עיר הברונזה הקדומה

תל ערד מתוחזק ע"י רשות הטבע והגנים, הוא לא מטויל הרבה. רוב התיירים שמגיעים לכאן מתעניינים במצודה מתקופת מלכי יהודה. אנחנו מתעניינים בעיר הקדומה מתקופת הברונזה הקדומה ולכן נעשה את הסיור הפוך ממה שמוצע בברושור ונסייר על פי סדר כרונולוגי.

אנשי רשות הטבע והגנים הקימו כאן מאהל אירוח בדואי ומבנה שמשמש ללינה לקבוצות, יש מזנון ומקלחות כשהמטרה היא להביא לכאן אנשים. אנחנו קרובים לים המלח, ערד, המכתשים והמקום נגיש למקומות טיול.

ערד מזג האוויר השבוע

ערד נזכרת בתנ"ך בארבעה מקומות שונים, באופן מפורש ולא מפורש. הראשון בספר במדבר פרק כא', לאחר שבני ישראל סיימו את 40 השנים שלהם במדבר, הם יושבים בקדש ברנע, שהיא בשטח סיני,  ובני ישראל מתכוונים להמשיך לכיוון עבר הירדן.

" וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:  אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי  וְהַחֲרַמְתִּי, אֶת עָרֵיהֶם  וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, חָרְמָה"

במדבר פרק כא'

חרם הכוונה או להקדיש לאלוהים או להחריב עד חורמה, להרוס טוטאלית.  כאן כנראה הכוונה השנייה. לא כתוב כאן היכן ערד, רק שהיא בנגב, כנראה בשוליים הדרומיים של ארץ ישראל מכיוון שהכנענים פושטים על בני ישראל שבקדש ברנע.

לאחר שיהושוע כובש את ארץ ישראל ולפני שהוא מחלק את הנחלות, בפרק יב' יש רשימה של לא' מלכים שיהושוע היכה. כל הערים שיהושוע כבש הם בערך 14-15 ערים אך היו 31 מלכים.

" מֶלֶךְ חָרְמָה  אֶחָד,  מֶלֶךְ עֲרָד  אֶחָד."

הושע פרק יב פסוק יד

כאן מופיע שערד וחרמה הן שתי ערים ולא אחת, הוא נלחם בשני מלכים. לא מופיע מיקום גאוגרפי. כאן הניצחון מיוחס ליהושוע אך בספר במדבר הניצחון מיוחס למשה.

בספר שופטים פרק א'

" וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ"

שופטים פרק א פסוק א

בני ישראל כבר יושבים בנחלות לפחות באופן חלקי. השבטים משלימים כיבוש שלא הספיקו

"וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, אֶת בְּנֵי יְהוּדָה, מִדְבַּר יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם

שופטים פרק א פסוק טז

הקיני והמדייני מוכרים לנו כשבטי עבדים במדבר, אולי הם אותו שבט. עיר התמרים מוזכרת בתנ"ך גם כיריחו וגם כצוער, יש גם מקום שנקרא תמר באזור ים המלח. הכי מקובל לזהות את עיר התמרים עם המצודה שנמצאה בעין חצבה. ככלל התמרים נמצאים לרוב באזור ים המלח.

הקיניים עולים מאזור ים המלח לנגב ערד, כלומר זה סמוך למדבר יהודה.

"וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת; וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה",

בוודאי לא מדובר על צפת שבגליל כי נחלת יהודה ושמעון היא כאן. רשום שצפת היא חורמה. אנו לומדים שאין אחידות בתנ"ך. יש בתנ"ך שלוש פיסות אינפורמציה על ערד, כולם פחות או יותר מאותה תקופה. אך כן אפשר לדעת שהעיר נמצאת בנגב ליד מדבר יהודה.

ביהושוע פרק טו' כאשר מונים את ערי נחלת שבט יהודה:" זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם.   

וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה.   וְקֶדֶשׁ וְחָצוֹר וְיִתְנָן  זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת  וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר.   אֲמָם וּשְׁמַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר גַּדָּה וְחֶשְׁמוֹן וּבֵית פָּלֶט.   וַחֲצַר שׁוּעָל וּבְאֵר שֶׁבַע וּבִזְיוֹתְיָה.   בַּעֲלָה וְעִיִּים וָעָצֶם וְאֶלְתּוֹלַד וּכְסִיל וְחָרְמָה.  וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה וְסַנְסַנָּה.   וּלְבָאוֹת וְשִׁלְחִים וְעַיִן וְרִמּוֹן  כָּלעָרִים עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע וְחַצְרֵיהֶן."

