אוגוסטוס. הנושא מהווה מקור לחילוקי דעות בין החופרים.

הצעה שלישית מביאה את חורבת עומרית כהצעה לאתר מקדש אוגוסטוס.

לסיכום, האתר טרם נחפר במלואו. עשויים להימצא ממצאים קדומים יותר שיגדירו מחדש את ההבנה. מקובל להציע כי המתחם הבנוי הוא מהתקופה הרומית, מאה ראשונה לפנה”ס והמתחם הפולחני, הוא יטורי מהתקופה ההלניסטית שמוכר כפניאון כבר מ 200-.

אל ח’אדר וסית שרה – אתרים מסורתיים לדרוזים, אך ללא קדושה מיוחדת לדרוזים. הדרוזים יגיעו לאזור בשלב מאוחר יותר כמובן.  סית שרה הייתה מפיצת דת דרוזית מוצלחת במאה ה- 11 ובניגוד למנהג הדרוזי \ מוסלמי, קיבלה מקום של כבוד במסורת ובפולקלור.

אל ח’אדר הוא לא דמות אחת, אלא שילוב של שלוש דמויות משלוש אמונות – אל ח’אדר המוסלמי מקביל לסנט ג’ורג’ הנוצרי, שמקביל לאליהו הנביא היהודי. החיבור של אל ח’אדר לאליהו הוא דרך הורדת הגשמים, הפיכת האדמה לירוקה ולמקור עשיר לחציר, ושמו אכן נגזר מהמילה חד’יר, חציר מערבית, ולא מהמילה אחדר, ירוק מערבית. החיבור הנוצרי לאליהו הוא דרך הטבח נביאי הבעל ולכן מקושר עם סנט ג’ורג’ הנוצרי, שהורג את הדרקון כמטפורה לפגניזם וכך שניהם, לוחמים בפגניזם.

המשולש הזה, שאליהו בקדקודו מקושר ליותר ממאה אתרים פולקלוריסטיים בישראל.

לדרוזים יש כמה אתרים בשם אל חד’ר, זה לא היחיד.

סיור במתחם המקדשים – מערבית למקדש אוגוסטוס נמצא המתחם של פאן. בחפירות נמצאו שתי שכבות של רצפות. העליונה נחשפה ואנו עומדים על השכבת הרצפה התחתונה. בנישות בסלע היו פסלי האל פאן, עם עיטורים שונים (כמו הקונכייה בכורזים). הכתובות על הסלע הן כתובות הקדשה מטעם אישים שונים לכבוד האל פאן ונימפות שונות ולדמויות מהמיתולוגיה. הרצפה התחתונה והקדומה יותר מתוארכת לשנת 44 לספירה לימי אגריפס הראשון והעליונה, המאוחרת יותר לשנת 60 לספירה, ימי אגריפס השני. שניהם צאצאי הורדוס, שמשפחתו שולטת ומעצבת את המרחבת במשך כ – 130 שנה (30 לפנה”ס עד 100 לספירה).

מערבית למתחם פאן נמצא מקדש זאוס ההרוס, ליד הבור. ניתן לזהות עמוד עם כותרת בכניסה למקדש. האזור ממוקם על השבר הסורי-אפריקאי ומטבעו מועד לרעידות אדמה שממוטטות מבנים.

מעבר למקדש זאוס, היכן שנשברת הרצפה זוהי החצר של נימזיס, שהייתה אלה הקשורה בעשיית צדק, או אלת הנקמה בהקשר של צדק, ענישה.

מעבר לחצר הזו, ניתן לראות שלושה נדבכי קיר אבן והם שייכים למקדשים הקשורים בעיזים. אחד מהם נקרא קבר העיזים הקדושות (נמצאו אלפי עצמות של עיזים שככל הנראה הוקרבו) ומימין מקדש נוסף, מקדש העיזים המרקדות. נמצא שם מטבע ועליו איש מנגן ומולו עז רוקדת על שתיים.

לפי תנועות העז כנראה שניבאו עתידות. את מקור ותחילת ההשפעה של האל פאן באזור (שהגיעה עד גדות הנילוס), מייחסים לתקופה ההלניסטית – או על ידי חייליו של אלכסנדר מוקדון, או על ידי השפעת שלטון יורשיו בית תלמי ובית סלוואקוס באזור.

לסיכום, ניתן להבין כי האתר שימש לפולחן עיזים החל מהמאה השלישית לפנה”ס וגם במאה השלישית לספירה, מוצאים כאן מקדשים הקשורים בעיזים ובאל המיוחס להם. כלומר, במשך כ – 600 שנה התקיים כאן פולחן כזה בו העיזים הן מוטיב מרכזי, עובדה המצביעה על האזור ואופי האוכלוסייה. עד אז זהו מתחם פגאני. החל מהמאה הרביעית המתחם הופך נוצרי עם בניית הכנסייה הראשונה של בניאס, אחת הראשונות בעולם הנוצרי.

הקשר היהודי – המתחם מקודש לנוצרים ולדרוזים ומעניין להבין כי הנוכחות היהודית כאן דלה. שני סיפורים בהקשר זה. רבי יוסי בן קיסמא שתלמידיו שאלו אותו מתי יבוא המשיח, ענה להם כי לא רוצה להגיד להם כי אז יבקשו ממנו סימן או נס להוכחה. הפצירו בו ולבסוף אמר שכאשר שער עיר הזו יפול (ההתייחסות לשער העיר טבריה) ויקום ויפול ויקום בפעם השלישית, יבוא המשיח. חסר משמעות. אבל כן אמר הרבי משהו בהקשר לסימן שיהיה והוא –  ‘ונהפכו מי מערת פניאס לדם’. אימרה הלועגת לפולחן הפגאני הקשור לדם העיזים במים.

סיפור שני על משה רבנו, מעין מדרש – שעונשו תמיד היווה מקור לדיונים ביחס לגודל פשעו – בו הוא מנהל מו”מ עם אלוהים לגבי כניסתו לארץ המובטחת. אלוהים מסרב ומשה מבקש בכל פעם  להיכנס בדרך יצירתית שונה המשמשת כמשל. אחת מהן מתוארת “דרך מחילה דקיסריון”, האמונה הייתה שדרך מחילות המים המסתעפות תחת החרמון אפשר להגיע לקיסריה פיליפי. כך למעשה, משה יילך מתחת לאדמה ולא ייאלץ לחצות את הירדן ולעבור על הציווי האלוהי ‘לא תחצה את הנהר הזה’. בקשתו של משה להיכנס מהמקום הזה, מוסיפה לו חשיבות. במדרש נוסף, משה במעין ראייה עתידית מציע לאלוהים, שכמו שהוא מתעתד להעלות את אליהו במרכבות אש השמיימה, יעלה אותו דרך ‘טור תלגא השמיימה’, מארמית – הר השלגים. והנה שוב אזכור למקום הזה במדרשים יהודים.

ישוע, שמגיע לאתרים יהודיים בדרך כלל, לא היה מגיע לכאן אילולא הייתה כאן קהילה יהודית קטנה. בימי המרד מצוין כי יוחנן מגוש חלב מוכר כאן שמן זית ליהודי הבניאס.

אם כך, אין ממצאים יהודים באתר וקשה לדבר עליו כאתר יהודי – זהו אתר פגאני ואח”כ נוצרי – אבל יהודים כנראה שהיו כאן.

הכתובות החקוקות בסלע ממש מסודרות כרונולוגית על גבי סלע המצוק – המוקדמות שבהן ממערב והמאוחרות למזרח – אחת מהן מתוארכת לשנת 178 לספירה,

הקתדרלה של בניאס – כשנבנתה הקתדרלה בעיר, נמנעו המתכננים לבנות אותה על מתחם המקדשים שנחשב טמא אבל עדיין, סמוך למעיין. שרידיה נמצאו מאחורי אזור הקופות של היום.

הכנסייה הנציחה אירוע מהברית החדשה אולם לא במקומו.

בברית החדשה מסופר על הנס של ישוע בכפר נחום – ריפוי החולה זבת הדם שנוגעת בבגדו של ישוע ונרפאת, ונאמר עליה על ידי ישוע שהתרפאה בכוח האמונה. על אף שהסיפור מיוחס לכפר נחום, הקתדרלה הנציחה את האירוע כאן בבניאס. נזיר בשם ויליבלדוס שעובר כאן במאה שמינית לספירה, מספר שליד הקתדרלה של בניאס ניצב פסל של ישוע וילדה חולה נוגעת בכנף בגדו.

נחל גובתא – מוצאו על החרמון באזור הרכבל העליון ונשפך לבניאס. השביל עובר מתחת לשני גשרים המאפשרים את מעבר הכביש מעל נחל גובתא ונחל בניאס. נבחנת ההצעה כי אחד מהם רומי בן 2000 שנה שבמידה ותתברר כנכונה, זהו הגשר הרומי העומד העתיק בארץ.

מדוע הגשרים כאו?

לכל אורך ההיסטוריה האנושית, כאשר עיר גדולה וחשובה במרחב מסוים דועכת – עיר אחרת סמוכה גדלה לתפוס את מקומה. התופעה מתבטאת גם כאן, בדן ובניאס. ידוע כי הייתה כאן עיר גדולה בשם דן בתקופת הברזל ובבניאס אין שום דבר. אח”כ, לאורך התקופה ההלניסטית והרומית דן דועכת ובניאס מתפתחת והופכת לעיר החשובה במרחב (יוזביוס מציין במאה רביעית ‘דן היא כפר קטן מהלך שלושה מילין מבניאס’). שאלת דעיכתה של דן ועלייתה של בניאס נשארה לא פתורה.

אחד ההסברים מציע כי מיקומה של דן מאפשר לשיירות שלא רצו לשלם מיסים לעקוף אותה ולכן,

כאשר פיליפוס תכנן את עירו החדשה קיסריה-פיליפי, הוא מיקם אותה סמוך לערוצי הנחלים ובנה גשרים שהיוו את הדרך היחידה לחצייה, חייבו את השיירות לעבור עליהם והקלו על העיר לגבות את מיסי המעבר שלה.

טחנת הקמח העות’מאנית – הטחנה מזכירה את הטחנות בנחת עמוד. להבדיל, הטחנה הזו שוחזרה בשלמותה ויכולה לעבוד. ניתן לראות את מנגנון גלגלי השיניים שבכוח המים הפעיל את הטחנה ומתקן הטחינה. הטחנות שימשו כמרכז חברתי ומפגש לאיכרים שהמתינו לתורם. סיפורי פולקלור על בנות הטוחן נפוצים באירופה, לאור הביקוש לשירות והמעמד החברתי.

ארמון אגריפס השני

מתחם החפירות השני שנחפר בשנות ה – 90 ע”י וסיליוס צפיריס. הוא משתרע משני צידי הכביש המוביל למסעדֶה ואל החלק שמעבר לכביש שהוא הגדול יותר, נתחבר במנהרה ארכאולוגית.  אנו רואים את הכניסה הדרום מערבית של הארמון ומבחינים בשני דברים:

1. אמת המים המאוד מפוארת שהובילה את המים אל ומהארמון
2. תוואי חומה עגול ושני מגדלים משני צידי הכניסה

לבני החימר השרופות באדום אינן שייכות לארמון אלא לבתי מרחץ ביזנטים מהמאה החמישית.

המנהרה היא אחת מפניני המתחם כולו. הבנייה בת 2000 שנה ועדיין מרשימה לכל אורך הארמון, ונשמרה כפי שנמצאה (במקרה, כאשר פועל נפל לחלל במהלך עבודות). המרזבים ברצפה עדיין מתפקדים. אנחנו עומדים במעין צומת, סיתות האבנים אסתטי ומתרוממות כאן ארבע קשתות לנקודת מפגש אחת. לאבן הנועלת במרכז שצורתה כצלב, יש יותר מ – 20 צלעות.

זוהי עבודת אמנות ייחודית ומסובכת, הקשה לשחזור עד היום. גם בחלקה העליון של הקשת סיתות האבנים כלל כמה פאות וזוויות מיוחדות. איכות הבנייה שרדה את שינויי הזמן, על אף רגישות האזור לרעידות אדמה ורעידות האדמה שהתחוללו כאן.

הצעה לשחזור המבנה מראה מבנה בסיליקני גדול עם קשת גדולה בחומה. מעבר לכניסה חצר גדולה וסביבה קשתות המשמשות ככניסה למחסנים כנראה. החצרות הללו בנויות ארכיטקטונית כחצרות אור, שדרכן מגיע אור לחלקים אחרים במבנה.

ארמון אגריפס השני משתרע עד הקיר המזרחי עם הקשתות ועוד לא נחפר במלואו. אורכו כ- 100 מ, רוחבו המשוער כמה עשרות מ’ ושטחו כמה דונמים. גם כאן נמצאו מטבעות שסייעו בתיארוך.

אגריפס השני – הורדוס מת ב- 4- לפנה”ס, אחריו הארץ מחולקת לשלושת בניו (לא מבית חשמונאי, אלא מאשה אחרת) ואת השטח הזה מקבל פיליפוס ששולט בו עד 34+. הוא בונה את קיסריה-פיליפי כבירת המרחב ומשדרג מאוד גם את בית ציידא. על פי יב”מ, הוא נקבר בבית ציידא.

אחריו שולט כאן אגריפס הראשון. הוא גדל ברומא שם התחבר עם קליגולה. טיבריוס הקיסר רואה באגריפס אויב וכולא אותו לכמה חודשים. לאחר מותו של טיבריוס, קליגולה הופך לקיסר ומשחרר את אגריפס חברו. אגריפס מקבל את השליטה באזור ב – 37+ ומסיים לאחר תקופה קצרה  ב – 44+ עם מותו מהרעלה. כאשר הורעל אביו, אגריפס השני היה נער צעיר שגדל בכלקיס (בקעת הלבנון היום) ע”י דודו. סביב שנת 50+ הוא עולה לשלטון ויהיה מלך היהודים בתקופת המרד הגדול הסוערת. אגריפס השני ישלוט עד סביב 96+ ויצליח עד מותו בניהול השלטון וצבירת עושר רב – שפע ועושר מחסניו תואר ע”י יב”מ שבנוסף, מתאר את אגריפס השני כמלך עשיר מאוד ויהיר.

