נסיעה לתל באר שבע
אפשר לראות אנדרטה לזכר הקרבות של חטיבת הנגב במלחמת העצמאות, שחרור באר שבע. המבנה, שעוצב ע"י דני קרוון, מעניין מאוד מבחינה אדריכלית, יש כאן מגדל מים, אוהל ומבנה כיפתי שמשקפים רעיון של התיישבות ועליה לקרקע. אנחנו עוברים ליד פארק התעשייה החדש של עומר, עומר הוא יישוב יפה ומטופח, הסביון של באר שבע, ויש לו סכסוך מתמשך עם הבדואים בסביבה. מדי פעם פיני בדש ראש מועצת עומר עולה לכותרות בהקשר זה, לפני כמה שנים טען שהבדואים שרפו לו את המטוס הפרטי.
היום התל נקרא תל באר שבע, תל שבע הוא שמה של העיירה הבדואית. בערבית התל נקרא ביר א-סבע.
נכנסו לכניסה שמשותפת לתל באר שבע, הכניסה הדרומית לעומר, והכניסה לעיירה תל שבע. הכניסה הסלולה היא לתוך גן האירועים וכביש העפר מגיע לתל.
הדרכה מקדימה לסיור תל שבע
באר שבע היא אחת הערים החשובות בתנ"ך ונזכרת בו המון פעמים. בפעם הראשונה בתקופת אברהם שמסיים את נדודיו וחוזר מארץ מצריים. ספר בראשית פרק כ': " וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר", אברהם הגיע לגרר עם אשתו, ופחד שמלך גרר, אבימלך, יחסל אותו בשביל לקחת את שרה, לכן סיפר לכולם שהיא אחותו ולא אשתו, וכך קיבל מתנות ולא הרגו אותו. בפרק כא': " וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַרְתָּה בָּהּ. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם. וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית. וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת. עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים"
לא כתוב שזו עיר, רק באר עם אשל. השם הוא סימבולי, באר שבע – שם הייתה השבועה אך גם שבע הכבשות.
כשאברהם הולך לעקוד את יצחק הוא יוצא מבאר שבע דרך כביש 60 להר המוריה, ירושלים.
סיפור דומה עם אבימלך מתרחש גם עם בנו של אברהם, יצחק. אשתו של יצחק נלקחת על ידי המלך וכל הסיפור חוזר עלך עצמו. יעקב יושב בבאר שבע ולאחר הסכסוך עם עשיו אחיו עקב גניבת הבכורה הוא יוצא לחרן, היום בדרום סוריה.
באר שבע היא תחנת היציאה הדרומית לאבות. הם מקריבים שם קרבנות אך זה לא ייחודי רק לשם. לכן דרך האבות קיבלה את שמה.
בבאר שבע המודרנית ליד השוק יש באר מהתקופה העות'מנית שנקראת באר אברהם, יש שם מרכז מבקרים ותיירים מגיעים לשם.
כשבני ישראל חוזרים לארץ, באר שבע נזכרת מספר פעמים אך אין סיפור על כיבוש באר שבע.
היא מוזכרת בתוך הרשימות של הרי שבט יהודה. הרשימות לא מדויקות ולעיתים ערים נזכרות אצל מספר שבטים בהקשרים שונים. מקובל שהרשימות משקפות מציאות של תקופת המלוכה. גם אם באר שבע נזכרת ברשימות אלו זה לא אומר שבכניסה לארץ העיר אכן הייתה קיימת. באר שבע נזכרת בעיקר בתוך הביטוי "מדן ועד באר שבע" אמירה שמציינת את התיחום הסכמטי של יישוב בני ישראל בארץ כנען. זה לא תיחום מדויק אלא ציון של הערים הראשיות בצפון ובדרום. הביטוי נזכר פעמים רבות מספר יהושוע ואילך, גם בספר דברים כשמשה משקיף מהר נבו ואלוהים מראה לו את הארץ והשבטים יושבים.
בימי דוד כשיואב בן צרויה עושה מפקד בממלכת דוד, הוא מגיע לנגב יהודה לבאר שבע, מגיע למקום הצפוני ביותר, דן, ופוקד את התחום הזה. כמובן כשממלכת יהודה כבר לא קיימת התיחום הזה מפסיק.
בשמואל א' כששמואל השופט העיקרי והוא יושב ברמה באפרים הוא שולח את שני בניו יואל ואביה לשפוט בבאר שבע.