זו רשימה ארוכה מאוד. המילה עיר פירושה כמעט כל התיישבות קבע בכל צורה שהיא. המילה כפר לא מופיעה בתנ"ך כצורת התיישבות אלא כחלק משם של מקום, וגם זה נדיר. ההבחנה בין כפר ועיר לקוחה מהשפה הערבית. בנגב לא היו 29 ערים גדולות כמו באר שבע אלא חלקם יישובים קטנים, לא בהכרח מבוצרים, יכול להיות שאפילו מדובר על מספר בתים בודדים, ואילו חלקן ערי מלוכה גדולות. גם המילה חצר בצורות שונים חוזרת הרבה. יישובי הנוודים הוקפו בחצר ששימשה כמכלאת צאן. הרבה מהערים בנגב גדלו מחצר כזו. חלק מהערים ברשימה אנחנו מזהים, לחלק מהערים המודרניות בנגב נתנו שמות מהרשימה, לאו דווקא כי זיהו אותה כעיר מקראית.

 מה שברור זה שהרשימה הולכת ממזרח למערב,  בהתחלה מופיעה עדר ואז עדעדה. מקובל שהישוב עדר הוא ערד. משמעות השם ערד – ערוד, חמור פרא שהסתובבו בנגב. פעם קראו לאנשים על שם חיות, חמור, כלב, דבורה, חולדה.

כמה קילומטרים דרומית לנו נמצא תַל אַבּוּ הַרַיְרַה, או בעברית תל הֲרוֹר. העיר נזכרת בנדידות של דוד בנגב, כנראה שהעיירה הבדווית ערערה בנגב זו עדעדה, יש שיבוש בשם. מאוד שכיח שהאותיות ר' ו- ד' מתחלפות כי הן דומות מאוד בכתב העברי הקדום.  

בשנת 925 לפנה"ס, 5 שנים לאחר מותו של שלמה המלך, עולה שישק מלך מצרים על ירושלים, לוקח את האוצרות מבהמ"ק ומבית המלך וחוזר למצריים. במאה העשירית לפנה"ס המלך שושנק השאיר במקדש בקרנק רשימה טופוגרפית של כיבושיו בארץ רתנו, וחלק מהערים שהוא מזכיר נמצאות בנגב. כמו היישוב חגר / חקר / חקל. ישנם תאוריות שונות לגבי השם. חלק מהחוקרים אומרים כי מדובר במצודות, ואילו חלק אומרים כי מדובר בשטח חקלאי. גם חצר ערד הגדולה מוזכרת שם, וחצר לבית ירוחם. ואכן ברשימות היחס של שבט יהודה אנחנו מכירים משפחת ירחמיאלי שישבה בנגב. מקובל להגיד שהתל הזה הוא ערד הגדולה, לא יודעים היכן ערד מבית ירוחם.

הרציפות של ההתיישבות בנגב היא דלילה לכן אין שימור שמות, בניגוד לאזור ההר שם לרוב השם נשמר.

בספר מלחמות היהודים מתאר יוסף בן מתיתיהו את גבולותיה של ממלכת יהודה. הוא מתאר את המקומות לקוראים יוונים שלא מכירים את הארץ. לגבול הדרומי של ארץ יהודה הוא קורא אורדה, חלק מהחוקרים חושבים שזאת ערד.

