בסביבות 1,100 לפנה"ס הגיעו לכאן מתיישבים כחלק מתופעת ההתנחלות הישראלית בארץ כנען, תקופת הברזל 1. אנו מזהים שהם מאזור הרי יהודה לפי צורת הקרמיקה. הם התיישבו על הגבעה כי היה באזור שריד של אמת מים, אך הם התיישבו ליד העיר ולא עליה כי הם רצו מקום גבוה יותר. הם בנו כפר קטן והתעסקו במרעה. רוב הבתים הם מתחת למצודה ורק שניים שלושה נחשפו. הכפר בנוי בצורת עיגול, לצורך הגנה או למכלא צאן. הכפר התקיים עד בערך שנת 970 לפנה"ס, בערך מאה ומשהו שנה. לאחר מכן נבנתה במקומו מצודה שהיא שונה מהמצודה שאנו רואים היום. למצודה הייתה חצר בנויה באמצע והיא הייתה מוקפת בחומת סוגרים שזו חומה כפולה עם רווח של מטר וחצי בין הקירות ובאמצע יש מחיצות שיוצרות חדרים בחומה המשמשים למגורים או לאחסון. המצודה נחרבה לקראת סוף המאה העשירית.

ידוע ששישק עבר בערד ויש דיון  האם הוא עבר בכפר המוקף חצר או במצודה עם חומת הסוגרים. האם שישק הרס את הכפר ולאחר מכן מלכי יהודה בנו את המצודה או אולי בנו את המצודה קודם, אולי שלמה בנה אותה ושישק החריב אותה. שישק הגיע חמש שנים לאחר מותו של שלמה.

(עמוד 61) לאחר שהמצודה הזו נחרבה נבנתה במקומה המצודה שאתם רואים כאן. מקום השער שונה והועבר למרכז הקיר הדרומי, החומה היא כבר לא חומת סוגרים אלא חומה מוצקה שמולאה. בשלב כלשהו נבנה בחצר מבנה שהארכיאולוגים קראו לו מקדש וגם הוא נהרס. מתחת למבנה הזה נבנה מפעל מים מאוד מרשים. בגדול המצודה הזו עם שינויים מסוימים המשיכה להיות פעילה עד חורבן בית ראשון, בערך בשנת 586 לפנה"ס. זו הייתה אחת מתוך כמה מצודות של מלכי יהודה שאנו מכירים, כמו תל ערוער קדש ברנע ועוד. תפקידן מבחינת מלכי יהודה הוא לאבטח את אזור הספר הדרומי. לא היה כאן גבול, נוודים מסתובבים כאן ומדינת אדום מאוד קרובה.

המצודה פעילה גם בתקופה הפרסית וההלניסטית ובונים כאן מבנים. בתקופה הרומית ההרודיאנית בונים מגדל ענק בתוך חצר המצודה ומשנים את אופי המקום למגדל שמירה גדול. (עמוד 248). המבנה ממשיך להיות בשימוש לסירוגין עד ימי הביניים במאות ה  6-7 לספירה ואז ננטש טוטאלית.

במצודה נמצאו מאות כתובות, אוסטרקונים וטביעות חותם, רובם מאמצע ימי בית ראשון, המאות 6-7 לפנה"ס, אך גם כתובות בארמית מהתקופה הפרסית, ביוונית מהתקופה ההלניסטית והרומית ובערבית מימי הביניים. כתבו הרבה במצודה, גם בחריטה וגם בדיו, כי המקום הוא מנהלי. צריך לכתוב על אספקה, פולחן, תצפיות על האויב. נמצאה כאן קערה מהמאה ה 7 לפנה"ס (עמוד 139) שהמילה ערד חרוטה עליה שבע פעמים בכתב ראי, ההנחה היא שמישהו התאמן כדי להכין חותמת.  זה חתם סופית שכאן ערד.