מבנה הארמון הוא מבנה של איש עשיר. אגריפס בנה ופיתח את המרחב, סלל דרכים בגולן, גבה מיסים ביעילות, פיאר את שמו בכתובות על אבני מיל והיה ריבון על שטחו (הוא מוזכר אף בכתובות שנמצאו בסוריה, לא בשטחו). הממצאים תומכים בתיאורי יב”מ.

בניאס הרומית ביזנטית – עיר גדולה ומפוארת המשתרעת על כ- 950 דונם בין הבניאס לנחל סער. בשיאה התפשטה אף מעבר, למדרונות תל חמרה. השכונות החדשות הללו היו האזור היחיד בעיר אליו נדרשה אספקת מים באמה, בשל גובהן מאזור הכפר עין קיניה של היום. בניאס הייתה בין הערים הגדולות בארץ – עכו, ציפורי, קיסריה. מהתקופה הביזנטית נמצאו בתי המרחץ על שרידי הארמון של אגריפס, שהעלו את הסברה שאולי היה קיים כאן אסקלפיון (כמו בעינות שוני), בית חולים או הבראה האופייני יותר לתקופה רומית עקב היותו מקום קדוש ועלייה לרגל. את האסקולפיון לפי ויטרוביוס – מוצאים מחוץ לעיר, כי האוויר נקי יותר, המים, נקיים יותר וכו’. אסקלפיוס היה בן אנוש שלפי האמונה למד רפואה מהאלים וזכה לפולחן סביבו, אל החיים. שיטת הרפוי שלו שילבה בין אמונה לרפואה.

הקארדו – הקארדו שנחפר הוא כנראה רומי – פליפוס או גריפס, לא ידוע. רואים בבירור את המאפיינים שלו, כיוון צפ’-דר’, רוחב הכביש, שורות העמודים והפתחים. סופו \ תחילתו בשער העיר הצלבני-הממלוכי של ימה”ב שככל הנראה בנוי על יסודות רומים, שהוביל לכיוון המקדשים והמעיין. הקמרונות הם מהתקופה הרומית וסותם אותם קיר צלבני. לא ברור למה שימשו.

על קיר המבנה ששרד בקצה המזרחי לקראת היציאה, ניתן להבחין בבירור בתקופות השונות על פי שכבות האבנים – ובעובדה שבכל תקופה גודל האבנים שונה – כשהעות’מאניות הן הקטנות ביותר:

התקופה עות’מאנית, התקופה הצלבנית, התקופה האיובית, התקופה רומית ביזנטית.

בתקופה הערבית – בניאס עדיין גדולה ומרשימה. היא תיפגע ברעידת האדמה ב- 749 אבל עדיין מקור לכתיבה של סופרים ערביים גם במאה ה- 10, כמו שכותב מוקדצי ‘ בניאס היא האסם של דמשק’. כלכלת העיר עדיין חזקה ומשפיעה באזור. הוא מוסיף, ‘ המים שם חולים ופוגעים באנשים’  – אולי שפע המים – שניקוזם תוחזק בתקופה הביזנטית, נסתם אט אט ובתקופה הערבית לא תפקד – גרם להתפתחות מחלות.

המבנה הבא הקשור לסוף התקופה הערבית, הוא בית כנסת קטן של קהילת בניאס בימי הביניים שאח”כ הפך במאה ה- 11 למסגד. בקיר הדרומי מוצאים מח’רב.  הקהילה היהודית העדיפה לחיות תחת שלטון ערבי ולא ביזנטי. כיבושי שטחים שבהם חיו יהודים הביאו לתנועת קהילות באיזור כילקיה וסוריה וכך גדלה קהילת בניאס שהייתה מורכבת מקהילה ירושלמית (ארץ ישראלית), קהילה חלבית ומקהילה קראית

בתקופה הצלבנית – הצלבנים שהו כאן במאה ה – 12 בלבד, כ – 35 שנה מ – 1129 עד 1164 כך שמבנים צלבניים הם מהשנים הללו בלבד – וכמעט ולא שרדו. ב – 64′ הצלבנים הפסידו את בניאס לאיובים. תגובת הבישופ במרסיי, 23 שנה לפני קרב קרני חיטין: ‘באובדן בניאס איבדנו את המפתחות להגנת ירושלים’. הבישופ צדק, לא רק לגבי התקופה הזו. ביחסי המרחב בין ארץ ישראל לסוריה, עמק החולה מהווה נקודה אסטרטגית חשובה. התנועה מישראל לכיוון דמשק מחייבת מעבר כאן. תנועת כיבוש מדמשק לכיוון מצרים כשארץ ישראל בדרך, כמו שעשו המונגולים גם מחייבת מעבר כאן. השליטה על בניאס היא מטרה אסטרטגית.

בתקופה הממלוכית עות’מאנית בניאס בירידה הולכת ומתמשכת ותתכווץ לכדי עיירת מחוז קטנה בדרך לדמשק ונכבשה ב – 67′. עד 67′, רמת בניאס הייתה שטח מפורז בשליטה סורית והיישובים הישראלים היו בעמק החולה. הקרב המשמעותי באזור לא היה כאן אלא בתל פאח’ר הסמוך.

תצפית לחרמון (בכניסה לשביל המפל התלוי) – 93% משטח החרמון נמצא בשטח לבנון וסוריה,  7% נמצא בידי ישראל. השטח הישראלי מורכב משלוש שלוחות הרריות ושני נחלים עמוקים. השלוחה המערבית היא כתף שיאון המוכרת יותר כהר דב, לידו הר שיאון ותחתיו נחל שיאון.

אחריו (למזרח) שלוחת שׂיריון ונחל גובתא שראינו מתחבר לנחל בניאס.

עוד מזרחה כולל השלוחה של קלעת נַמְרוד זוהי כתף חרמון והחרמון הישראלי.

מפל בניאס – נחל חרמון (בניאס) יוצר קניון עמוק ונסתר הנחשף כשמגיעים לגדותיו. מִסלע גדות הנחל הוא בעיקר טרוורטין (גיר מומס) בשכבות מאוד עבות ששקע לפני עשרות אלפי שנים.

הטענה המורפולגית היא שככל שהמים קרים יותר, מופרש יותר גיר ולאור שכבות הטרוורטין – כנראה שמי המעיינות בזמנים קדומים היו קרים יותר. כיום טמפרטורת המים היא כ – 15 מעלות.

נמוך יותר על גדות הנחל, תחת שכבות הטרוורטין נראה בזלת. הבזלת הקשה ביחס לטרוורטין גורמת למים ליצור דפוס התחתרות לעומק בסלע.

בהמשך לנושא גביית המיסים שהזכרנו בקיסריה פיליפי, כאן ניתן להבין היטב כי את הקניון הזה לא ניתן לחצות עם שיירה ולכן, חייבים לנוע צפונה יותר ולחצות על הגשרים של קיסריה פיליפי \ בניאס.

פרויקט השביל התלוי – סביב הפרויקט התנהלו מאבקים עזים. מקורם ברפורמה שנערכה לפני כ – 20 שנה ונגעה לרשות שמורות הטבע ורשות הגנים הלאומיים. במסגרת הרפורמה שבוצעה על מנת לייעל את שני הגופים הללו – האחד עם מנדט לשמירה על ערכי הטבע והשמורות והשני, עם מנדט להנגיש את הטבע למירב האוכלוסייה ולהביאה לביקור בטבע – הם אוחדו לגוף אחד, רשות שמורות הטבע והגנים, בעל אג’נדה זהה בנושאים מסוימים ובנושאים אחרים חווה ניגוד אינטרסים.

לדוגמא – מצד אחד, הרצון לחינוך לשמירת טבע וערכי טבע, תחזוקת האתרים ופיזור מתקנים לרווחת המבקרים והאינטרס הכלכלי מהכנסות המבקרים.

מצד שני, לעיתים, מתוך רצון לשמור על הטבע בתולי ולא מופרע ע”י נוכחות אדם האינטרס יהיה למנוע הגעת מבקרים לאתר טבע מסוים. שמורות טבע רבות מונגשות לקהל הרחב בחלקן הקטן בלבד בעוד רוב השמורה אסור לביקור. בשמורות עצמן ההוראות הן ללכת על השבילים המסומנים בלבד וכו’. הנושא בולט במיוחד בנגב, שבו יש שמורות טבע עצומות, ובהן רק שביל טיול אחד.

כך שהאיחוד יצר מעין גוף דו-ראשי, שמצד אחד רוצה לשמר טבע ומצד שני רוצה לפתח טבע.

כאשר התגלה קניון הבניאס, שהיה נדיר ביופיו ויחיד מסוגו בארץ, עבר השביל מעליו והגישה אליו הייתה אסורה. ניתן היה לשמוע את זרימת המים אולם אסור היה להגיע אל הנחל עצמו.

הרצון להנגיש את המפל באמצעות השביל התלוי, הוא שעמד במוקד המאבקים בתוך רשות שמורות הטבע והגנים.

החשש מעבודות הפיתוח שיפרו את הסביבה האקולוגית – הקידוחים לצורך כלונסאות, רעש העבודות שיפריע לבעלי החיים השונים, בריחת ציפורים מקננות וכו’ – היה מקור ההתנגדות.

גם ייחודו ונדירותו של הקניון תרמו לחשש, שאם ייפגע ולא ישתקם משמעות הדבר היא אובדן יחידת נוף שאין עוד כמוה.

לבסוף, האינטרס האנושי ניצח והחלו עבודת הפיתוח על פי תכנית כמתחייב בכל שמורה בארץ. התכנית לא הוגשה כראוי והוגשו התנגדויות ע”י החברה להגנת הטבע, העבודות נעצרו. הפיתוח המשיך לאחר פשרה שהושגה, לפיה אורך השביל התלוי יהיה 120 מ’ במקום 400 מ’ בתכנון המקורי.

בשורה  התחתונה, זוהי אחת מפנינות הנוף הטבעיות בארץ עם זרימה חזקה בקניון צר ומפל מרהיב – והיחידה מסוגה בארץ. כאשר מגיעים לכאן עם קבוצות, האיזון בין פיתוח הטבע לשמירתו יכול לשמש כנושא לדיון מעניין בקבוצה.

האם כל פינה בארץ, זכותנו להגיע אליה או להגביל עצמנו למען האקולוגיה והטבע?

יוצאים מהבניאס מערבה. יורדים מרמת בניאס לכיוון עמק החולה וקיבוץ דן ולמוזיאון אוסישקין.

משם לארוחת צהרים בחניון שמורת דן.

השמורה כוללת את החלק “הטבעי” והחלק הארכאולוגי המרוחק יותר. ישנם כמה מסלולים אפשריים, משתנים על פי אורכם.

בתל דן ישנה תופעה ייחודית מבחינה נופית. נחלי מישור החוף ולא רק, מתאפיינים בערוץ זרימה ברור, לצידו שתי גדות ועליהן צמחייה ההולכת ומתמעטת ככל שמתרחקים מהמים. כאן, האזור כה רווי במים עד כדי שהדן מתפצל ל – 7 ויש אומרים גם 9 זרועות, או אשדים זורמים. 3 מהם נשפכים לחצבאני ו – 6 לבניאס. לכן אנו נתקלים בגשר בניאס, גשר חצבאני אבל לא גשר דן. הדן זורם על שטח נרחב ביובלים רבים. הירדן לדוגמא, מתחיל במפגש החצבאני והבניאס, אבל ספק המים הגדול של הירדן הוא הדן שאינו נשפך במקום מוגדר.

בגלל שהדן מפרה שטח כה נרחב, הוא יוצר סביבו צמחייה שופעת על שטח מאות מטרים – הג’ונגל של תל אל קאדי. כפי שבחורש הים תיכוני קיימת חלוקה פנימית לחברות צומח לפי גובה, משקעים וקרקע – חרוב ואלת מסטיק במקומות יבשים וחמים, אלון תולע במקומות גבוהים וקרירים

את הג’ונגל הזה מחלקים לשלוש חגורות צומח – כך מתחלק הצומח גם כאן, על אף האנרכיה שאולי רואים במבט ראשון. מייק ליבנה הציע לחלק את הצומח לשלוש חגורות שונות: האחת, חגורת המים בה נמצא דלבים, ערבות, אשחר רחב עלים, פטל, קנים וכו’. השנייה, התיכונה, בה נמצא ער אציל (דפנה) המשתלט על השטח ומתאפיין ב’משתלת’ עצים צעירים הנובטים סביבו ועם מותו מתחילים את צמיחתם. סביבתו מאופיינת בחומציות המונעת נביטת צמחייה מתחרה. והשלישית, רחוק ויבש יותר באזור התל בה נמצא אלון תבור, אלה אטלנטית ועוד.

מילה סורית – עליו דומים לאלה רק משוננים יותר. שמו בקרב הנגרים אשה.

תל דן

כפי שהזכרנו, תל דן הוא אחד מהגדולים בארץ על שטח של כ – 240, שני במרחב הזה אחרי תל חצור שגודלו 840 דונם. הוא ממוקם על עינות דן הבוקעים למרגלות התל ועינות לשם, הבוקעים ממש בתוך התל. כבר מאז העיר ליש בתקופה הכנענית ואח”כ דן בתקופה הישראלית, מתכנני העיר נאלצו לפתור בעיות של שפע במים באמצעות ניקוז ופינוי – בדומה לעיר בניאס. המים זרמו דרך החומה החוצה. נערכו פה כ – 30 שנות חפירה מאז שנת 66′, כולן על ידי אותו ארכיאולוג, אברהם בירן שפרסם את הספר ’25 שנות חפירה בדן’ המסכם את חפירותיו.

חלקה הקטן של העיר נחפר – אנחנו נראה את השער הכנעני, את השער הישראלי ובראשו שכונה בתוך העיר ממתקפות הברונזה המאוחרת ואח”כ הישראלית, את מתחם הבמות, אחד מארבעה שנחפרו – ובשל כך נותרו שאלות בסיסיות לגביה כמו האם זהו השער היחידי בתקופת הברונזה אל תוך העיר? האם לאחר שנסתם נפתח שער במקום אחר?

