הדרכת דרך לשמורת נחל עיון

צירי הכניסה הצפוניים לא"י – גם בהיבט צבאי וגם בהיבט דרכים ראשיות – הם דרך דמשק ורמה"ג במזרח, או דרך בקעת עיון במרכז, או דרך הים ומישור החוף במערב.

השם עִיוֹן בעברית (או עָיוּן בערבית) הוא שם מקראי לעיר היושבת בקצה הצפוני של בקעת עיון. העיר המקראית מוזכרת בשני הקשרים. הראשון הוא כיבושה ע"י בן הדד מלך ארם (מלכים א' ט"ו): "וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן, וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה; וְאֵת, כָּל-כִּנְרוֹת, עַל, כָּל-אֶרֶץ נַפְתָּלִי".

השני הוא מסעו של תגלת פלאסר השלישי שחדר לא"י מצפון דרך בקעת עיון ומפיל את ממלכת ישראל (מלכים ב' ט"ו): "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה".

על שם העיר נקראה הבקעה בעברית בקעת עיון, לאחר מכן השם הערבי יהיה מארג' עיון (גם של העיירה הלבנונית על הרכס התוחם את הבקעה ממערב). השם הערבי של הנחל הוא לא ואדי עיון אלא ואדי דרדרה, מלשון מים מקפצים או מרעישים.

המפלים לאורך הנחל –מפל עיון (9 מ), הטחנה (21 מ'), האשד (10 מ') ומפל התנור (30 מ').

נחל עיון – נחל עיון מתחיל מצפון לנו בקצה הצפוני של בקעת עיון בלבנון (מארג' בערבית, בקעה) ומסתיים בעמק החולה. בקעת עיון משתרעת בין העיירה מארג' עיון במערב לאל-ח'יאם במזרח ואורכה כ – 15 ק"מ. הנחל מתחיל בנביעה של שני מעיינות – עין דרדרה ועין אל- קוסייר.

בעבר הנחל זרם בעיקר בחורף ובחודשים מאי – נובמבר, היה מתייבש בשל שימוש במים ע"י חקלאי בקעת עיון והיחלשות עוצמות הנביעה. לאחרונה החלו להזרים אליו מים באמצעות צינור של חברת מקורות, על מנת לשמור על זרימתו ולעודד תיירות גם בעונות האביב והקיץ. כיום נחל עיון מתנקז באזור מושב בית הלל לתעלה המערבית של עמק החולה.

תוואי מסלול ההליכה בשמורה הוא על גדת הקניון השומר על לחות, ירוק גם בחודשי הקיץ ומאפשר לצפות בפריחות מאוחרות (כמו המישויה הפעמונית, הקרויה של שם הבוטנאי הצרפתי מישויה שביקר כאן, בעלת פרחים לבנים גדולים בצורת פעמון, הפורחים ממאי ועד יוני. אוכלוסיית המישויה מונה כמה אלפי פריטים בלבד בכל הארץ). לאורך המסלול מפלים ומפלונים הנגרמים משתי סיבות – האחת קווי שבר במסלע והשנייה הבדלים בסוג המסלע ומעבר מסוג סלע אחד לסוג סלע שונה.

שני המפלים הגדולים בנחל, מפל התחנה ומפל התנור קשורים במעבר זרימת המים מסוג סלע קשה, לסוג סלע שונה ורך יותר וכך נוצרות המדרגות הללו בנוף.

המסלע מייצר כמובן גם תבניות נוף משתנות. במפל עיון בתחילת המסלול היכן שהמים זורמים בסלע קשה, נוצר קניון ירוק המאופיין בצמחיית חורש ים תיכוני. עם המעבר לסלע רך ופריך יותר (חוואר) המים מרחיבים את הקניון משמעותית לעמק רחב, גדותיו מתרחקות והחורש נעלם.

המעבר לסלע חוואר מכתיב גם את סוג הצמחייה המשתנה מחורש ים תיכוני לצמחיית "דגניים".

"המשחק הנופי" מתרחש לכל אורך הנחל, פעם קניון ופעם עמק רחב.

האקליפטוסים אינם קשורים לנחל, אלא ניטעו ע"י מטולה לטובת צל.