במאה ה 19 הגיעו חוקרים לאזור הנגב ומצאו תל שנקרא תל ערד, מיד הם עשו את החיבור והחליטו כי כאן ערד. בשנות ה 60 החליטה מדינת ישראל להקים עיר בנגב בשביל לשכן את העובדים של מפעלי ים המלח, להגביר את התיירות לנגב וליצור רצף טריטוריאלי. ערד היא אחת מהערים המתוכננות הראשונות בארץ, גם כרמיאל שנבנתה באותה תקופה מתוכננת. העיר ערד הוקמה כמה קילומטרים ממזרח לתל על הר כידוד, כך היא התקרבה לדרך שיורדת לים המלח, כמו כן היא הייתה גבוהה יותר ובעלת אקלים נוח יותר. במקביל נערכו כאן חפירות במטרה לחבר את שורשי ערד עם ערד העתיקה, החפירות סיפקו גם עבודה לתושבים. פרופסור יוחנן אהרוני מהאוניברסיטה העברית ניהל בהתחלה את החפירות והוא גילה שהתל מחולק לשני אתרים כמעט בלי קשר אחד לשני. אתר אחד הוא העיר הגדולה מתקופת הברונזה הקדומה. בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת לא הייתה התיישבות בנגב כך שהעיר מתקופת הברונזה הקדומה הייתה חשופה וראו את הקירות מבצבצים עוד לפני החפירה שנעשתה עם מטאטאים.  אהרוני התעניין בתקופת המקרא, תקופת הברזל, והוא הזמין את רות עמירן כשותפה בניהול החפירה. שתי החפירות התנהלו במקביל כאשר אהרוני חפר את המצודה ועמירן את העיר. בהמשך גם פרופסור זאב הרצוג מאוניברסיטת תל אביב חפר כאן ומדי פעם עדיין חופרים כאן. חפירות העיר נעשו בשנות השישים, ואילו החפירות במצודה המשיכו לתוך שנות השבעים. לשני היישובים יש אותו מפעל מים, כאשר המפעל שהקימו בברונזה הקדומה הושמש שוב בתקופת הברזל. את העיר הקדומה מכנים העיר הכנענית, אך אנו לא יודעים באיזה שפה דיברו כאן ומי אכלס את העיר. העיר ננטשה בין הברונזה הקדומה 2 לברונזה הקדומה 3 , בשנים 2,400-2,300 לפנה"ס ואילו רק בתקופת הברונזה התיכונה דיברו בשפה שמית. ז"א שהמקום ננטש 200 שנה לפני שהיו כנענים, תיירים קוראים לעיר כך אך הביטוי מטעה.

אנחנו ליד מפעל המים של העיר הקדומה, האבנים המסותתות הן מהתקופה ההרודיאנית, המצודה למעלה הייתה בשימוש בימי מלכי יהודה והמשיכה לסירוגין להיות בשימוש אחרי חורבן בית ראשון, בתקופת בית שני, ימי הביניים עד שלבסוף ננטשה במאה ה -7-8 לספירה.

בברושור כתוב שיש כאן באר, אני לא מסכים עם זה. בתקופת הברונזה הקדומה השקע הזה ניקז מי גשמים, אפשר לראות שאנחנו במקום הנמוך ביותר בתוך הבקעה. רואים את החומות של העיר רצות לאורך הרכסים שמקיפים את הבקעה. כל מי הגשמים כאן נאספו למאגר. כנראה שהאוכלוסייה בעיר הייתה דלילה כך שהמים הספיקו לכולם. בשנות ה 60 בדואים היו משקים כאן צאן. יכול להיות שחלק מהבתים הקרובים למאגר שייכים לדמות האחראי על חלוקת המים.

 נמצאו כאן מעט כלי חרס מהתקופה הכלקוליתית, 4,000 לפנה"ס אך כנראה היישוב הזה ננטש. בראשית תקופת הברונזה הקדומה, בשנים 3,000 לפנה"ס, מגיעים לכאן מתיישבים ובונים כפר קטן, בברונזה הקדומה 2 המקום נבנה כמעט כולו בבת אחת באופן מתוכנן. בתקופה זו בניית הערים היא פתאומית ולא הדרגתית.

יש כאן דוגמא של בית מלבני, הכניסה היא מהקיר הרחב, פעמים רבות מוצב ספסל לאורך הקיר, ויש אבן גדולה במרכז הבית עליה הוצב עמוד מעץ בשביל להחזיק את התקרה העשויה מעצים. זהו בית ערדי. העיר הקדומה בערד אינה תל אלא חורבה, אין כאן שכבות, העיר נבנתה בבת אחת, התקיימה במשך 500 שנה וננטשה. בזמן הזה היו כאן שיפוצים, קרו כאן אירועים אלימים אך אין כאן סימן לחורבן. בשלב כלשהו הבית יצא משימוש והיה עדיף למלא אותו בעפר ולבנות מעליו במקום להרוס בגלל שאז לא היו להם בולדוזרים. הקירות העשויים אבני גוויל נלקחו בשביל לבנות בתים אחרים, ונשאר רק הנדבך התחתון של האבנים. כך בנו בית אחר כמעט בלי התחשבות בבית הקודם. לפי צבע האבנים רואים מה היה חשוף לשמש. החופרים הגיעו לקרקעית וגילו את הריסות הבית האחר. הם השאירו את הקירות על עמודים על מנת להראות את שלבי הבניה השונים.