בשנות ה 80 של המאה ה 19 כשה PEF הקרן לחקר פלשתינה ערכו את הסקר הגדול S.W.P , התיחום שהם קבעו לסקר הוא מדן עד באר שבע בגלל התפיסה המקראית. מהרגע שחוקרים במאה המודרנית התעניינו בארץ הם התעניינו בבאר שבע, הם מצאו עיירה בדואית קטנה בשם ביר א-סבע על גדת נחל באר שבע, היכן שהמרכז הישן של העיר באר שבע כיום, אך אין שם תל. ואז הם ראו את התל כאן, תל שבע, והוא קיבל את השם תל באר שבע מתוך הנחה שכאן הייתה באר שבע. בשנות השבעים לאחר שסיים לחפור את תל ערד הגיע לכאן יוחנן אהרוני ואחריו הגיע תלמידו זאב הרצוג. התברר שהתל די קטן ואין לו בסיס של תקופת הברונזה. רואים סוללה חלקלקה שמקיפה את התל אך היא מתקופת הברזל. ייסוד היישוב הרצוף (שכבה 7) היא במאה ה 11 לפנה"ס, כשההתיישבות של הר חברון התפשטה לנגב. הסיבה להתיישבות כאן היא הבאר, מי התהום כאן גבוהים מאוד, הגישה לנחל חברון שזורם מכאן לעומר, והגישה לנחל באר שבע שמגיע מערד. יש בתל בתי ארבעה מרחבים, הבתים מסודרים בצורת מעגל, ספק להגנה, ספק לשמור על הצאן.
יש כאן סימנים קלושים של התיישבות מהתקופה הכלקוליתית, היה פה כפרון קטן. לאורך נחל באר שבע יש אתרים הרבה יותר מרשימים מהתקופה הכלקוליתית.
בהמשך הכפר התפתח לעיר מנהל מרכזית, קטנה ומבוצרת היטב.
סיור בתל שבע
האבנים העליונות בבאר והמתקן עם החבל משוחזרים, אך הבאר עצמה עתיקה. הבאר, חומות העיר ושער העיר הם ביחס ישיר, אי אפשר לדעת מה נבנה קודם, לדעתי הבאר. בנו את העיר על רמפה מלאכותית כדי להגן עליה, ואת שער העיר כך שהבאר נמצאת ממש מחוץ לשער העיר. הבאר משרתת אנשים עם עדרים ולכן היא מחוץ לעיר ולא בפנים. כמו אברהם שמגיע לחרן ורואה את הבאר, גם יעקב מגלה את רבקה על הבאר, בשני הסיפורים הבאר מחוץ לעיר. בתוך העיר יש מקור מים נוסף.
אם רוצים למנוע מהאויב גישה לבאר סותמים אותה באבן ויורים חיצים על מי שמתקרב. הבאר יורדת לעומק 70 מטר עד לאקוויפר, מפלס מי התהום.
חלק מהשער בנוי מאבני גוויל מהשדה והחלק העליון עשוי מלבני בוץ, רואים את פס השחזור. מהשער נכנסים לרחבה ולאחר מכן יש עוד שער. יש כאן מתחם שמוגן בצורה מסוימת בין שני השערים, חלק מהחוקרים חושבים שזה חוצות העיר וכאן כנראה היה השוק.
מתחת למרצפת יש תעלת ניקוז, בערים ישראליות מתקופת הממלכה הישראלית בנו תעלת ניקוז תת קרקעית למי גשם וביוב שמתנקזת דרך השער שנמצא במקום הכי נמוך.
השער כאן הוא שער 4 תאים, המשמשים לשומרים ולשופטים. המון מקומות בתנ"ך מזכירים את הזקנים והשופטים שיושבים בשער. יש אתרים עם ספסלים שבנויים בתוך השער.
חלק מהתאים בנויים מעל החלק השני כי אנו רואים חצי שער משכבה אחת וחצי משכבה שניה, הארכיאולוגים הסירו שכבה כדי לראות מה יש מתחת. בחלק מהמקומות האבנים מטויחות ומניחים שכל הקירות היו מטויחים בטיח חיצוני, רואים את זה המון בצפון אפריקה, מטייחים גם מבחינה אסטטית, וגם לשמור על הלבנים שעשויות מבוץ שלא ימסו בגשם.
העיר היא מתוכננת, היא מוקפת חומת סוגרים עם כניסה, בתים צמודים לחומה ושביל שמפריד ביניהם לבין השורה הבאה, עוד שורה ובמרכז גוש מבנים. העיר בנויה מ 2 טבעות קונצנטריות, זה מבנה טיפוסי של עיר יהודאית. בערים צפוניות בדר"כ הבתים לא צמודים לחומה אלא רחוב מפריד ביניהם.
אנחנו דורכים על שכבה 2 שהיא השכבה הישראלית האחרונה. ארכיאולוגים השאירו מרווח כדי שנציץ לשכבה 5.
יש כאן מתקן רחצה מטויח, הוא ציבורי ולא משולב בתוך בית.
אנו בתוך הסוגרים שמחוברים לבתים ורואים את החומה החיצונית, הסוגרים לא שימשו אכסניה לחיילים אלא מי שגר בבית הוא גם מי ששמר על החומה. בית כזה עם סלון מרכזי נקרא בית ארבעה מרחבים והוא סימן היכר מובהק של ההתיישבות היהודאית בשנים 1,200 -587 לפנה"ס. יש וויכוח אם הוא סימן היכר אתני או התיישבותי.