התחלת היישוב כאן בתקופה הניאולותית הפרהיסטורית. יישוב מסודר ממש החל בתקופת הברונזה הקדומה, כנראה לא גדול, אל תוך הברונזה התיכונה. במאה  – 18 קמה כאן עיר ענק, כחלק מתופעת העיור העוברת על כלל המרחב. אנו כרגע על סוללת העיר המשתפלת עד המטע הסמוך.

פרופיל החומה מזכיר משולש שווה שוקיים כשבאמצעו החומה ומשני צידיה סוללות תלולות. בסיס המשולש היה 55 מ’ כך שניתן להבין שהחומה שימשה טבעת הגנה עבה. גובהה לא ברור.

השער הכנעני – השער תמיד מהווה את נקודת התורפה בחומה. מפתח השער כאן צר, בערך  2 מ’, ומקשה על הסתערות בבת אחת. השער נמצא בעלייה, המאטה את קצב ההתקפה ורוחב השביל הולך ומצר. שילוב התכונות הללו מקטין את עוצמת ההתקפה של האויב.

חזית השער מתוכננת בדייקנות. החזית הייתה מורכבת משני מגדלים שרוחב כל אחד מהם הוא 5.15 מ’ וביניהם השער, שרוחבו אף הוא 5.15 מ’. השער היה מורכב משלוש קשתות פנימיות את אחרי השנייה ומכאן שמו – שער שלושת הקשתות. מעבר לשער המשיך הכביש המרוצף מטה אל תוך העיר ובתי המגורים. התעלומה היא, מדוע נסתם השער? בחומרי הסתימה נמצאו חרסים מתקופת הברונזה הקדומה ותיכונה, מה שמצביע על כך שהבונים הם כנראה גם הסותמים אחרי דור שניים. החופרים תהו האם היה גג לשער הזה או שהנכנסים היו עוברים מקשת לקשת תחת כיפת השמיים בעת כניסתם לעיר.

סברה אחת משערת כי בברונזה הקדומה המתיישבים הגיעו מאזור צפון מזרח, אזורים חמים ויבשים שבהם הבנייה בלבני בוץ מתאימה לסביבה. כשהגיעו לכאן ובנו את השער בלבני בוץ, הבנייה לא שרדה בשל הגשמים והשלגים. אולם – בעת גילוי השער ב- 78′ התגלו בתחתיתו שרידי לבנים מסוידות. כלומר שהתושבים כאן שרפו סלעי גיר על מנת לייצר סיד. הניסיון הארכאולוגי המקומי בתחום לבני הבוץ היה דל, לכן הובאו לכאן מומחים ממקסיקו שערכו ניסיונות בבניית לבנים מחומרים מקומיים (ניתן לראות את הלבנים בראש המגדל השמאלי) והמסקנה הייתה כי ניתן לבנות בלבני בוץ מסוידות שיעמדו בפגעי מזג האוויר. הוכחה זו שללה את ההשערה לגבי לבני הבוץ.

לבסוף – גילו כי צידו הפנימי של השער בתהליך שקיעה ומכאן ככל הנראה המניע לסתימתו. הסיבה אם כך, טמונה ככל הנראה ברגישות האזור לרעידות אדמה מעצם היותו על השבר הסורי אפריקאי.

מצידו הפנימי התגלה אף קיר תומך שככל הנראה נועד לעצור את שקיעת השער, ללא הועיל. משכך, החליטו התושבים לסתום את השער לפני שיתמוטט ולפתוח חדש. לא ידוע היכן, הוא טרם נמצא.

התקופה היא התקופה הכנענית והעיר היא ליש, שמה הכנעני של העיר (לעיתים שמה לשם, אך לא דן). בכל זאת השער כאן נקרא שער אברהם. הקשר הוא הסיפור התנ”כי בו מסופר על חמשת המלכים נגד ארבעת המלכים ששבו את לוט אחיינו של אברהם ועל מלחמתו של אברהם להצילו מידיהם. אברהם רודף אחריהם ובמקרא כתוב – ‘וירדוף, עד דן. וירדפם, עד חובה, אשר משמאל (מצפון), לדמשק’ (כמובן שדן לא הייתה קיימת בתקופתו של אברהם. הכתיבה מאוחרת ומתארת סיפור קדום). כך שאברהם עובר פה ובדרך חזרה ממסעו, על פי הסיפור משוחח עם אלוהים ומבקש צאצאים וכאן כורת איתו אלוהים את ברית בין הבתרים. המסורת מהמאה ה – 16 מראה את ברית הבתרים פה למעלה מעבר למצפה רמתא (הר דב), על הר בין בתרים (מחות לתחום מסיבות בטחוניות כיום) שנקרא בשני שמות – מק’אם אל ח’ליל (מקומו של אברהם, הידיד) או משהד א-טיר (עדות הציפור) שם השואב מהעיט בסיפור הברית שירד על הפגרים ושימש כעד בין אברהם לאלוהים. אם כך אם אברהם עבר באזור במאות ה – 17\18 לפנה”ס והגיע לליש, בוודאי עבר בשער. לכן – שער אברהם. גילויו של השער, סתר את ההנחה בעולם הארכאולוגיה כי קשתות החלו לשמש בארכיטקטורה החל מהתקופה הרומית.

האתר הוצע כאתר מורשת עולמי לאונ”סקו ולא התקבל, בשל טענת הסורים לבעלות על השטח.

יחד עם השער באשקלון, בישראל נמצאו שני השערים המקושטים העתיקים ביותר בעולם.

פיצול המלוכה – פיצול המלוכה מוזכר אחרי מותו של שמואל והמקרא מספק שתי סיבות לאירוע. האחת היא דתית, שלמה המלך בסוף ימיו ‘עשה רע בעיני אדוני’ – בירושלים עבדו את בעל ועשתורת וכו’ – ואלוהים מעניש אותו. מוזכר אחיה השילוני הפוגש את ירבעם בן נבט שהיה גובה מס של שלמה, קורע את הכתונת החדשה שלו ל – 12 חלקים ומתנבא כי ירבעם ימלוך על עשרת השבטים הצפוניים.

הסיבה השנייה קשורה יותר בפוליטיקה פנימית. איחוד השבטים הישראלים יצר בעיות שליטה רבות. ניתן להבין זאת אם בוחנים את המבנה החברתי של השבטים הבדואים כיום. לכל אחד מהם יש את אדמתו, את מקורות המים שלו לו ולעדריו, את שטחי המרעה שלו. כל אחד מהם מכיר את השטח היטב ויודע היכן מסתיים שטחו שלו ומתחיל שטחו של השכן. השבטים הללו עצמאיים ואינדיבידואליסטים ולא אוהבים “בוסים”. הבדואים לכל אורך ההיסטוריה לא אהבו גם לשלם מיסים.

תחילת המלוכה הישראלית מקבילה לניסיון לאחד את השבטים הללו לגוף ממלכתי תחת בוס אחד, שאנו מכירים כממלכת דוד ושלמה. תקופת כיבושים של דוד צלחה ושלמה, החל לבנות בירושלים חומות, את העופל ומקדש. בעיניי תושבי השבטים כאן, ירושלים היא מקום רחוק המייצגת משפחה של אחד מהשבטים שהחליטה לבנות לה ארמון – באמצעות מיסים שנגבו מהשבטים.

עם מותו של שלמה, עלה לשלטון רחבעם. הוא – ככל מלך צעיר – מחדש את הברית עם שבטי הצפון ומגיע לפגישה בשכם. בפגישה התלוננו השבטים בפני רחבעם על המיסים הכבדים בימי שלמה אביו. רחבעם חוזר לארמונו ונועץ ‘בזקנים ובילדים’. הזקנים היו ראשי המשפחות המייעצים למלך, מנוסים וותיקים. הם טענו בפניו שהעם צודק. הילדים, היו כנראה הנסיכים, יורשי העצר הנוספים של שלמה מנשותיו הרבות ובעצם, אחיו החורגים. הנסיכים, צעירים בפוליטיקה וחסרי הבנה בעבודת כפיים ייעצו לו להכביד את מיסיו. שלמה חוזר לעם ומבשר לו ‘אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים’ ומסתכסך עם העם. כך יוצא לדרך הפילוג בממלכה שעליו נכתב: ‘מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבין ישי, לאוהליך ישראל’.

אלו הן מילים מכוננות, שמשמעותן חזרה לסדר החברתי הישן, בו איש בנחלתו ללא שלטון מרכזי.

שלמה עושה מאמץ לאחד את החברה הנוודית השבטית לאומה, ובמסגרת זאת  גם מחלק את הארץ לנציבויות כאשר כל נציבות מחזיקה את ירושלים לתקופה מסוימת בשנה – על מנת לטשטש את הזהות השבטית. בסופו של דבר המאמץ מחזיר כ – 50 שנה ובסופו של דבר מתפרק, עם המשבר הראשון.

ירבעם בן נבט, היה גובה מס בכיר בממלכת שלמה. בשלב מסוים בתקופת שלמה היה ככל הנראה מעורב במרד ונאלץ להימלט למצרים. לאחר מות שלמה חזר לארץ ולאחר המרד ברחבעם, מצא את עצמו עומד בראש המרד הישראלי (למתעניינים, מאמר של יאיר סקוביץ עוסק בהקבלות בין משה לבין ירבעם). ירבעם יקים את ממלכת ישראל, שהייתה גודלה יותר בשטחה ובאוכלוסייה ממלכת יהודה. המקרא ממעיט בחשיבותה של ממלכת ישראל ועיקר העיסוק הוא ביהודה ובירושלים, אבל כשבוחנים את הסיפור מבינים שעיקרו הוא ממלכת ישראל, המוצלחת יותר כלכלית. אבל, ירושלים הייתה בממלכת יהודה וירושלים היא הסיפור. עם הגעת מועד החגים לאחר המרד, חשש ירבעם כי העם יעלה לירושלים וישכח מהמרד. החשש הזה מביא אותו להקים שני מרכזי פולחן אחד בבית אל ושני בדן. מאחר ודן הופכת למרכז שלטוני חשוב ירבעם גם מבצר את העיר. החומה הזו היא חומתו של ירבעם בן נבט החומה הישראלית הראשונה מהמאה ה – 10 לפנה”ס.

ניתן להבחין ברחבת השער העצומה המרוצפת. לידו בימת השער, בימת הפולחן. המפלס הקרקע ניתן גם להבחין מספר אבנים שחורות ניצבות הנשענות על החומה, אלו הן מצבות פולחניות.

השער הישראלי – החיבור שלנו אל הסיפור המקראי כיהודים וישראלים הוא טבעי, ומרתק אותנו עניין הכיבוש הישראלי. בעיניים בינלאומיות, גם מתחום הארכאולוגיה וגם מתחום המחקר ההיסטורי – חצור ותל דן מרתקות לא פחות. חצור של תקופת הברונזה יותר מרתקת מחצור של התקופה הישראלית, אך לדן הישראלית – על אף ריבוי הממצאים מתקופת הברונזה – יש הרבה מה להציע מבחינת הממצאים. תקופת הברונזה בשני התילים מספקת מבט מרתק, עשיר, המלמד אותנו פרקים שלמים על המרחב המזרח תיכוני ומספק הבנה לתשתית המרחבית לקראת התקופה הישראלית.

אנחנו נמצאים ליד השער הישראלי, וגם מכאן ניתן לראות את סוללות החומה משתפלות לכיוון המטע. בחלק הנמוך של הסוללה אנו מזהים את החומה הישראלית של תל דן, קפיצה של כ – 800 שנה מהמאה ה- 18 לפנה”ס אל המאה ה- 10 לפנה”ס. ב- 800 שנה הללו ליש (דן) של הברונזה המאוחרת תיכבש (לאחר שמרגליו של יהושע דיווחו על דן כ’יושבת לבטח כמשפט צידונים’) ע”י שבט דן המקראי ששורף אותה. לאחר ששבט דן שורף את העיר, הוא מתיישב בה. מתי מתיישב?

גם כאן כמו בחצור, הניסיון להבין את זמני ההתיישבות יצר ‘פער יישובי’.

בחצור, עיר המקבילה לתקופתה של דן גם התחולל כיבוש, חורבן והתיישבות. ידין הציעה שחצור חרבה ב – 1230 וכיום ישנן הצעות לחורבנה ב – 1270 לפנה”ס. לאחר מכן עוברות 150 שנה בהן לא קורה בחצור כלום. במאה ה – 13 חרבה חצור, במאה ה – 12 חצור שוממת ובמאה ה – 11  מתחילה ההתיישבות הישראלית, שהחלה כיישוב קטן וכפרי, לא כעיר המזכירה את חצור שנחרבה. ולכן עולה השאלה, מדוע להחריב את העיר בכדי להקים כפר קטן? לא ברור.

אם כן, על פי הכתוב במקרא שבט דן מתיישב בעיר ששרף “אחרי זה”. מתי “אחרי זה” לא ברור בדיוק. גם דן של המאה ה- 11 היא מקום קטן ולא מפואר כמו העיר מתקופת הברונזה. גדולתה של דן תגיע בעקבות אירוע פיצול המלוכה הישראלית.

חשיבות השער בחיי העיר – יש כאן שלושה שערים ישראלים. ירבעם בנה את החומה עם שער בודד במאה ה- 10 לפנה”ס. כ – 80 שנה אח”כ במאה ה- 9 לפנה”ס הגיע אחאב שרצה לחזק את השער ולהופכו לשער כפול. הוא מיקם שער כפול עם חומה כפולה בתוואי שובר כיוון תנועה. השער מוגן מבחוץ ע”י סף גבוה, המונע מהאויב להחדיר תחתיו מנוף ולעקור אותו מציריו.

אח”כ, ירבעם בן יואש בונה שער במאה ה- 8 .