ערד מוזכרת כעיר בתקופת ההתיישבות אך בפועל מצאו מצודה מימי מלכי יהודה. מקובל שכיבוש הארץ מתחיל בסביבת 1,200 לפנה"ס, ותקופת מלכי יהודה משנת 1,000 לפנה"ס, כתוב שבני ישראל נלחמים נגד מלך ערד אך אנחנו לא מוצאים את הערים, גם את העיר של קיני חותן משה לא מוצאים. לפי הקרמיקה הכפר כאן הוא ישראלי ולא של נוודים.

אהרוני חשב שאולי ערד המוזכרת בכתובים נמצאת באזור אך לא כאן. בסקרים גאולוגים שעשו לא מצאו חרסים מתקופת ההתיישבות. מאז שנות השישים והבניה המואצת באזור נעשו הרבה סקרים גאולוגים ולא מצאו כלום, היום כבר לא סביר שהייתה כאן ערד שלא התגלתה.

פרופסור בנימין מזר מהאוניברסיטה העברית הציע ש"כנעני מלך ערד יושב הנגב" הוא שייח' בדואי שחלש על נגב ערד, מדבר ערד, ולא היתה כאן עיר בנויה אלא מאהל, ובעצם הסיפור המקורי הוא על מלחמה בין שני שבטים נוודים – הארץ ישראלים והערדים. מי שכתב את הסיפור לאחר הרבה שנים תיאר בעיני רוחו ערים. זהו פתרון שהוא בלתי ניתן להפרכה ולהוכחה.

הפתרון השלישי הוא שאותם מיישבים ישראלים שמגיעים בשנת 1,100 לפנה"ס עוברים כאן ורואים עיר חרבה, הם יודעים שהכנענים ישבו כאן לפני הישראלים ומסיקים שהישראלים כבשו אותם. הסיפור ממשיך להתגלגל והופך למסורת אתיולוגית, מסורת שבאה להסביר מצב נתון בשטח, לא בהכרח נכון. בגלל שהאגדה מתגלגלת במספר גרסאות, גרסא אחת נקלטת ע"י מחבר ספר במדבר, אחת ע"י מחבר ספר יהושוע ואחת ע"י מחבר ספר שופטים.

ראינו עוד שער קטן שפונה צפונה. אנחנו לא יודעים איפה עברה החומה מתחת למצודה. בתל המצודות יש 12 שכבות, הכפר הקטן נחשב לשכבה 12 ומעליו עוד 11 כשהאחרונה היא מימי הביניים. זה לא תל קלאסי של שכבות יישוב אלא שלבי שימוש במצודה. החומות שאנו רואים נבנו באמצע תקופת המלוכה היהודאית, סוף המאה ה 9, אמצע המאה ה 8 לפנה"ס, והן עברו שיפוצים עם הזמן. השכבות הן בעיקר בתוך החצר. ריבועי החפירה הם מה שנשאר מאותו כפר מראשית תקופת הברזל, 1,100 לפנה"ס. חפרו רק את מה שנמצא מחוץ למצודה ולא בתוכה.

לפנינו רואים צד אחד של תעלת מים חצובה בתוך הסלע הגירני, הצד השני התמוטט, והיא מגיעה מתחת לחומת המצודה. זו הכניסה למפעל המים של המצודה. מתחת למצודה יש מערכת של בורות מים ענקיים. התאוריה המקובלת היא שאנשי המצודה יצאו עם חמורים, ירדו לבור המים שראינו קודם, ושפכו את המים מכאן במקום להיכנס פנימה. הארכיאולוג יהודה גוברין טוען ההפך, שבורות המים בתוך המצודה קיבלו מים ממי גשמים והתעלה היא תעלת עודפים שמיועדת לנקז את בורות המים החוצה כדי שחצר המצודה לא תוצף. נקודת התורפה בתאוריה היא שלא יורד הרבה גשם באזור. כרגע הוא במיעוט בדעתו.