המלט שאנו רואים הוא חדש ונעשה בשביל לשמר את המבנה. מתחת לקו נמצא המבנה המקורי ומעליו הוא משוחזר מאבנים שנמצאו באתר. רואים את האבנים הזוויתיות והמוחלקות שהשתמשו בהן לבניית החומה. החומה היא כפולה, אבנים גדולות יצרו שני קירות ואת החלל ביניהם מילאו באבנים קטנות. הדבר חסך את עבודת ליקוט האבנים הגדולות. זו לא חומת סוגרים או חומה קיקלופית. העובי של החומה מרשים, 3-4 מטרים, וכל כמה עשרות מטרים יש מגדל שנועד להגן על הכניסה, או לכסות את שטח החומה במקרה מתקפה. יש להניח שהגובה הוא קצת מעל גובה אדם. החומה בנויה על קו הרכס כאשר למגיעים מבחוץ החומה גבוהה יותר ומרשימה מאוד. התושבים השתמשו בטופוגרפיה בשביל להגן על עצמם.

בעמוד 22 אפשר לראות בתמונת השחזור איך נראה מאגר המים, את בתי המגורים המקובצים סביב חצר, מספר בתים קטנים ובמה מוגבהת שאולי שימשה לאחסון. בעמוד 68 בספר תל ערד של קרן עמירן ויוחנן אהרוני  מראים את החצר. אנו לא יודעים למה שימשו החדרים השונים.

אנחנו משקיפים לעבר בקעת ערד, כסייפה והעיר ערד. החומה ממש על הרכס. אורחת גמלים שמגיעה או צבא כובש עם מרכבות יעלו ענן האבק שיראה ע"י התושבים כך שלתושבי העיר יש זמן רב להיכנס למגננה.

שימו לב לשורת הבתים הערדים, הבית שקוע מהרחוב בחוץ גם כי יש פחות גובה, פחות סכנה, גם כי יש פחות עבודת ליקוט לבניה, בנוסף יש יתרון של בידוד ואקלים.

פעם בשנה יש כאן אירוע גשם משמעותי והמים נכנסים לתעלות שמגיעות לתחתית העמק. המים לא שימשו לרחצה אלא רק לשתייה, בישול והשקיית בהמות. חוץ ממי גשמים אין כאן מקורות מים.

את העצים לבניה הביאו מיער יתיר שנמצא במרחק  5-6 קילומטר מהעיר, בעבר צמחו בו אלה ושיטה. כמו כן היו באזור כרמים וזיתים. את  כלי החרס יצרו בהר, שם יש מים וחומרי בעירה, והביאו לעיר.

באתר נמצאו אבני ריחיים ואבני טחינה שמעידות על גידול חיטה במקום. האבנים הוצגו במשך זמן רב במרכז המבקרים שבמתנ"ס ערד, בתצוגה הייתה גם קרמיקה מהתקופה ושחזורים של תל ערד. בשנות האינתיפאדה השנייה המרכז נסגר.

השביל מוציא אותנו מחוץ לחומה. מתחתינו אפשר לראות את הגובה המקורי שבו נמצא השער, שחזרו את השער לגובה 2 מטר. כל השחזור נעשה מאבנים שמצאו כאן במפולות. לעיר יש לפחות ארבעה שערים, היא נפרסת על מאות דונמים והיא לא צפופה בבניה, יש הרבה שטחים מתים. הרכס שמסביב לבקעה הכתיב את גודל העיר כי רצו לנצל אותו לביצורים. באסכולות שונות בארכיאולוגיה יש כל מיני מדדים לצפיפות אוכלוסייה באתר, לפעמים יש פערים של מאות אחוזים ואין דרך לדעת מי צודק. כן אפשר להסתכל על צפיפות הבתים בתוך האתר, גודל האתר ולדעת אם האוכלוסייה גדלה או קטנה לאורך הזמן. לדעתי היו כאן מאות תושבים.

רוב הזמן היישוב חי את חייו וצריך לצאת ממנו בחופשיות כך שהשער צריך להיות במקום נוח לגישה. יש כאן גיא נוח לטיפוס שמוביל עד לשער, לידו יש מגדלים גדולים בתור חיזוק לביצורים. במקרה של מתקפה סוגרים את השער עם גל אבנים שהיה ממוקם לידו. בחומה יש עוד פשפשים קטנים שגם אותם חוסמים עם אבנים במקרה הצורך. כל העבודה נעשתה בידיים ולכן האבנים לא ענקיות. מבחינת נשק אנחנו יודעים שבתקופה זו השתמשו בקשתות.\

טבע וחיים

רואים בסלעים סימביוזה של אצה ופטריה שמכונה חזזית, מבחינת בעלי חיים ראינו חרדון מצוי, שממית המדבר ולטאה, יש כאן חלזונות יבשתיים ומדי פעם רואים ריכוז של חלזונות מדבר המנופצים ע"י קוצן זהוב, הוא אוסף אותם, מחביא ובשעת בין ערביים הוא פותח אותם ואוכל.