בערי העולם העתיק, השער הוא הסיפור. השער מהווה את מרכז החיים בעיר בכמה אופנים:

1. מרכז תקשורת – החדשות מגיעות קודם כל לשער העיר, השיירות עוזבות ומגיעות מהשער.
2. מרכז עסקי ומסחר – רחבת השער הגדולה נקרא בשפה המקראית ‘חוצות’. סיפור מפורסם בנושא חוצות מתקשר לאחאב, שנלחם מול בן הדד הארמי בקרב אפק בדרום רמת בגולן. לבן הדד היו ‘חוצות בשומרון’ כלומר, זכויות מסחריות בשומרון עירו של אחאב. לאחר שאחאב מנצח, הוא לא הורג את בן הדד, אלא סוחט ממנו חוזה כניעה שבמסגרתו, חוזרות זכויות החוצות בשומרון לאחאב וזכויות חוצות דמשק יעברו מבן הדד לאחאב. בנוסף, ישנן דעות כי סוחרי העיר אספו מהשער את מרכולתם למכירה בדוכניהם ברחבי העיר – וכך נמנעה כניסת בהמות אל תוך העיר – וסמוך לשער היה מעין “שוק סיטונאי”.
3. מרכז משפטי – המלך ישב בשער העיר וערך משפטים. כס המשפט נמצא כאן באתרו, מעליו אפיריון ועליו המלך השופט ככתוב – ‘ויקם המלך וישב בשער ויבוא כל העם לפני המלך’. המלך יכול להקשיב לרחשי העם, העם יכול היה להיווכח בחוכמת המלך וכשחרץ משפט, בחסדו ובצדקתו.
4. מרכז דתי – בשער התבצעו פולחנים שונים, החל מברכה להצלחה בעסקים ועד רפואה. במוזיאון אוסישקין נמצאו פכים קטנים בבסיס השער שכנראה שימשו לפולחן בבימת השער. גם היוצאים מהעיר בדרכם לערים אחרות, יכלו לבצע פולחן למען הצלחת מסעם.

במעט החפירות שבוצעו מעבר לשער נמצאו סימנים מבני ציבור כאלה ואחרים ששימשו כנראה  ל’צדק וצדקה’ – הכוונה לבתי תמחוי מחוץ לשער שבהם טיפלו בעניים ובנזקקים והיו גם הם קשורים לקומפלקס של שער העיר.

על הרצפה ניתן לראות את ההתפתחות מהמאה ה – 10 לפנה”ס למאה ה – 9 לפנה”ס מהרצפה הישנה של ירבעם לרצפה החדשה של אחאב. השער כאן הוא שער 4 תאים ולא 6.

מחשש האשורים במאה ה – 8, ירבעם בן יואש שאף לחזק עוד את ביצורי העיר ובנה חומה פנימית בראש הסוללה ובצידה שער נוסף.

ניתן להבין אם כן, את חשיבות השער ויותר מכך, את חשיבות גילוי השער להבנת התקופות הקשורות בו.

השכונה הכנענית – במרחב הייתה שכונה כנענית מתקופת הברונזה המאוחרת. השכונה לא הגיעה עד הסוללה, זה יקרה בתקופה הישראלית. בשכונה נבנו גם בתי יוצר של חרושת מתכות ובהמשך נמצא גם הקבר המיקני. אפשר לראות את המעבר בין התקופות, מהכנענית לישראלית.

בחדר ניתן לראות בור עגול, הנקרא בור התנחלות (ממגורה) – אחד המאפיינים של ההתיישבות הישראלית – לא מוצאים בורות כאלה מהתקופה הכנענית. הבור שימש לאחסון תבואות, כדים וכו’.

מנהג בורות ההתנחלות ייעלם עם הזמן ובמאה ה – 8 כבר לא מוצאים אותם.

מתחם הבמות – המתחם הפולחני בנוי בשלוש קומות. התחתונה היא מתחם הפולחן מימי ירבעם בן נבט. התיכונה היא מימי אחאב והעליונה מימי ירבעם בן יואש. אין עוד ממצא בסדר גודל הזה שקשור לפולחן ישראלי מהתקופה הזו שנמצא עד היום. מתחם בית אל לא נמצא עדיין ומתחמים אחרים היו קטנים יותר. המתחם הזה עצום ומפואר, ובתוכו נמצאו גם כלים ששימש לעבודת הפולחן. בחפירות נמצאו כלים ששימשו לפולחן עוד מתקופת הברונזה, כבר מהמאה ה- 14\15 לפנה”ס. הישראלים הופכים את מקום הפולחן הכבוש למקום הפולחן שלהם, מנהג תרבותי מוכר. הצלמיות שנמצאו הם באופי מצרי.

גם במקרא, ברור שקיים כאן מקום פולחן קודם על פי סיפור הקשור לעליית שבט דן לנחלתו כאן.

שבט דן נדחק ע”י הפלישתים מנחלתו ושלח מרגלים לקצוות הארץ לתור אחר נחלה שקל לכבוש ולהתיישב בה. בדרכם המרגלים עוברים בהר אפרים בביתו של אדם בשם מיכה. בהתאם לאווירת איש הישר בעיני יעשה – מיכה רכש פסל בכסף של אימו והקים לו בית מקדש. הוא לקח נער מהלויים לביצוע עבודת הקודש והפולחן תמורת שכר נאה. המרגלים הגיעו לדן וחזרו חזרה למחנה שבט דן באזור בית שמש. לשבט סיפרו גם על ביתו של מיכה בהר אפרים וגם העיר ליש שאפשר לכבוש. 600 לוחמים עולים ממחנה דן לכיוון ליש לכבוש אותה ובדרך עוברים בהר אפרים בביתו לש מיכה לוקחים את הנער והפסל איתם. מיכה דרש שיחזירו את הגנבה, אך לוחמי דן במצוקתם למצוא נחלה ולמסד בה גם אתר פולחני, ומאיסותם באנרכיה ששררה בארץ מסרבים ומאיימים שיפגעו בו.

הסיפור מבליט את הנואשות של שבט דן להתמקם בנחלה משלו, לאחר שאפרים ויהודה לא נותנים להם לעלות להר והאמורי לא נותן להם לרדת לעמק. המקרא מספק את שם הכהן שמשרת את שבט דן, יהונתן בן גרשום בן משה, המעיד על ייחוס גבוה לקבלת לגיטימציה.

אם כך, על פי הסיפור, אותו נער מהלויים עם פסל מיכה, הוא שייסד כאן את מקום הפולחן הישראלי בדן וירבעם בן נבט שיגיע מאה או מאתיים שנים מאוחר יותר, ממשיך משהו קיים ששימש לפולחן.

בכניסה למתחם ניתן לראות אבנים שטוחות מסותתות המרמזות על שימושן לשחיטה, ולידן בור איגום. נמצאו כאן כדי אגירה של נוזלים ואבני הגיר הלבנות הבולטות על בניית הבזלת, שימשו ככל הנראה לקשירת הבהמות באמצעות רצועה דרך חור שהיה בהן ובקיצור – עדויות לפולחן בהמות, כנראה שכאן המתינו בהמות הקורבן טרם שחיטתן.

אין עדויות כי בבמות הללו עבדו לאלוהים זרים, אלא לאלוהי ישראל. אמנם לא בירושלים כפי שהתבקשו אבל אלה ישראלים העובדים את אלוהי ישראל. גם הנביאים המוכיחים את האתרים דן ובית אל, מוכיחים אותם בחצי פה מתוך ההבנה כי זוהי פרשנות לאמונה ולא עבודה זרה.

המסה המבנית המוצגת במתחם היא הבימה הפולחנית מימי אחאב בין 873- ל 852- כחמישים שנה לאחר מות שלמה. הוא שדרג את אתר הפולחן של ירבעם, כפי שעשה באתרים אחרים בישראל

גרם המדרגות מוביל לבימה העליונה, שלא ברור בדיוק מה נעשה בה. הבנייה שוחזרה לפי אחת מקרנות המזבח שנמצאה למרגלות הבמה הזו. מאחר והפרופורציות של הקרן לעומת המזבח ידועות, בהתאם לקרן שנמצאה שוחזר שאר המבנה מימיו של ירבעם בן יואש. חסר מידע להבנת אופן השימוש במבנה. אם זבחו עליו בהמות, נדרש כבש להעלותן לבמה וכבש כזה לא נמצא. ירבעם בין יואש יוסיף על המבנה של אחאב מזבח נוסף.

נמצאה כאן כתובת מהתקופה ההלניסטית ביוונית האומרת “נדר נדר זוילוס לאל אשר בדן” ומהווה פעם ראשונה למציאת אזכור לשם דן באתר עצמו. משמעות נוספת היא כי המתחם שימש כמתחם פולחני למעלה מאלף שנים.

בסביבות 1,100 לפנה”ס הגיעו לכאן מתיישבים כחלק מתופעת ההתנחלות הישראלית בארץ כנען, תקופת הברזל 1. אנו מזהים שהם מאזור הרי יהודה לפי צורת הקרמיקה. הם התיישבו על הגבעה כי היה באזור שריד של אמת מים, אך הם התיישבו ליד העיר ולא עליה כי הם רצו מקום גבוה יותר. הם בנו כפר קטן והתעסקו במרעה. רוב הבתים הם מתחת למצודה ורק שניים שלושה נחשפו. הכפר בנוי בצורת עיגול, לצורך הגנה או למכלא צאן. הכפר התקיים עד בערך שנת 970 לפנה”ס, בערך מאה ומשהו שנה. לאחר מכן נבנתה במקומו מצודה שהיא שונה מהמצודה שאנו רואים היום. למצודה הייתה חצר בנויה באמצע והיא הייתה מוקפת בחומת סוגרים שזו חומה כפולה עם רווח של מטר וחצי בין הקירות ובאמצע יש מחיצות שיוצרות חדרים בחומה המשמשים למגורים או לאחסון. המצודה נחרבה לקראת סוף המאה העשירית.

ידוע ששישק עבר בערד ויש דיון  האם הוא עבר בכפר המוקף חצר או במצודה עם חומת הסוגרים. האם שישק הרס את הכפר ולאחר מכן מלכי יהודה בנו את המצודה או אולי בנו את המצודה קודם, אולי שלמה בנה אותה ושישק החריב אותה. שישק הגיע חמש שנים לאחר מותו של שלמה.

(עמוד 61) לאחר שהמצודה הזו נחרבה נבנתה במקומה המצודה שאתם רואים כאן. מקום השער שונה והועבר למרכז הקיר הדרומי, החומה היא כבר לא חומת סוגרים אלא חומה מוצקה שמולאה. בשלב כלשהו נבנה בחצר מבנה שהארכיאולוגים קראו לו מקדש וגם הוא נהרס. מתחת למבנה הזה נבנה מפעל מים מאוד מרשים. בגדול המצודה הזו עם שינויים מסוימים המשיכה להיות פעילה עד חורבן בית ראשון, בערך בשנת 586 לפנה”ס. זו הייתה אחת מתוך כמה מצודות של מלכי יהודה שאנו מכירים, כמו תל ערוער קדש ברנע ועוד. תפקידן מבחינת מלכי יהודה הוא לאבטח את אזור הספר הדרומי. לא היה כאן גבול, נוודים מסתובבים כאן ומדינת אדום מאוד קרובה.

המצודה פעילה גם בתקופה הפרסית וההלניסטית ובונים כאן מבנים. בתקופה הרומית ההרודיאנית בונים מגדל ענק בתוך חצר המצודה ומשנים את אופי המקום למגדל שמירה גדול. (עמוד 248). המבנה ממשיך להיות בשימוש לסירוגין עד ימי הביניים במאות ה  6-7 לספירה ואז ננטש טוטאלית.

במצודה נמצאו מאות כתובות, אוסטרקונים וטביעות חותם, רובם מאמצע ימי בית ראשון, המאות 6-7 לפנה”ס, אך גם כתובות בארמית מהתקופה הפרסית, ביוונית מהתקופה ההלניסטית והרומית ובערבית מימי הביניים. כתבו הרבה במצודה, גם בחריטה וגם בדיו, כי המקום הוא מנהלי. צריך לכתוב על אספקה, פולחן, תצפיות על האויב. נמצאה כאן קערה מהמאה ה 7 לפנה”ס (עמוד 139) שהמילה ערד חרוטה עליה שבע פעמים בכתב ראי, ההנחה היא שמישהו התאמן כדי להכין חותמת.  זה חתם סופית שכאן ערד.

ערד מוזכרת כעיר בתקופת ההתיישבות אך בפועל מצאו מצודה מימי מלכי יהודה. מקובל שכיבוש הארץ מתחיל בסביבת 1,200 לפנה”ס, ותקופת מלכי יהודה משנת 1,000 לפנה”ס, כתוב שבני ישראל נלחמים נגד מלך ערד אך אנחנו לא מוצאים את הערים, גם את העיר של קיני חותן משה לא מוצאים. לפי הקרמיקה הכפר כאן הוא ישראלי ולא של נוודים.

אהרוני חשב שאולי ערד המוזכרת בכתובים נמצאת באזור אך לא כאן. בסקרים גאולוגים שעשו לא מצאו חרסים מתקופת ההתיישבות. מאז שנות השישים והבניה המואצת באזור נעשו הרבה סקרים גאולוגים ולא מצאו כלום, היום כבר לא סביר שהייתה כאן ערד שלא התגלתה.

פרופסור בנימין מזר מהאוניברסיטה העברית הציע ש”כנעני מלך ערד יושב הנגב” הוא שייח’ בדואי שחלש על נגב ערד, מדבר ערד, ולא היתה כאן עיר בנויה אלא מאהל, ובעצם הסיפור המקורי הוא על מלחמה בין שני שבטים נוודים – הארץ ישראלים והערדים. מי שכתב את הסיפור לאחר הרבה שנים תיאר בעיני רוחו ערים. זהו פתרון שהוא בלתי ניתן להפרכה ולהוכחה.

הפתרון השלישי הוא שאותם מיישבים ישראלים שמגיעים בשנת 1,100 לפנה”ס עוברים כאן ורואים עיר חרבה, הם יודעים שהכנענים ישבו כאן לפני הישראלים ומסיקים שהישראלים כבשו אותם. הסיפור ממשיך להתגלגל והופך למסורת אתיולוגית, מסורת שבאה להסביר מצב נתון בשטח, לא בהכרח נכון. בגלל שהאגדה מתגלגלת במספר גרסאות, גרסא אחת נקלטת ע”י מחבר ספר במדבר, אחת ע”י מחבר ספר יהושוע ואחת ע”י מחבר ספר שופטים.