רואים בליטות החוצה בחומה, היא בנויה בזוויות זיג זג, אולי בשביל תמך או בניסיון ליצור אשליה אופטית. המשחק עם השמש נותן תחושה שהחומה יותר מסיבית ממה שהיא.

אנחנו עומדים על מגדל מהתקופה ההרודיאנית, המאה הראשונה לפנה"ס, שנבנה בתוך חצר המצודה, זה השלב שבו המצודה הפכה למגדל שמירה.

כל השלבים של התקופה הערבית, הביזנטית והרומית הם על גבי המגדל. המגדל הזה הוא ערד הסופית.

 ממזרח אפשר לראות את ערד המודרנית, אחריה הרי מואב ממזרח לים המלח, צפונה רואים את קצה מדבר יהודה, קצה של הר עמשא, יער יתיר, בקעת ערד ובכיוון באר שבע, כסייפה, דריג'את, רכס חתרורים, דימונה.

ככל שהמסחר הולך וגובר והנמל באשקלון מתפתח, חשוב לממלכה לשלוט באזור.

רואים כאן כמה סוגי בניה מתקופות שונות, החומה המוצקה משוחזרת כמעט מהיסוד אך היא נסמכת לקירות האלו מהתקופה ההלניסטית שנסמכים למגדל ההרודיאני. כלומר כל שלב בנה פנימה יותר והשעין את הבניה על ההריסות של השכבה הקודמת, כך עד שבנו את  המגדל. יש כאן שילוב של חומה יהודאית סמוכה לקירות של התקופה ההלניסטית ופנימה יותר בניה הרודיאנית.

עבודת השחזור במאגר המים התת קרקעי נעשתה בחודשים האחרונים, אני משער שהטיח מקורי מתקופת בית ראשון. אלי שוקרון גילה בור מים עם טיח כזה בעיר דוד, במעבר בין עיר דוד למרכז דוידסון. טיח מסוג כלשהו היה קיים כבר מהתקופות הפרה היסטוריות.

רואים שהמצודה נבנתה בהשקעה גדולה, היא הייתה חשובה מאוד עבור מלכי יהודה. 

אנחנו במבנה שנקרא המקדש, בתוך חצר המצודה, יש ויכוח האם הוא נבנה במאה ה 8 ,9 ,7,  אך הקונצנזוס הוא המאה השמינית, המבנה תופס בערך חצי מהחצר ובו במה מורמת שהבסיס שלה מאבנים, בשלב מאוחר יותר שיפנו אותה בלבני בוץ. בראש הבמה יש אבן גדולה ושטוחה, וסמוך לבמה יש כמה חדרים כשיתר החצר פתוחה. במבנה נוסף יש ספסלים מסביב לחדר, והחדר מורם ומוגבה ובו שני מזבחות קטורת. המזבחות כאן משוחזרים ואילו המקוריים נמצאים במוזיאון ישראל.  המבנה פונה מערבה כאשר הפתח למזרח, ויש מצבות אחת אחרי השנייה. נמצאו כאן אוסטרוקונים כך שיודעים שזו מצודה יהודאית ובתוכה מבנה פולחן לאלוהי ישראל. יש כאן במה, מקום עבודת אלוהים שהוא לא המקדש בירושלים. מבחינה מקראית ברגע שנבנה המקדש עבודת הפולחן הייתה אמורה להתבצע רק במקדש, כמו שכתוב שמלכי יהודה הצדיקים "במות  לא סרו" ושהסירו את הידעונים והאשרות. בפועל המשיכו לזבוח זבח ולהדליק קטורת בבמות. בתנ"ך מוזכר שלא כמו בממלכת יהודה,  ממלכת ישראל הקימו במות בבית אל ודן, והתנ"ך לא מרוצה מכך.

בתקופת שלטון ממלכת יהודה, המבנה הוא יותר כמו בית כנסת צבאי, אנחנו במתקן של המדינה. הרושם שמתקבל מהתנ"ך הוא שהפולחן בבמות נעשה במקומות מחוץ להשפעה של המלך אך כאן אנו רואים אחרת. המקום בוטל באופן מכוון לפחות מאה שנה לפני הריסת המצודה.