ארמון

נכנסנו לארמון, כשרשות הטבע והגנים רוצה להשקיע באתר היא שמה שלטים יפים, חקוקים, ואילו כאן יש שלטים משנות השבעים.

אנחנו בחצר גדולה של מבנה שהארכיאולוגים החליטו שהוא ארמון, המבנה קרוב לשער כך שמי ששולט כאן רוצה לפקח מקרוב על התנועה ביישוב. החצר מוקפת בקיר ובתוכה יש בית ערדי גדול ועוד מתקנים שאנו לא יודעים למה הם שמשו. בגלל שזה קומפלקס מורכב יותר קראו לזה ארמון. כנראה העיר הייתה עצמאית ושלטה על האזור שמסביב לה, עיר ממלכה. בתוך המקום מצאו מצבה עליה חרוט אדם עם ידיים מורמות ומתחתיו שוכב אדם בתוך מלבן, אולי קבר חפור או מיטה. זה יכול להיות אל שמת וקם לתחיה, במיתולוגיה העתיקה יש הרבה אלים כאלו, אוזיריס, ישו. מי שעוסק במיתולוגיה מסביר זאת כתגובה של חילופי העונות. זה יכול להיות מלך חדש שעומד מעל קבר אביו שנפטר.  מצאו כאן גם חתיכת חרס מקומית עליה נכתב בהירוגליפים השם של נערמר, המלך המצרי הראשון שאנו יודעים את שמו מהכתובות וסמלו הוא בז.

ליד הארמון קיים קומפלקס ששייך לשלטון המקומי, הוא בנוי משני מבנים צמודים אחד לשני שנראים כמו בתים ערדים גדולים מאוד. חוץ מאבן שוכבת עליה אמור להיות עמוד יש גם אבן ניצבת חלקה, לא חרוטה. במבנה יש חלוקה פנימית, בחוץ קיים מבנה שירות עם מכתש לכתישה, אבן מחוררת, אולי עם מקום לציר, במה מוגבהת בנויה ומתקן שנראה כמו מתקן קיבול  נוזלים עם אבנים מוחלקות יפות. המקום מזוהה כמקדש. בתקופות שונות כולל בברונזה הקדומה קיימת תופעה של מקדשים זוגיים, כמו במגידו, זה יכול לשקף שני אלים, זכר ונקבה. בית המקדש נראה כמו בית רגיל,  הבית של האל, הוא לא בית תפילה. בדתות הקדומות התפיסה היא שלאל יש בית, הכוהנים הם משרתיו ומביאים לו מזון, קטורת ומתנות. מי שרוצה ברכה מהאל מגיע למקדש ומביא לאל מתנה. אין ממצאים על איזה אלים היו כאן ואיזה פולחן.

תושבי העיר חלשו על דרכי סחר, לא הסחר הנבטי. העיר חולשת על גישה להר ולחקלאות שם, יש שליטה על המרעה בבקעה, יכול להיות שחלק מהכרמים על ההר היו שלהם.

תקופת הברונזה הקדומה מקבילה  ומעט מאוחרת לראשית העיור במצרים ובמסופוטמיה, בעבר קראו לזה מהפכת העיור ואילו היום מתייחסים לתהליך יותר בהדרגתיות. בברונזה הקדומה 1, בתקופה הכלקוליתית, שכן כאן כפר קטן, אבל כשבנו את העיר היא נבנתה בבת אחת ולא גדלה והתפתחה בצורה אורגנית. תל ערד הוא מייצג של תקופת הברונזה הקדומה בגלל שנחשפה כאן עיר שלמה, אך יש ערים כאלו ומרשימות יותר בתל ירמות, תל ברקת. העיר במקום נידח ובכל זאת יחסית לזמן למקום הצליחה לשרוד מאות שנים. היישוב כנראה ננטש בסביבות 2,500 לפנה"ס. הוא לא נכבש ונהרס וזאת אחת הסיבות למיעוט הממצאים, התושבים לקחו איתם את החפצים, אין סימנים של הרס, יש מעט כדי חרס שבורים וכמה אבני ריחיים, העזיבה הייתה מאורגנת. יכול להיות שהם עזבו  בגלל קשיי פרנסה. היום לא חופרים אתרים בשלמותם גם כי אין תקציב, וגם כי טכניקות החפירה משתפרות ולא רוצים להרוס אתרים שאולי בעתיד יוכלו ללמוד עליהם יותר.