ראינו עוד שער קטן שפונה צפונה. אנחנו לא יודעים איפה עברה החומה מתחת למצודה. בתל המצודות יש 12 שכבות, הכפר הקטן נחשב לשכבה 12 ומעליו עוד 11 כשהאחרונה היא מימי הביניים. זה לא תל קלאסי של שכבות יישוב אלא שלבי שימוש במצודה. החומות שאנו רואים נבנו באמצע תקופת המלוכה היהודאית, סוף המאה ה 9, אמצע המאה ה 8 לפנה”ס, והן עברו שיפוצים עם הזמן. השכבות הן בעיקר בתוך החצר. ריבועי החפירה הם מה שנשאר מאותו כפר מראשית תקופת הברזל, 1,100 לפנה”ס. חפרו רק את מה שנמצא מחוץ למצודה ולא בתוכה.

לפנינו רואים צד אחד של תעלת מים חצובה בתוך הסלע הגירני, הצד השני התמוטט, והיא מגיעה מתחת לחומת המצודה. זו הכניסה למפעל המים של המצודה. מתחת למצודה יש מערכת של בורות מים ענקיים. התאוריה המקובלת היא שאנשי המצודה יצאו עם חמורים, ירדו לבור המים שראינו קודם, ושפכו את המים מכאן במקום להיכנס פנימה. הארכיאולוג יהודה גוברין טוען ההפך, שבורות המים בתוך המצודה קיבלו מים ממי גשמים והתעלה היא תעלת עודפים שמיועדת לנקז את בורות המים החוצה כדי שחצר המצודה לא תוצף. נקודת התורפה בתאוריה היא שלא יורד הרבה גשם באזור. כרגע הוא במיעוט בדעתו.

רואים בליטות החוצה בחומה, היא בנויה בזוויות זיג זג, אולי בשביל תמך או בניסיון ליצור אשליה אופטית. המשחק עם השמש נותן תחושה שהחומה יותר מסיבית ממה שהיא.

אנחנו עומדים על מגדל מהתקופה ההרודיאנית, המאה הראשונה לפנה”ס, שנבנה בתוך חצר המצודה, זה השלב שבו המצודה הפכה למגדל שמירה.

כל השלבים של התקופה הערבית, הביזנטית והרומית הם על גבי המגדל. המגדל הזה הוא ערד הסופית.

 ממזרח אפשר לראות את ערד המודרנית, אחריה הרי מואב ממזרח לים המלח, צפונה רואים את קצה מדבר יהודה, קצה של הר עמשא, יער יתיר, בקעת ערד ובכיוון באר שבע, כסייפה, דריג’את, רכס חתרורים, דימונה.

ככל שהמסחר הולך וגובר והנמל באשקלון מתפתח, חשוב לממלכה לשלוט באזור.

רואים כאן כמה סוגי בניה מתקופות שונות, החומה המוצקה משוחזרת כמעט מהיסוד אך היא נסמכת לקירות האלו מהתקופה ההלניסטית שנסמכים למגדל ההרודיאני. כלומר כל שלב בנה פנימה יותר והשעין את הבניה על ההריסות של השכבה הקודמת, כך עד שבנו את  המגדל. יש כאן שילוב של חומה יהודאית סמוכה לקירות של התקופה ההלניסטית ופנימה יותר בניה הרודיאנית.

עבודת השחזור במאגר המים התת קרקעי נעשתה בחודשים האחרונים, אני משער שהטיח מקורי מתקופת בית ראשון. אלי שוקרון גילה בור מים עם טיח כזה בעיר דוד, במעבר בין עיר דוד למרכז דוידסון. טיח מסוג כלשהו היה קיים כבר מהתקופות הפרה היסטוריות.

רואים שהמצודה נבנתה בהשקעה גדולה, היא הייתה חשובה מאוד עבור מלכי יהודה. 

אנחנו במבנה שנקרא המקדש, בתוך חצר המצודה, יש ויכוח האם הוא נבנה במאה ה 8 ,9 ,7,  אך הקונצנזוס הוא המאה השמינית, המבנה תופס בערך חצי מהחצר ובו במה מורמת שהבסיס שלה מאבנים, בשלב מאוחר יותר שיפנו אותה בלבני בוץ. בראש הבמה יש אבן גדולה ושטוחה, וסמוך לבמה יש כמה חדרים כשיתר החצר פתוחה. במבנה נוסף יש ספסלים מסביב לחדר, והחדר מורם ומוגבה ובו שני מזבחות קטורת. המזבחות כאן משוחזרים ואילו המקוריים נמצאים במוזיאון ישראל.  המבנה פונה מערבה כאשר הפתח למזרח, ויש מצבות אחת אחרי השנייה. נמצאו כאן אוסטרוקונים כך שיודעים שזו מצודה יהודאית ובתוכה מבנה פולחן לאלוהי ישראל. יש כאן במה, מקום עבודת אלוהים שהוא לא המקדש בירושלים. מבחינה מקראית ברגע שנבנה המקדש עבודת הפולחן הייתה אמורה להתבצע רק במקדש, כמו שכתוב שמלכי יהודה הצדיקים “במות  לא סרו” ושהסירו את הידעונים והאשרות. בפועל המשיכו לזבוח זבח ולהדליק קטורת בבמות. בתנ”ך מוזכר שלא כמו בממלכת יהודה,  ממלכת ישראל הקימו במות בבית אל ודן, והתנ”ך לא מרוצה מכך.

בתקופת שלטון ממלכת יהודה, המבנה הוא יותר כמו בית כנסת צבאי, אנחנו במתקן של המדינה. הרושם שמתקבל מהתנ”ך הוא שהפולחן בבמות נעשה במקומות מחוץ להשפעה של המלך אך כאן אנו רואים אחרת. המקום בוטל באופן מכוון לפחות מאה שנה לפני הריסת המצודה.

 התנ”ך מספר על שני מלכים ממלכי יהודה שלא רק “עשו את הישר” אלא עסקו בביטול במות, יֹאשִׁיָּהוּ מלך יהודה שמת בשנת 619, הוא מלך ברבע האחרון של המאה השביעית לפנה”ס. ספר מלכים מספר על הרפורמות הדתיות שלו שכללו ביטול במות וריכוז הפולחן בירושלים. אהרוני חושב שיאשיהו ציווה לבטל את הפולחן במקום ולכן מצאו את המצבות שכובות וקבורות בתוך המצודה. פרקו את קירות הבמה וגנזו אותן. עבור האנשים שהיו כאן המצבות ייצגו את אלוהים ועל כן לא שברו אותן. בכלל התנ”ך אמביוולנטי ביחס למצבות, לפעמים כתוב לא תקימו מצבות ולפעמים מצווה על בני ישראל להקים מצבות, כמו בהר סיני שציוו על משה להקים 12 מצבות, גם יהושוע מצווה להקים מצבות במקום מעבר הירדן. לעיתים מצבה בלי דמות נחשבת לגיטימית ולעיתים היא פסולה לחלוטין.

בספר דברי הימים כתוב שגם חזקיהו ביטל במות וריכז את העבודה בבית המקדש.  ספר דברי הימים הוא מאוחר מספר מלכים. יש חוקרים שמתייחסים לעדויות בשני הספרים כשוות ערך, ואילו חוקרים אחרים חושבים שאם מופיע סיפור בדברי הימים אך לא בספר מלכים, זו תוספת מאוחרת ואין לה ערך היסטורי. לכן חלק מהחוקרים חושבים שביטול הבמה כאן היה בשני שלבים, אחד בימי חזקיהו כאשר ביטלו את קודש הקודשים והורידו את המצבות ואחד בימי יאשיהו כשפירקו את המזבח, וחלק מהחוקרים אומרים שכל ההריסה בתקופת חזקיהו וחלק בתקופת יאשיהו.

התגלו כאן אוסטרוקונים מתקופות שונות, אנחנו מתרכזים באוסטרוקונים מימי סוף בית ראשון. הכיתוב בתמונה 18 “אל אדוני אל ישיב יאל לשלומך ועתה תן לשמריהו (יחידת מידה בספרות מצריות) ולקורסי תתן (יחידת מידה) ולדבר אשר נתני שלם בית אדוני”

“מערד  ומקינה ושלחתם אתם רמת נג[ב בי]ד.
מלכיהו בן קרבאור. והבקידם. על. יד אלישע בן ירמיהו.
ברמת נגב. פן יקרה את העיר דבר ודבר המלך אתכם בנבשכם.
הנה שלחתי להעיד בכם הים האנשם את אלישע פן תבא אדם שמה”

כלומר: תשלח אספקה לקינה, רמת נגב, תשמרו בנפשכם כי האויב , אדום, מתקרב.

אוסטרקון מס’ 1 “אל אל ישיב ועתה נתון לכיתיים (אולי אלו שכירי חרב מיוון) יין ב 13 וכתוב שם היום ומעוד הקמח הראשון תרכב – קמח לעשות להם לחם מיין העגלות תתן” תן להם קמח, יין, אספקה לגדוד שכירי החרב. “כתוב שם היום” הכוונה שהיה מצב חירום אך כנראה הייתה שבת, לכן האפסנאי יכתוב מחר את ההזמנה.

הנחה מקובלת ולא מוכחת היא שתוך כדי חורבן ממלכת יהודה ע”י הבבלים פלשו לכאן גם  האדומים והם האויב שמוזכר כאן, יכול להיות שבסוף האדומים מחריבים את הנקודה הזו.

עיר הברונזה הקדומה

תל ערד מתוחזק ע”י רשות הטבע והגנים, הוא לא מטויל הרבה. רוב התיירים שמגיעים לכאן מתעניינים במצודה מתקופת מלכי יהודה. אנחנו מתעניינים בעיר הקדומה מתקופת הברונזה הקדומה ולכן נעשה את הסיור הפוך ממה שמוצע בברושור ונסייר על פי סדר כרונולוגי.

אנשי רשות הטבע והגנים הקימו כאן מאהל אירוח בדואי ומבנה שמשמש ללינה לקבוצות, יש מזנון ומקלחות כשהמטרה היא להביא לכאן אנשים. אנחנו קרובים לים המלח, ערד, המכתשים והמקום נגיש למקומות טיול.

ערד מזג האוויר השבוע

ערד נזכרת בתנ”ך בארבעה מקומות שונים, באופן מפורש ולא מפורש. הראשון בספר במדבר פרק כא’, לאחר שבני ישראל סיימו את 40 השנים שלהם במדבר, הם יושבים בקדש ברנע, שהיא בשטח סיני,  ובני ישראל מתכוונים להמשיך לכיוון עבר הירדן.

” וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:  אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי  וְהַחֲרַמְתִּי, אֶת עָרֵיהֶם  וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, חָרְמָה”

במדבר פרק כא’

חרם הכוונה או להקדיש לאלוהים או להחריב עד חורמה, להרוס טוטאלית.  כאן כנראה הכוונה השנייה. לא כתוב כאן היכן ערד, רק שהיא בנגב, כנראה בשוליים הדרומיים של ארץ ישראל מכיוון שהכנענים פושטים על בני ישראל שבקדש ברנע.

לאחר שיהושוע כובש את ארץ ישראל ולפני שהוא מחלק את הנחלות, בפרק יב’ יש רשימה של לא’ מלכים שיהושוע היכה. כל הערים שיהושוע כבש הם בערך 14-15 ערים אך היו 31 מלכים.

” מֶלֶךְ חָרְמָה  אֶחָד,  מֶלֶךְ עֲרָד  אֶחָד.”

הושע פרק יב פסוק יד

כאן מופיע שערד וחרמה הן שתי ערים ולא אחת, הוא נלחם בשני מלכים. לא מופיע מיקום גאוגרפי. כאן הניצחון מיוחס ליהושוע אך בספר במדבר הניצחון מיוחס למשה.

בספר שופטים פרק א’

” וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ”

שופטים פרק א פסוק א

בני ישראל כבר יושבים בנחלות לפחות באופן חלקי. השבטים משלימים כיבוש שלא הספיקו

“וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, אֶת בְּנֵי יְהוּדָה, מִדְבַּר יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם

שופטים פרק א פסוק טז

הקיני והמדייני מוכרים לנו כשבטי עבדים במדבר, אולי הם אותו שבט. עיר התמרים מוזכרת בתנ”ך גם כיריחו וגם כצוער, יש גם מקום שנקרא תמר באזור ים המלח. הכי מקובל לזהות את עיר התמרים עם המצודה שנמצאה בעין חצבה. ככלל התמרים נמצאים לרוב באזור ים המלח.

הקיניים עולים מאזור ים המלח לנגב ערד, כלומר זה סמוך למדבר יהודה.

“וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת; וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה”,

בוודאי לא מדובר על צפת שבגליל כי נחלת יהודה ושמעון היא כאן. רשום שצפת היא חורמה. אנו לומדים שאין אחידות בתנ”ך. יש בתנ”ך שלוש פיסות אינפורמציה על ערד, כולם פחות או יותר מאותה תקופה. אך כן אפשר לדעת שהעיר נמצאת בנגב ליד מדבר יהודה.

ביהושוע פרק טו’ כאשר מונים את ערי נחלת שבט יהודה:” זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם.   

וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה.   וְקֶדֶשׁ וְחָצוֹר וְיִתְנָן  זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת  וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר.   אֲמָם וּשְׁמַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר גַּדָּה וְחֶשְׁמוֹן וּבֵית פָּלֶט.   וַחֲצַר שׁוּעָל וּבְאֵר שֶׁבַע וּבִזְיוֹתְיָה.   בַּעֲלָה וְעִיִּים וָעָצֶם וְאֶלְתּוֹלַד וּכְסִיל וְחָרְמָה.  וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה וְסַנְסַנָּה.   וּלְבָאוֹת וְשִׁלְחִים וְעַיִן וְרִמּוֹן  כָּלעָרִים עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע וְחַצְרֵיהֶן.”