 התנ"ך מספר על שני מלכים ממלכי יהודה שלא רק "עשו את הישר" אלא עסקו בביטול במות, יֹאשִׁיָּהוּ מלך יהודה שמת בשנת 619, הוא מלך ברבע האחרון של המאה השביעית לפנה"ס. ספר מלכים מספר על הרפורמות הדתיות שלו שכללו ביטול במות וריכוז הפולחן בירושלים. אהרוני חושב שיאשיהו ציווה לבטל את הפולחן במקום ולכן מצאו את המצבות שכובות וקבורות בתוך המצודה. פרקו את קירות הבמה וגנזו אותן. עבור האנשים שהיו כאן המצבות ייצגו את אלוהים ועל כן לא שברו אותן. בכלל התנ"ך אמביוולנטי ביחס למצבות, לפעמים כתוב לא תקימו מצבות ולפעמים מצווה על בני ישראל להקים מצבות, כמו בהר סיני שציוו על משה להקים 12 מצבות, גם יהושוע מצווה להקים מצבות במקום מעבר הירדן. לעיתים מצבה בלי דמות נחשבת לגיטימית ולעיתים היא פסולה לחלוטין.

בספר דברי הימים כתוב שגם חזקיהו ביטל במות וריכז את העבודה בבית המקדש.  ספר דברי הימים הוא מאוחר מספר מלכים. יש חוקרים שמתייחסים לעדויות בשני הספרים כשוות ערך, ואילו חוקרים אחרים חושבים שאם מופיע סיפור בדברי הימים אך לא בספר מלכים, זו תוספת מאוחרת ואין לה ערך היסטורי. לכן חלק מהחוקרים חושבים שביטול הבמה כאן היה בשני שלבים, אחד בימי חזקיהו כאשר ביטלו את קודש הקודשים והורידו את המצבות ואחד בימי יאשיהו כשפירקו את המזבח, וחלק מהחוקרים אומרים שכל ההריסה בתקופת חזקיהו וחלק בתקופת יאשיהו.

התגלו כאן אוסטרוקונים מתקופות שונות, אנחנו מתרכזים באוסטרוקונים מימי סוף בית ראשון. הכיתוב בתמונה 18 "אל אדוני אל ישיב יאל לשלומך ועתה תן לשמריהו (יחידת מידה בספרות מצריות) ולקורסי תתן (יחידת מידה) ולדבר אשר נתני שלם בית אדוני"

"מערד  ומקינה ושלחתם אתם רמת נג[ב בי]ד.
מלכיהו בן קרבאור. והבקידם. על. יד אלישע בן ירמיהו.
ברמת נגב. פן יקרה את העיר דבר ודבר המלך אתכם בנבשכם.
הנה שלחתי להעיד בכם הים האנשם את אלישע פן תבא אדם שמה"

כלומר: תשלח אספקה לקינה, רמת נגב, תשמרו בנפשכם כי האויב , אדום, מתקרב.

אוסטרקון מס' 1 "אל אל ישיב ועתה נתון לכיתיים (אולי אלו שכירי חרב מיוון) יין ב 13 וכתוב שם היום ומעוד הקמח הראשון תרכב – קמח לעשות להם לחם מיין העגלות תתן" תן להם קמח, יין, אספקה לגדוד שכירי החרב. "כתוב שם היום" הכוונה שהיה מצב חירום אך כנראה הייתה שבת, לכן האפסנאי יכתוב מחר את ההזמנה.

הנחה מקובלת ולא מוכחת היא שתוך כדי חורבן ממלכת יהודה ע"י הבבלים פלשו לכאן גם  האדומים והם האויב שמוזכר כאן, יכול להיות שבסוף האדומים מחריבים את הנקודה הזו.