עמק החולה, על אף ייבוש הביצות נשאר אזור באופי חקלאי המאופיין בקיבוצים ומושבים ועיר אחת קטנה, קריית שמונה. במרחב מגדלים מטעי נקטרינות, אפרסקים ורימונים בפריחתם, שפורחים אחרונים מכל פורחי האביב – במאי ואל תוך יוני. גם מטעים נשירים ומטעי הדרים מגדלים באזור ואפילו גידולי שדה. לחקלאים כאן יש חופש בחירה די רחב בבחירת הגידול, פרט לדובדבנים שגדלים בגבהים וצריכים קור. על המדרונות צומחות אלות אטלנטיות מרשימות המחבבות אקלים יותר חם ויבש, כמו במדרונות הנמוכים של עמק החולה. מוצאן במרכז אסיה והן מורגלות באקלים הזה וגדלות לעץ ענק – כמו האלה האטלנטית הענקית מ'חניון האלה' ליד נבי יושע, הנחשבת לאלה הזקנה בא"י ואולי אף הזקנה מכל העצים בא"י. האלות מצויות מהחרמון ועד הר הנגב בנחל האלות. ניתן למצוא אלות גם דרומה עד סיני אך הן נדירות, ואינן מתחדשות. אין נביטה צעירה והקיימות מזדקנות ומתות. כאן ההתחדשות נמרצת, עם נביטה צעירה נרחבת.

בעמק החולה ישנם ריכוזים של חורשות גדולות, שאינן מתערבבות. כמו חורשת טל לדוגמא, ששם גדלים אלוני תבור. ליד גונן יש עוד חורשה גדולה של אלות אטלנטיות. שני מיני העץ הללו לא מתערבבים.

עין ארזים

בגלל שעמק החולה השתרעו בעבר ביצות – מכביש (977) ודרומה עד כביש מחניים – גשר בנות יעקב – אין עוד כביש שחוצה את העמק מכיוון מערב למזרח. על מנת להגיע לבניאס מדרום אפשר לנסוע דרך צ. מחניים וצפונה על כביש גונן גדות או בדרך הכביש הזה.

אליפלט (התשובה על מיהו אליפלט שע"ש היישוב) – היישוב על שמו של אלי, ניצול שואה שהיה אחד המפקדים שנהרג בקרב הקשה בתל מוטילה ב – 1951, כיום מושב אלמגור על רמת כורזים. היישוב הוקם סמוך למקום הקרב והשיר 'אליפלט', לזכרו.

תל אנפה – חורשת אלות אטלנטיות ענקיות, פריחת נרקיסים עצומה בחורף. התל נחפר לפני כמה שנים ונמצאו בו שרידי יישוב עשיר מהתקופה ההלניסטית. לא מעט יישובים במרחב מתחילים לפרוח בתקופה ההלניסטית – גמלא, סוסיתא, גדרא וכנראה גם גוש חלב. תל קדש גם פורחת בתקופה הזו.

גבעת האם – ממנה יצאו הכוחות ב – 67' לחזית הגולן. משמאל ל'גבעת האם' זהו תל עזזיאת. מבחינה נופית, עצים היושבים צמוד למקורות מים גדלים מהר ומתעבים מאוד. גודלם עשוי להטעות.

בקצה השדה הצמוד לשאר יישוב נמצאת האנדרטה לחללי אסון המסוקים. האנדרטה מורכבת מ – 73 אבנים, אבן לזכר כל הרוג ומעוצבת בצורת מסוק.

אנו מגיעים לקצה הצפוני של עמק החולה, לקו היישובים דן – דפנה – מעיין ברוך המשמש כמעין המחשה. גבולות המרחב לכיוון צפון לא מובהקים כמו מורדות הגולן במזרח, מורדות רכס רמים-נפתלי במערב ורמת כורזים בדרום, אלא מתונים יותר.

במידה ולא מתכוונים לעצור בשמורת הבניאס, ניתן להתייחס תוך כדי נסיעה לכפר רג'ר – שמבצבץ מצפון מערב ולסיפור תושביו העלווים, כיבושו (או אי כיבושו) ב- 67' ומעמדו בחודשים אח"כ – ולתעלות ההטיה הסוריות, שאפשר לראות על מדרונות החרמון הנמוך כפס אופקי לרוחב ברכס. תוואי התעלות נמשך עד לאזור חמת גדר ובאזור הירמוך הישראלי (היום) והירדני, תוכנן מפעל לסכירת מי החצבאני (שניר) והבניאס (חרמון)  באמצעות סכר עצום שתוכנן לאיגום המים ולמניעת זרימתם לישראל. המנהרות החצובות באזור הירמוך לטובת תעלות לסכר עדיין קיימות.

שדות המוקשים מימין ומשמאל לכביש הם שריד לגבול הסורי שעבר כאן עד 67' .

מחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה העלה כי בכל העולם – אפילו אחרי שעברו שנים רבות – ניתן להבחין היכן עבר אזור גבול, גם אם הפסיק לשמש ככזה מזמן. בין השאר בגלל שדות מוקשים שלא פונו, אתרי קרבות שהפכו לאתרי תיירות, בונקרים בשטח, כבישים ישנים, חורשות שניטעו עד גבול מסוים וכו'. עין בוחנת תמצא כאלה לכל אורך הגולן.

עזבנו את עמק החולה שממוצע  גובהה 100+ ולמעשה, אנחנו על רמת בניאס שהיא המדרגה הנמוכה ביותר של החרמון , בגובה של כ – 300+ מ'.

הכניסה לאתרים הדרוזים נבי ח'אדר וסיד סארה אפשרית בפנייה לכביש לפני הכניסה לשמורה.