זו רשימה ארוכה מאוד. המילה עיר פירושה כמעט כל התיישבות קבע בכל צורה שהיא. המילה כפר לא מופיעה בתנ”ך כצורת התיישבות אלא כחלק משם של מקום, וגם זה נדיר. ההבחנה בין כפר ועיר לקוחה מהשפה הערבית. בנגב לא היו 29 ערים גדולות כמו באר שבע אלא חלקם יישובים קטנים, לא בהכרח מבוצרים, יכול להיות שאפילו מדובר על מספר בתים בודדים, ואילו חלקן ערי מלוכה גדולות. גם המילה חצר בצורות שונים חוזרת הרבה. יישובי הנוודים הוקפו בחצר ששימשה כמכלאת צאן. הרבה מהערים בנגב גדלו מחצר כזו. חלק מהערים ברשימה אנחנו מזהים, לחלק מהערים המודרניות בנגב נתנו שמות מהרשימה, לאו דווקא כי זיהו אותה כעיר מקראית.

 מה שברור זה שהרשימה הולכת ממזרח למערב,  בהתחלה מופיעה עדר ואז עדעדה. מקובל שהישוב עדר הוא ערד. משמעות השם ערד – ערוד, חמור פרא שהסתובבו בנגב. פעם קראו לאנשים על שם חיות, חמור, כלב, דבורה, חולדה.

כמה קילומטרים דרומית לנו נמצא תַל אַבּוּ הַרַיְרַה, או בעברית תל הֲרוֹר. העיר נזכרת בנדידות של דוד בנגב, כנראה שהעיירה הבדווית ערערה בנגב זו עדעדה, יש שיבוש בשם. מאוד שכיח שהאותיות ר’ ו- ד’ מתחלפות כי הן דומות מאוד בכתב העברי הקדום.  

בשנת 925 לפנה”ס, 5 שנים לאחר מותו של שלמה המלך, עולה שישק מלך מצרים על ירושלים, לוקח את האוצרות מבהמ”ק ומבית המלך וחוזר למצריים. במאה העשירית לפנה”ס המלך שושנק השאיר במקדש בקרנק רשימה טופוגרפית של כיבושיו בארץ רתנו, וחלק מהערים שהוא מזכיר נמצאות בנגב. כמו היישוב חגר / חקר / חקל. ישנם תאוריות שונות לגבי השם. חלק מהחוקרים אומרים כי מדובר במצודות, ואילו חלק אומרים כי מדובר בשטח חקלאי. גם חצר ערד הגדולה מוזכרת שם, וחצר לבית ירוחם. ואכן ברשימות היחס של שבט יהודה אנחנו מכירים משפחת ירחמיאלי שישבה בנגב. מקובל להגיד שהתל הזה הוא ערד הגדולה, לא יודעים היכן ערד מבית ירוחם.

הרציפות של ההתיישבות בנגב היא דלילה לכן אין שימור שמות, בניגוד לאזור ההר שם לרוב השם נשמר.

בספר מלחמות היהודים מתאר יוסף בן מתיתיהו את גבולותיה של ממלכת יהודה. הוא מתאר את המקומות לקוראים יוונים שלא מכירים את הארץ. לגבול הדרומי של ארץ יהודה הוא קורא אורדה, חלק מהחוקרים חושבים שזאת ערד.

במאה ה 19 הגיעו חוקרים לאזור הנגב ומצאו תל שנקרא תל ערד, מיד הם עשו את החיבור והחליטו כי כאן ערד. בשנות ה 60 החליטה מדינת ישראל להקים עיר בנגב בשביל לשכן את העובדים של מפעלי ים המלח, להגביר את התיירות לנגב וליצור רצף טריטוריאלי. ערד היא אחת מהערים המתוכננות הראשונות בארץ, גם כרמיאל שנבנתה באותה תקופה מתוכננת. העיר ערד הוקמה כמה קילומטרים ממזרח לתל על הר כידוד, כך היא התקרבה לדרך שיורדת לים המלח, כמו כן היא הייתה גבוהה יותר ובעלת אקלים נוח יותר. במקביל נערכו כאן חפירות במטרה לחבר את שורשי ערד עם ערד העתיקה, החפירות סיפקו גם עבודה לתושבים. פרופסור יוחנן אהרוני מהאוניברסיטה העברית ניהל בהתחלה את החפירות והוא גילה שהתל מחולק לשני אתרים כמעט בלי קשר אחד לשני. אתר אחד הוא העיר הגדולה מתקופת הברונזה הקדומה. בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת לא הייתה התיישבות בנגב כך שהעיר מתקופת הברונזה הקדומה הייתה חשופה וראו את הקירות מבצבצים עוד לפני החפירה שנעשתה עם מטאטאים.  אהרוני התעניין בתקופת המקרא, תקופת הברזל, והוא הזמין את רות עמירן כשותפה בניהול החפירה. שתי החפירות התנהלו במקביל כאשר אהרוני חפר את המצודה ועמירן את העיר. בהמשך גם פרופסור זאב הרצוג מאוניברסיטת תל אביב חפר כאן ומדי פעם עדיין חופרים כאן. חפירות העיר נעשו בשנות השישים, ואילו החפירות במצודה המשיכו לתוך שנות השבעים. לשני היישובים יש אותו מפעל מים, כאשר המפעל שהקימו בברונזה הקדומה הושמש שוב בתקופת הברזל. את העיר הקדומה מכנים העיר הכנענית, אך אנו לא יודעים באיזה שפה דיברו כאן ומי אכלס את העיר. העיר ננטשה בין הברונזה הקדומה 2 לברונזה הקדומה 3 , בשנים 2,400-2,300 לפנה”ס ואילו רק בתקופת הברונזה התיכונה דיברו בשפה שמית. ז”א שהמקום ננטש 200 שנה לפני שהיו כנענים, תיירים קוראים לעיר כך אך הביטוי מטעה.

אנחנו ליד מפעל המים של העיר הקדומה, האבנים המסותתות הן מהתקופה ההרודיאנית, המצודה למעלה הייתה בשימוש בימי מלכי יהודה והמשיכה לסירוגין להיות בשימוש אחרי חורבן בית ראשון, בתקופת בית שני, ימי הביניים עד שלבסוף ננטשה במאה ה -7-8 לספירה.

בברושור כתוב שיש כאן באר, אני לא מסכים עם זה. בתקופת הברונזה הקדומה השקע הזה ניקז מי גשמים, אפשר לראות שאנחנו במקום הנמוך ביותר בתוך הבקעה. רואים את החומות של העיר רצות לאורך הרכסים שמקיפים את הבקעה. כל מי הגשמים כאן נאספו למאגר. כנראה שהאוכלוסייה בעיר הייתה דלילה כך שהמים הספיקו לכולם. בשנות ה 60 בדואים היו משקים כאן צאן. יכול להיות שחלק מהבתים הקרובים למאגר שייכים לדמות האחראי על חלוקת המים.

 נמצאו כאן מעט כלי חרס מהתקופה הכלקוליתית, 4,000 לפנה”ס אך כנראה היישוב הזה ננטש. בראשית תקופת הברונזה הקדומה, בשנים 3,000 לפנה”ס, מגיעים לכאן מתיישבים ובונים כפר קטן, בברונזה הקדומה 2 המקום נבנה כמעט כולו בבת אחת באופן מתוכנן. בתקופה זו בניית הערים היא פתאומית ולא הדרגתית.

יש כאן דוגמא של בית מלבני, הכניסה היא מהקיר הרחב, פעמים רבות מוצב ספסל לאורך הקיר, ויש אבן גדולה במרכז הבית עליה הוצב עמוד מעץ בשביל להחזיק את התקרה העשויה מעצים. זהו בית ערדי. העיר הקדומה בערד אינה תל אלא חורבה, אין כאן שכבות, העיר נבנתה בבת אחת, התקיימה במשך 500 שנה וננטשה. בזמן הזה היו כאן שיפוצים, קרו כאן אירועים אלימים אך אין כאן סימן לחורבן. בשלב כלשהו הבית יצא משימוש והיה עדיף למלא אותו בעפר ולבנות מעליו במקום להרוס בגלל שאז לא היו להם בולדוזרים. הקירות העשויים אבני גוויל נלקחו בשביל לבנות בתים אחרים, ונשאר רק הנדבך התחתון של האבנים. כך בנו בית אחר כמעט בלי התחשבות בבית הקודם. לפי צבע האבנים רואים מה היה חשוף לשמש. החופרים הגיעו לקרקעית וגילו את הריסות הבית האחר. הם השאירו את הקירות על עמודים על מנת להראות את שלבי הבניה השונים.

המלט שאנו רואים הוא חדש ונעשה בשביל לשמר את המבנה. מתחת לקו נמצא המבנה המקורי ומעליו הוא משוחזר מאבנים שנמצאו באתר. רואים את האבנים הזוויתיות והמוחלקות שהשתמשו בהן לבניית החומה. החומה היא כפולה, אבנים גדולות יצרו שני קירות ואת החלל ביניהם מילאו באבנים קטנות. הדבר חסך את עבודת ליקוט האבנים הגדולות. זו לא חומת סוגרים או חומה קיקלופית. העובי של החומה מרשים, 3-4 מטרים, וכל כמה עשרות מטרים יש מגדל שנועד להגן על הכניסה, או לכסות את שטח החומה במקרה מתקפה. יש להניח שהגובה הוא קצת מעל גובה אדם. החומה בנויה על קו הרכס כאשר למגיעים מבחוץ החומה גבוהה יותר ומרשימה מאוד. התושבים השתמשו בטופוגרפיה בשביל להגן על עצמם.

בעמוד 22 אפשר לראות בתמונת השחזור איך נראה מאגר המים, את בתי המגורים המקובצים סביב חצר, מספר בתים קטנים ובמה מוגבהת שאולי שימשה לאחסון. בעמוד 68 בספר תל ערד של קרן עמירן ויוחנן אהרוני  מראים את החצר. אנו לא יודעים למה שימשו החדרים השונים.

אנחנו משקיפים לעבר בקעת ערד, כסייפה והעיר ערד. החומה ממש על הרכס. אורחת גמלים שמגיעה או צבא כובש עם מרכבות יעלו ענן האבק שיראה ע”י התושבים כך שלתושבי העיר יש זמן רב להיכנס למגננה.

שימו לב לשורת הבתים הערדים, הבית שקוע מהרחוב בחוץ גם כי יש פחות גובה, פחות סכנה, גם כי יש פחות עבודת ליקוט לבניה, בנוסף יש יתרון של בידוד ואקלים.

פעם בשנה יש כאן אירוע גשם משמעותי והמים נכנסים לתעלות שמגיעות לתחתית העמק. המים לא שימשו לרחצה אלא רק לשתייה, בישול והשקיית בהמות. חוץ ממי גשמים אין כאן מקורות מים.

את העצים לבניה הביאו מיער יתיר שנמצא במרחק  5-6 קילומטר מהעיר, בעבר צמחו בו אלה ושיטה. כמו כן היו באזור כרמים וזיתים. את  כלי החרס יצרו בהר, שם יש מים וחומרי בעירה, והביאו לעיר.

באתר נמצאו אבני ריחיים ואבני טחינה שמעידות על גידול חיטה במקום. האבנים הוצגו במשך זמן רב במרכז המבקרים שבמתנ”ס ערד, בתצוגה הייתה גם קרמיקה מהתקופה ושחזורים של תל ערד. בשנות האינתיפאדה השנייה המרכז נסגר.

השביל מוציא אותנו מחוץ לחומה. מתחתינו אפשר לראות את הגובה המקורי שבו נמצא השער, שחזרו את השער לגובה 2 מטר. כל השחזור נעשה מאבנים שמצאו כאן במפולות. לעיר יש לפחות ארבעה שערים, היא נפרסת על מאות דונמים והיא לא צפופה בבניה, יש הרבה שטחים מתים. הרכס שמסביב לבקעה הכתיב את גודל העיר כי רצו לנצל אותו לביצורים. באסכולות שונות בארכיאולוגיה יש כל מיני מדדים לצפיפות אוכלוסייה באתר, לפעמים יש פערים של מאות אחוזים ואין דרך לדעת מי צודק. כן אפשר להסתכל על צפיפות הבתים בתוך האתר, גודל האתר ולדעת אם האוכלוסייה גדלה או קטנה לאורך הזמן. לדעתי היו כאן מאות תושבים.

רוב הזמן היישוב חי את חייו וצריך לצאת ממנו בחופשיות כך שהשער צריך להיות במקום נוח לגישה. יש כאן גיא נוח לטיפוס שמוביל עד לשער, לידו יש מגדלים גדולים בתור חיזוק לביצורים. במקרה של מתקפה סוגרים את השער עם גל אבנים שהיה ממוקם לידו. בחומה יש עוד פשפשים קטנים שגם אותם חוסמים עם אבנים במקרה הצורך. כל העבודה נעשתה בידיים ולכן האבנים לא ענקיות. מבחינת נשק אנחנו יודעים שבתקופה זו השתמשו בקשתות.\

טבע וחיים

רואים בסלעים סימביוזה של אצה ופטריה שמכונה חזזית, מבחינת בעלי חיים ראינו חרדון מצוי, שממית המדבר ולטאה, יש כאן חלזונות יבשתיים ומדי פעם רואים ריכוז של חלזונות מדבר המנופצים ע”י קוצן זהוב, הוא אוסף אותם, מחביא ובשעת בין ערביים הוא פותח אותם ואוכל.

ארמון

נכנסנו לארמון, כשרשות הטבע והגנים רוצה להשקיע באתר היא שמה שלטים יפים, חקוקים, ואילו כאן יש שלטים משנות השבעים.