רואים את המבנה הקונצנטרי של העיר, זה תל קטן. 50 דונם ואולי פחות. לפנינו העיירה תל שבע, שמאלה רואים את עומר והחלק הדרומי של הר חברון. אנחנו בתוך בקעה, נחל באר שבע מדרומנו, נחל חברון משמאלנו ובדיוק פה המפגש בין שני הנחלים שמתנקזים לנחל הבשור ומגיעים לים ליד עזה. רואים את באר שבע המודרנית ואת ביר א-סבע העות'מאנית, האנדרטה של חטיבת הנגב. ע"פ התנ"ך האזור מהגבעות דרומה לא נקרא נגב אלא צין. הנגב הוא רק עד הבקעה.
בשנת 1906 פקיד בריטי צייר קו גבול בין רפיח לאום רשרש, הוא התכוון שהקו ימשיך עד עקבה, לא הייתה כוונה להשאיר לפלשתינה את קו הים של אילת, אך השוטר התורכי בתחנת המשטרה באום רשרש לא הסכים להתפנות והפקיד הזיז את הגבול, כך זכינו באילת. יש אגדה אורבנית לא נכונה שטוענת שהפקיד החזיק את הסרגל עם 2 אצבעות כשהוא סימן את הקו וכך זכינו בהר חריף והר שגיא.
הגבול הוא לא קו היסטורי אלא מודרני.
המבנים מול השער הם מבני אורך שבתוכם יש שורות של עמודים תומכים בתקרה, אנחנו לא יודעים ממה הייתה עשויה התקרה. מקובל שהבתים האלו הם מחסנים, גם כי נמצאו בהם הרבה כלי חרס. גם במגידו יש מבנים כאלו אך עם שקתות, כך שברור שהיו שם סוסים או חמורים. בערך חצי מהשטחים בתל מוקדשים למבני ציבור, ארמון המושל, מחסנים.
כמעט תמיד היה מפעל מים תוך עירוני ע"מ לספק מים לתושבים בלי הצורך לצאת החוצה. בערד ראינו את בורות המים העצומים, בבית שמש ראינו מפעל מים תת קרקעי מטויח. כאן אין הרבה גשם אך כמה פעמים בשנה נחל חברון זורם, התושבים בנו סכר שנשטף עם השנים על הנחל, הסכר תיעל את המים לתעלה תת קרקעית ומשם למערכת גדולה ומרשימה של בורות מים מטויחים מתחת לעיר, התושבים ירדו במדרגות עם כד מים. יש מקומות בתעלה ששחזרו עם אור כחול את מסלול המים.
הסוללה והחלקלקה נראים קלאסיים של ברונזה תיכונה אך הם מתקופת הברזל 2, תקופת הממלכה הישראלית מהמאות ה 9-8 לפנה"ס.
יש תקופות שממלכת יהודה שלטה עד אילת.
תוך כדי החפירה אהרוני מצא מספר אבנים מפורקות ומשולבות בתוך חומת העיר של המאה ה 8, כשהוא הרכיב אותם הם יצרו מזבח ארבע קרניים יפה, בתורה כתוב קרנות המזבח, המזבח כאן הוא משוחזר. כתוב שהמזבח לא יכול להיות עשוי מאבנים מסותתות אלא רק מאבני גוויל או אדמה ע"מ לא להניף ברזל על המזבח, הברזל הוא כלי מלחמה.
לדברי אהרוני הפקודה שהגיעה מהמלך יאשיהו או חזקיהו היא שגרמה לגניזת המזבח בתוך חומת העיר.
באר שבע הפסיקה להתקיים כעיר יהודאית בימי בית ראשון, לאחר מכן יש לה המשך הלניסטי, פרסי, רומי, ביזנטי וערבי. בזמן החפירה של אהרוני ארכיאולוגים עוד לא הבדילו בין כלי החרס של המאה השמינית והשביעית, רק לאחר החפירות בלכיש בתחילת שנות השמונים כשגילו באופן אבסולוטי איזו שכבה החריב סנחריב הבדילו ביניהם ואז ידעו בשנת 701 לפנה"ס העיר נחרבה לחלוטין. היה כאן ניסיון חלש ליישב את המקום במאה השביעית בימי מנשה, יאשיהו, אך הניסיון לא הצליח. ברור שאין כאן יישוב מימי בית ראשון לכן יודעים שתיקוני הדת של יאשיהו בימי בית ראשון הם לא מה שגרמו לפירוק המזבח. הוא פורק בימי חזקיהו או קודם. במקביל גילו את האתר בביר א-סבע, הוא נמצא באמצע העיר לכן נעשו שם רק חפירות הצלה מוגבלות ואנו לא יודעים מה היקפה של העיר, זהו אתר חד שכבתי. הרבה חוקרים חשבו שביר א-סבע זאת באר שבע מתקופת בית ראשון, אך אז גילו שהעיר הייתה קיימת במאה ה 8, כלומר התל והעיר היו קיימים באותו זמן. עדיין לא יודעים איפה באר שבע שלאחר בית ראשון.