אנחנו בחצר גדולה של מבנה שהארכיאולוגים החליטו שהוא ארמון, המבנה קרוב לשער כך שמי ששולט כאן רוצה לפקח מקרוב על התנועה ביישוב. החצר מוקפת בקיר ובתוכה יש בית ערדי גדול ועוד מתקנים שאנו לא יודעים למה הם שמשו. בגלל שזה קומפלקס מורכב יותר קראו לזה ארמון. כנראה העיר הייתה עצמאית ושלטה על האזור שמסביב לה, עיר ממלכה. בתוך המקום מצאו מצבה עליה חרוט אדם עם ידיים מורמות ומתחתיו שוכב אדם בתוך מלבן, אולי קבר חפור או מיטה. זה יכול להיות אל שמת וקם לתחיה, במיתולוגיה העתיקה יש הרבה אלים כאלו, אוזיריס, ישו. מי שעוסק במיתולוגיה מסביר זאת כתגובה של חילופי העונות. זה יכול להיות מלך חדש שעומד מעל קבר אביו שנפטר.  מצאו כאן גם חתיכת חרס מקומית עליה נכתב בהירוגליפים השם של נערמר, המלך המצרי הראשון שאנו יודעים את שמו מהכתובות וסמלו הוא בז.

ליד הארמון קיים קומפלקס ששייך לשלטון המקומי, הוא בנוי משני מבנים צמודים אחד לשני שנראים כמו בתים ערדים גדולים מאוד. חוץ מאבן שוכבת עליה אמור להיות עמוד יש גם אבן ניצבת חלקה, לא חרוטה. במבנה יש חלוקה פנימית, בחוץ קיים מבנה שירות עם מכתש לכתישה, אבן מחוררת, אולי עם מקום לציר, במה מוגבהת בנויה ומתקן שנראה כמו מתקן קיבול  נוזלים עם אבנים מוחלקות יפות. המקום מזוהה כמקדש. בתקופות שונות כולל בברונזה הקדומה קיימת תופעה של מקדשים זוגיים, כמו במגידו, זה יכול לשקף שני אלים, זכר ונקבה. בית המקדש נראה כמו בית רגיל,  הבית של האל, הוא לא בית תפילה. בדתות הקדומות התפיסה היא שלאל יש בית, הכוהנים הם משרתיו ומביאים לו מזון, קטורת ומתנות. מי שרוצה ברכה מהאל מגיע למקדש ומביא לאל מתנה. אין ממצאים על איזה אלים היו כאן ואיזה פולחן.

תושבי העיר חלשו על דרכי סחר, לא הסחר הנבטי. העיר חולשת על גישה להר ולחקלאות שם, יש שליטה על המרעה בבקעה, יכול להיות שחלק מהכרמים על ההר היו שלהם.

תקופת הברונזה הקדומה מקבילה  ומעט מאוחרת לראשית העיור במצרים ובמסופוטמיה, בעבר קראו לזה מהפכת העיור ואילו היום מתייחסים לתהליך יותר בהדרגתיות. בברונזה הקדומה 1, בתקופה הכלקוליתית, שכן כאן כפר קטן, אבל כשבנו את העיר היא נבנתה בבת אחת ולא גדלה והתפתחה בצורה אורגנית. תל ערד הוא מייצג של תקופת הברונזה הקדומה בגלל שנחשפה כאן עיר שלמה, אך יש ערים כאלו ומרשימות יותר בתל ירמות, תל ברקת. העיר במקום נידח ובכל זאת יחסית לזמן למקום הצליחה לשרוד מאות שנים. היישוב כנראה ננטש בסביבות 2,500 לפנה”ס. הוא לא נכבש ונהרס וזאת אחת הסיבות למיעוט הממצאים, התושבים לקחו איתם את החפצים, אין סימנים של הרס, יש מעט כדי חרס שבורים וכמה אבני ריחיים, העזיבה הייתה מאורגנת. יכול להיות שהם עזבו  בגלל קשיי פרנסה. היום לא חופרים אתרים בשלמותם גם כי אין תקציב, וגם כי טכניקות החפירה משתפרות ולא רוצים להרוס אתרים שאולי בעתיד יוכלו ללמוד עליהם יותר.

בחורבת ירדה שלושה נושאים חשובים לסקירה

הנוף הנפרש מהנקודה – התצפית מאפשרת מבט על כל עמק החולה, כל “האמבטיה” מקצה לקצה. היחס הטופוגרפי בין עמק החולה לרמת כורזים ברור מאוד כאשר המפתן שמהווה רמת כורזים בולט. כאשר מסבירים על עמק החולה ונוגעים בסכר הבזלת, ההצפה ופריצת הירדן דרומה, שוכחים לעתים להזכיר כי עמק החולה בשקיעה, מהירה.

לא ממש משנה אם רמת כורזים התרוממה ביחס לעמק החולה או העמק שקע ביחס לרמה, לאורך אלפי שנים נוצרו הפרשי גבהים שמיצבו את רמת כורזים מעל עמק החולה, המים נכלאו ומתישהו נוצר האגם. קו השבר/העתק (שכיוונו מזרח מערב) שלאורכו קיימת התנועה ודחף את רמת כורזים למעלה, מוכר לגיאולוגים ונמצא בשוליים של רמת כורזים. בהצפה הראשונה של עמק החולה כתוצאה מהסכר שנוצר מרמת כורזים – כל עמק החולה מוצף במים בגובה 200 מ’ מעל פני הים. ניתן לדעת זאת כי בנקודה הכי נמוכה של רמת כורזים – בגשר בנות יעקב, הנקודה שבה הירדן יפרוץ לאחר עליית המפלס – זיהו הגאומורפולוגים את פס האגם שהיה.

גם הצד הצפוני של עמק החולה היה מוצף כמובן ועל מנת להמחיש – קיבוץ דן, דפנה וקריית שמונה הם בגובה 200 מ’ מעל פני הים (על רמת בניאס). כלומר – כל העמק ממזרח למערב ומדרום (רמת כורזים) לצפון (כביש 99) נמצא מתחת למים. כאשר החלו המים לזרום לאחר שהגיעו למפלס שעבר את רמת כרוזים, הם החלו לחצוב את נתיב הזרימה שלהם ברמת כרוזים והמפלס החל לרדת.

המתחם עצמו – השם כיום הוא חרבת ירדה. וותיקי המושבות זוכרים את שמו בעבר מסוף העידן העות’מאני – חרבת עמיל אל-הישא (?), על שמו של בעל המקום. לא ידוע אם הוא בנה את המקום ולא ידועה שנת בנייתו. נמצאו כאן שרידים רומים-ביזנטים, שרידים מהתקופה הערבית, מטבעות ועוד. זהו סוג של תל רב שכבתי שהתקיים לאורך כ – 2000 שנה, לא בטוח שברציפות.

המבנה הנוכחי הוא מבנה חווה עם חצר פנימית גדולה, באר, חדרים באגפים. החוות הללו של סוף המאה ה – 19 מוכרות מרחבי א”י. בתקופה הזו השלטון העות’מאני יודע שהוא גוסס ודועך ומדי פעם, עורך רפורמות על מנת למשוך את קיצו עוד קצת. אחת מהרפורמות חלה ב – 1858 ידועה כרפורמת הקרקעות. משמעותה היא כי כל בעל קרקעות באימפריה צריך להירשם בטאבו כבעל קרקע. מטרתה הייתה לוודא תשלום של מס הקרקע ובנוסף, זיהוי בעלי הקרקעות ורישומם ובעת הצורך לגייסם לצבא העות’מאני. גורמים ברחבי האימפריה נמנעו לעיתים מרישום, על מנת להתחמק מתשלום המס ומשירות צבאי. לדוגמא בדואים או בעלי קרקעות קטנים. הם התחמקו ע”י איתור אדם אחר שאתו עשו הסכם במסגרתו העבירו אליו את הקרקע ובתמורה או נשארו על הקרקע, או שילמו לו סכום מסוים – היו סוגי הסכמים שונים. לפרצה הזו נכנסו משפחות עשירות, לבנוניות, חיפאיות, עכואיות וכו’, ורוכשות שטחי קרקע גדולים – כגון משפחת סורסוק המפורסמת, אבל משפחות נוספות כמו פהום, ומשפחת חורי ועוד. מתחמי המשפחות הללו פזורים בכל הארץ – רמת הנדיב, עמק יזרעאל, עמק זבולון, נחל געתון. לאחר רכישת הקרקעות רצו המשפחות לראות רווחים והחלו להקים את המתחמים הללו לטובת עיבוד הקרקע ורווח מהיבולים. אחרי כ – 30 שנה של ניסיון “התיישבות ערבי”, העסק לא מתרומם וקורס. המשפחות הללו מבינות שאת הקרקע צריך למכור.

הקונים היו התנועה הציונית על זרועותיה השונות (יהושע חנקין גואל האדמות לדוגמא).

את המתחם הזה והאדמות השייכות לו רכשה קק”ל ב – 1936.

קרבות 48′ – בן גוריון מכריז על הקמת המדינה ב – 14 במאי, ויודע כי משמעות ההכרזה היא התקפה וודאית ומידית של כל צבאות ערב על המדינה. ואכן, למחרת היום נעים הסורים בשיירה היורדת מדרום הגולן דרך תל קציר וכובשים את מסדה ושער הגולן שננטשו על אף הפקודה לא להתפנות. המשך ההתקפה של הסורים תהיה בגזרת הדגניות (א’+ב’) ובצמח  – שם נעצרו, בין השאר בסיוע מרגמות שנשלחו מחו”ל והוצבו על רכס פורייה וטיווחו את הסורים (המרגמות הללו סייעו גם בהדיפת ההתקפה על גשר). ב – 20 למאי ההתקפה הסורית נשברת והסורים נסוגים אחורה.

ב – 5 ביוני הסורים מסיטים את ההתקפה צפונה לאזור גשר בנות יעקב (שפוצץ ב – 1946 בליל הגשרים והיה הרוס, הסורים אלתרו גשר חלופי) כמה ק”מ ממזרח לנו ולאחר קרבות קשים לאורך 5 ימים, ב – 10 ביוני משמר הירדן נפלה. ביום נפילתה נכנסת הפוגת האש הראשונה לתוקפה והקרבות נפסקים למשך 4 שבועות.

ב – 8 ביולי תמה ההפוגה, כאשר הסורים ממוקמים במשמר הירדן מערבית לגשר בנות יעקב ולכן, מתארגן מבצע נועז ושאפתן של חטיבת כרמלי – מבצע ברוש. מטרתו הייתה להדוף את ראש הגשר הסורי חזרה מעבר לירדן. הרעיון המבצעי היה חציית הירדן עם סירות ורפסודות בחשאי, להפתיע את הסורים ע”י איגופם מאחור וכך לכתר אותם.

המבצע היה מורכב מדי וללא אימונים מוקדמים ועל אף הצלחות חלקיות, הרעיון המבצעי לא מומש והמבצע נכשל. כוחותינו נסוגים לאחר לא מעט הרוגים.

ב – 10 ביולי יצאו הסורים למתקפת נגד, מגיעים עד כאן וכובשים את ירדה – הנקודה המערבית ביותר אליה הסורים יצליחו להגיע והנקודה הזו תחליף ידיים 5 פעמים (ישראל תכבוש 3 פעמים והסורים פעמיים). חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה הייתה מניעת האפשרות מהסורים לצבור עתודות כוח כאן ואח”כ לפרוץ מערבה ולנתק את אצבע הגליל. באותו לילה נכבשת ירדה חזרה ע”י ישראל.

במשך שבוע המקום נשאר בידים ישראליות ולא נכבש, אבל התחוללו כאן קרבות מאוד קשים – שנוהלו ע”י כוחות של חט’ כרמלי וגולני – כאשר כל פלוגה שמגיעה לכאן מבקשת אחרי 24-48 שעות שיחליפו אותה כתוצאה מההתשה והכתישה האינטנסיבית של הקרבות, שגרמה להרוגים ופצועים רבים לשני הצדדים. על הגבעה הזו נהרגו כ – 100 חיילים שלנו.

ב – 17 ביולי בסיוע שריון וחיל אוויר שמפציץ את ראש פינה, שדה התעופה במחניים ואיילת השחר מצליחים הסורים לכבוש את הגבעה בלילה.

אנקדוטה – בשלב מסוים ישראל מציעה הפוגה בת שעות מספר לטובת פינוי פצועים והרוגים משני הצדדים והסורים שלא כמנהגם, מבקשים בתמורה את גופות הטייסים מהתרסקות מטוס סורי באיילת השחר – שככל הנראה היו ממשפחות מיוחסות בדמשק ולכן היו חשובים לסורים.

הגוויות הוחזרו בתחילת ההפוגה השנייה לאחר שהסורים התירו פינוי גוויות צה”ל. הסורים אף ביקשו לראות את אתר ההתרסקות. ישראל נעתרת ומשלחת סורית קשורת עיניים מלווה בחיילים ישראלים נוסעת לאיילת השחר לאתר ההתרסקות. כשהגיעו – הגיפו חברי איילת השחר את השערים וסירבו להכניס את הסורים לאחר שאלה הטילו עליהם הרס ואסונות כה רבים]

הגבעה נכבשת שוב ע”י כוחותינו שאחזו היטב בנקודה ולא איבדו אותה שוב ומכאן, הסורים לא יצליחו להתקדם עוד.

לימים, כאשר נחתמו הסכמי שביתת הנשק חלק מהסעיפים נחתמו סמוך לירדה ומאוחר יותר, כאשר היו גישושים בין רבין לאסד בנושא הסדר עתידי אפשרי, דובר על חתימתו בירדה, לסגירת המעגל.

היישוב השמאלי שאנו רואים הוא ייסוד המעלה ומימינו חולתה ואחריהם אגם החולה שהיה מלא.

התקפות הסוריות נעו בשני צירים, דרך הגבעות ודרך הפרדסים (הידוע כפרדס חורי, על שם אחת המשפחות האמידות שרכשו את הקרקע בתקופה העות’מאנית) המובילים לחולתה ויסוד המעלה.

העמדות הקדמיות של איילת השחר ניהלו קרבות בלימה קשים ובשלב מסוים – החליט המא”ז (מפקד אזור) לקדם את כל עתודות הנשק והתחמושת לעמדות הללו מתוך הבנה כי שם נחיצותם ולא ביישוב עצמו – והסורים לא יצליחו להגיע לאיילת השחר.

הפלמ”ח עזבו את המקום בסוף מאי לאחר כיבוש צפת וצריך היה להחליפם וכך, חטיבת עודד שמפקדה היה אורי יפה (שהיה מ”פ יחידת הפלמ”ח שפרצה את מעלה פלמ”ח במכתש חתירה), הוקמה במרחב הזה כחטיבה צעירה תוך כדי הקרבות במאי-יוני 48′. החטיבה הייתה בעייתית. היא לא הייתה מנוסה בלחימה, כוח האדם שלה הורכב בחלקו מתושבי המושבות באזור שהיו בני 30 ויותר (ולפיכך, כנראה שהיו בעלי משפחות, משקים ובגדול – היה להם מה להפסיד והמוטיבציה שלהם לא הייתה כשל חיילים צעירים) ולא הוכחה כאיכותית. כאשר מזכירים את העזרה שלא הגיעה למשמר הירדן, זו הייתה העזרה מחטיבת עודד שלא הגיעה.

עמק החולה, על אף ייבוש הביצות נשאר אזור באופי חקלאי המאופיין בקיבוצים ומושבים ועיר אחת קטנה, קריית שמונה. במרחב מגדלים מטעי נקטרינות, אפרסקים ורימונים בפריחתם, שפורחים אחרונים מכל פורחי האביב – במאי ואל תוך יוני. גם מטעים נשירים ומטעי הדרים מגדלים באזור ואפילו גידולי שדה. לחקלאים כאן יש חופש בחירה די רחב בבחירת הגידול, פרט לדובדבנים שגדלים בגבהים וצריכים קור. על המדרונות צומחות אלות אטלנטיות מרשימות המחבבות אקלים יותר חם ויבש, כמו במדרונות הנמוכים של עמק החולה. מוצאן במרכז אסיה והן מורגלות באקלים הזה וגדלות לעץ ענק – כמו האלה האטלנטית הענקית מ’חניון האלה’ ליד נבי יושע, הנחשבת לאלה הזקנה בא”י ואולי אף הזקנה מכל העצים בא”י. האלות מצויות מהחרמון ועד הר הנגב בנחל האלות. ניתן למצוא אלות גם דרומה עד סיני אך הן נדירות, ואינן מתחדשות. אין נביטה צעירה והקיימות מזדקנות ומתות. כאן ההתחדשות נמרצת, עם נביטה צעירה נרחבת.

בעמק החולה ישנם ריכוזים של חורשות גדולות, שאינן מתערבבות. כמו חורשת טל לדוגמא, ששם גדלים אלוני תבור. ליד גונן יש עוד חורשה גדולה של אלות אטלנטיות. שני מיני העץ הללו לא מתערבבים.

עין ארזים

בגלל שעמק החולה השתרעו בעבר ביצות – מכביש (977) ודרומה עד כביש מחניים – גשר בנות יעקב – אין עוד כביש שחוצה את העמק מכיוון מערב למזרח. על מנת להגיע לבניאס מדרום אפשר לנסוע דרך צ. מחניים וצפונה על כביש גונן גדות או בדרך הכביש הזה.

אליפלט (התשובה על מיהו אליפלט שע”ש היישוב) – היישוב על שמו של אלי, ניצול שואה שהיה אחד המפקדים שנהרג בקרב הקשה בתל מוטילה ב – 1951, כיום מושב אלמגור על רמת כורזים. היישוב הוקם סמוך למקום הקרב והשיר ‘אליפלט’, לזכרו.

תל אנפה – חורשת אלות אטלנטיות ענקיות, פריחת נרקיסים עצומה בחורף. התל נחפר לפני כמה שנים ונמצאו בו שרידי יישוב עשיר מהתקופה ההלניסטית. לא מעט יישובים במרחב מתחילים לפרוח בתקופה ההלניסטית – גמלא, סוסיתא, גדרא וכנראה גם גוש חלב. תל קדש גם פורחת בתקופה הזו.

גבעת האם – ממנה יצאו הכוחות ב – 67′ לחזית הגולן. משמאל ל’גבעת האם’ זהו תל עזזיאת. מבחינה נופית, עצים היושבים צמוד למקורות מים גדלים מהר ומתעבים מאוד. גודלם עשוי להטעות.

בקצה השדה הצמוד לשאר יישוב נמצאת האנדרטה לחללי אסון המסוקים. האנדרטה מורכבת מ – 73 אבנים, אבן לזכר כל הרוג ומעוצבת בצורת מסוק.

אנו מגיעים לקצה הצפוני של עמק החולה, לקו היישובים דן – דפנה – מעיין ברוך המשמש כמעין המחשה. גבולות המרחב לכיוון צפון לא מובהקים כמו מורדות הגולן במזרח, מורדות רכס רמים-נפתלי במערב ורמת כורזים בדרום, אלא מתונים יותר.

במידה ולא מתכוונים לעצור בשמורת הבניאס, ניתן להתייחס תוך כדי נסיעה לכפר רג’ר – שמבצבץ מצפון מערב ולסיפור תושביו העלווים, כיבושו (או אי כיבושו) ב- 67′ ומעמדו בחודשים אח”כ – ולתעלות ההטיה הסוריות, שאפשר לראות על מדרונות החרמון הנמוך כפס אופקי לרוחב ברכס. תוואי התעלות נמשך עד לאזור חמת גדר ובאזור הירמוך הישראלי (היום) והירדני, תוכנן מפעל לסכירת מי החצבאני (שניר) והבניאס (חרמון)  באמצעות סכר עצום שתוכנן לאיגום המים ולמניעת זרימתם לישראל. המנהרות החצובות באזור הירמוך לטובת תעלות לסכר עדיין קיימות.

שדות המוקשים מימין ומשמאל לכביש הם שריד לגבול הסורי שעבר כאן עד 67′ .

מחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה העלה כי בכל העולם – אפילו אחרי שעברו שנים רבות – ניתן להבחין היכן עבר אזור גבול, גם אם הפסיק לשמש ככזה מזמן. בין השאר בגלל שדות מוקשים שלא פונו, אתרי קרבות שהפכו לאתרי תיירות, בונקרים בשטח, כבישים ישנים, חורשות שניטעו עד גבול מסוים וכו’. עין בוחנת תמצא כאלה לכל אורך הגולן.

עזבנו את עמק החולה שממוצע  גובהה 100+ ולמעשה, אנחנו על רמת בניאס שהיא המדרגה הנמוכה ביותר של החרמון , בגובה של כ – 300+ מ’.

הכניסה לאתרים הדרוזים נבי ח’אדר וסיד סארה אפשרית בפנייה לכביש לפני הכניסה לשמורה.

אצבע הגליל – את עשרת הקילומטרים האחרונים של כביש 90 מצוק מנרה ועד מטולה נהוג לכנות אצבע הגליל, בשל צורת האצבע שנוצרה עם קביעת הגבולות המדיניים בעבר.

מבחינה ויזואלית על המפה – המושג התאים לצורת השטח עד 67′ עת נכבשו הגולן והחרמון – כיום פחות מתאים לצורת האצבע. אנו עולים למטולה שהיא “הציפורן” של האצבע. המטעים מסביבנו כבר שייכים למטולה.

אנו רחוקים כמה ק”מ ממטולה ובעבר, לחקלאי מטולה שנדרשו להגיע לשדותיהם לקח המסע שעתיים לכל כיוון – וזו הייתה הסיבה להקמת חצר תל-חי, על מנת שתשמש כמקום לינה לאיכרים במהלך השבוע ותחסוך את הדרך היומית הארוכה ממטולה לשדותיהם. תושבי מטולה עוסקים בחקלאות עד ימינו וישנם משפחות שהן כבר דור חמישי של חקלאים.

מזג האוויר באזור בעיר מטולה תחזית שבועית

עיקר הגידולים כאן הם מטעי נשירים, נקטרינות, דובדבנים תפוחים וכו’. אוכלוסיית מטולה מונה כיום כ – 2500 תושבים שחלקם עוסקים בחקלאות וחלקם מנהלים חיים עירוניים לכל דבר. מטולה סובלת פחות מהתדמית הביטחונית ומחירי הדיור כאן אינם זולים.

תחנת המשטרה הבריטית המנדטורית – הוקמה סמוך למושבה היהודית מטולה כחלק ממצודות טגארט לאחר המרד הערבי ב 36′-39′. עם עזיבת הבריטים הם נתנו את מפתחות התחנה לתושב מטולה, איציק הוכמן שהיה מ”פ בפלמ”ח. הוכמן קשור גם בקרבות נבי-יושע ולימים ייהרג בהתקפה השנייה לכיבוש צפת מאש כוחותינו, בעקבות טעות בזיהוי.

אנדרטת לי”ב חללי הספארי במטולה – הוקמה ב – 1985 לאחר פיגוע מכונית תופת סמוך למארג’ עיון, כנגד שיירת משאיות ספארי של צה”ל שהעבירה חיילים ללבנון לאחר שחזרו מחופשה. משאיות הספארי שימשו בעת ההיא מטרות לפיגועי המחבלים. בפיגוע נהרגו 12 חיילים ונפצעו 14.

סמוך לגדר, מעבר לגבול נמצאים גשרי מטולה, שניים מהגשרים שפוצצו ב – 1946 בליל הגשרים.

גשר מטולה צפון מערב על הכביש המוביל לצידון, פוצץ על ידי כוח מהגדוד השלישי של הפלמ”ח בפיקוד דוד צ’רקסקי שנהרג אח”כ בנבי יושע (“איש הפלמ”ח ושמו דודו” משירו של חיים חפר).

גשר מטולה צפון מזרח, על נחל עיון, פוצץ על ידי כוח מהגדוד השלישי של הפלמ”ח בפיקוד דני נוימן. נפתחה אש על הכוח, אך הוא הצליח לשוב ללא נפגעים.

ציוד טיולים עודפים 3 טיפים חשובים:

ציוד טיולים עודפים מאפשר לכם להנות מחסכון אדיר בהוצאות ההכנה לטיול שלכם. קניה אימפולסיבית בחנות הראשונה שאתם נתקלים בה בקניון היא לא מעשה נבון מכיוון שבלי להרגיש ההוצאות לטיול יכולות להאמיר לסכומים אשר לא לקחתם בחשבון. מכיוון שלא כולם רגילים לרכוש ציוד טיולים ביום יום, למשל אצל חיילים משוחררים המתכוננים לטיול הגדול אחרי הצבא נוצר מצב שבוא הם קונים לרוב ציוד במחירים מופקעים ללא ידיעה.

אז אם אתם נמנים מאלו שחיפשו ברשת ציוד טיולים עודפים ודאי שזיהיתם את מה שאמרנו לכם קודם והכנו לכם שלושה טיפים עיקריים שיעזרו לחסוך בהוצאות ולשמור יותר כסף לטיול:

ציוד טיולים עודפים האם זה באמת קיים?

בשונה מתחום האופנה, ציוד טיולים עודף לא באמת קיים וזאת ממספר סיבות עיקריות:

• לא מדובר במוצר אופנה מובהק עם השקות גרנדיוזיות של מסלולי תצוגות אופנה בבירות האופנה בעולם. למרות העיצוב האופנתי למדי הקיימים בביגוד ובציוד לטיול בכללי אין מצבים בהם כולם רוצים את הכיסא המתקפל הוורוד שהיה באופנה בטיולי הקמפינג של שנה שעברה.

• ציוד טיולים עודף יכול בקלות לחזור למחסן הסחורות ולצוץ שוב לאחר עונה לקהל מתחלף, הרי ברגע שקניתם את כל הציוד שאתם צריכים למחנאות וטיולים במידה ורכשתם ציוד איכותי הוא ילווה אתכם פעמים רבות גם בקלות עשור קדימה.

• כאשר יוצגו לכם מחירי עודפים בחנויות לרוב מדובר בסחורה פחות איכותית אשר ישנה עדיפות לחסל אותה במחיר מוזל על מנת להפטר ממנה וככול הנראה לא יחדשו מלאי מאותו מוצא יותר לעולם. יחד עם זאת קיימים מבצעים שבאמת באים להטיב עם קהל הלקוחות צריך פשוט לבחון ולא לרוץ אחרי כל סיסמת מבצע או “ציוד טיולים עודפים”.

ציוד טיולים עודפים לפצח את השיטה

ציוד טיולים עודפים כן יש דרך לפצח את השיטה ולמצוא חנויות לציוד טיולים במחירים זהים לעודפים משאר העולמות שאנו מכירים. ציוד טיולים במחירים משתלמים כגון עודפים תמצאו בחנויות אשר פועלות בתצורת של תמחור הגון לצרכן. אנו בחנות מחנאות פעלנו רבות לקצר את שרשרת ההוצאות בכדי ליצור הנגשת מוצרי טיולים במחירי עודפים לכל הסחורה שיש לנו בחנות.

בנוסף לכך אנחנו מדיי פעם מבצעים הנחות לקניות גדולות או חבילות מוכנות למשל לחבילות ציוד למתגייסים או קיטים מוכנים לשלל יעודים. אנו מעריכים כאשר צרכן ישראלי בוחר לתמוך בנו כעסק כחול לבן על פני רשתות ענק של תאגידים מחו”ל, זה בא לידי ביטוי בייעול השיטה שלנו במחירים נוחים וכן בהנחות נוספות בכול הזדמנות שמתאפשרת לנו.

 ציוד טיולים עודפים: תתפלאו אבל ציוד יד שניה הוא גם פתרון

בשונה ממה שניתן לחשוב ציוד טיולים יד שניה מאפשר המון פעמים לאתר מוצרים לרכישה במצב חדש לחלוטין ואף מוצרים ממש חדשים לחלוטין אשר לא נעשה בהם שימוש.

להלן מספר דוגמאות להזדמנויות שניתן בוודאי למצוא ביד שניה “במחירי עודפים” ואף פחות:

• ערכת עזרה ראשונה שמעולם לא נפתחה (אך הציוד בה לא פג תופף).
• מטפי כיבוי אש.
• תיקי גב אשר עשו בהם שימוש מספר מצומצם בחודשים לטיול ייעודי.
• צידניות הם מוצר פלסטיק שלא מפריע כלל שיהיה עליו כמה שריטות.
• משקפת.
• כירת גז.

קבוצות פייסבוק רלוונטיות:

https://www.facebook.com/groups/138500383012072

https://www.facebook.com/groups/855660214612077/