מפל הטחנה – גובהו של המפל כ – 20 מ' ובעבר נוצל לטובת טחנת קמח יהודית שפעלה בנחל ומכאן שמו. מתחת למפל, רואים קיר בנוי ששייך למבנה הטחנה. את הטחנה בנה רוטשילד לחקלאי העיר מטולה, אך היא לא הייתה כ"כ מוצלחת ולא טחנה היטב. פעמים רבות העדיפו האיכרים את הטחנה בכפר חלס'ה (קריית שמונה) הערבי. הטחנה פעלה בכוח המים שהסיטו ע"י תעלה לטובת הטחנה. במפל אפשר להבחין בבירור בתופעה שהזכרנו כסיבה להיווצרות המפלים ולסוג הצמחייה, כאשר לאורך הנחל המסלע משתנה מהקונגלומרט האפור הקשה (מופיע לרב כסלע רך, אך כאן הוא קשה), לחוואר הלבן הנחשב כסלע רך ופריך וניתן לראות את "הקרקס" שנוצר בנוף, כתוצאה מהתחתרות המים בחוואר. החוואר הרך מתבלה אט אט ע"י המים נשטף ונסחף הלאה בעוד הקונגלומרט הקשה איטי הרבה יותר בבלייה שלו וכך, נוצרים הפרש הגבהים והמפלים.

תל אבל בית מעכה – מבחינה גיאולוגית, השבר הסורי אפריקאי מחולק לשברי משנה ורצוף פעילויות טקטוניות כל הזמן, שבין השאר גורמות לחלקו המזרחי לנוע צפונה באופן קבוע.

חלק מהפעילויות יוצרות בצפון עמק החולה על הגבול עם בקעת עיון לחץ על שברי המשנה הגורמים להורסטים (התרוממות קרקע) וגראבנים (בקע, גוש השקוע בין קווי העתק) – מבני שברים המעידים על כוחות מתיחה והתפשטות קרום כדור הארץ.

תל אבל בית מעכה כמו התבור, הוא הורסט ולידו שני גרבנים, בכפר גלעדי ובאזור שמורת עיון.

כיוונו של התל צפון-דרום והאקרופוליס בצד הצפוני והגבוה של התל. חפירות התל החלו לפני כשנתיים – שלוש וממתינים לפרסומי החפירה.

סיפורו המקראי של התל מתחיל בספר שמואל ב' (פרק כ') עם סיפורי דוד המלך. שבע בן בכרי משבט אפרים פוגע ומורד בדוד, בורח ומסתתר כאן באבל בית מעכה. כיום, ביחס למרכזיותה של ירושלים וגוש דן, האזור הזה נתפס בעינינו כמרוחק ומבודד גם מעצם היותו אזור גבול – אזורים כאלה בדר"כ פחות מפותחים. בעת העתיקה בקעת עיון הייתה אזור מרכזי חשוב, חזק כלכלית ועל צומת דרכים חשובות, צור-דמשק, דמשק-צידון, דרכי העלייה לגולן ועוד. במרחב הזה ישבו חצור הענקית, מגידו ועוד. יש לזכור כי במאה השנים האחרונות עוברים כאן גבולות לראשונה בהיסטוריה, מזה כארבעת אלפים שנה – וגבולות עוינים שאסורים במעבר מצד לצד.

אמנם היו מלחמות באזור – ישראל וארם, הצלבנים והאיובים – והיו גבולות טריטוריה אבל תושבים יכלו להתנייד ושיירות יכלו לעבור ללא פגע ואף לסחור עם כל הצדדים, השיירות הללו היו סם החיים בתקופתן. כיום, בלתי אפשרי לדמיין שיירת משאיות שתצא מנמל עכו בדרכה לדמשק..

אבל בית מעכה בתקופת דוד אם כך, היא עיר חשובה היושבת על הכניסה לבקעת עיון. בפקודת דוד יואב בן צרויה יוצא לרדוף את שבע בן-בכרי, מגיע לכאן, צר על העיר, מתחיל להקים סוללה (שאותה מחפשים החופרים) ומנסה להפיל את החומה.  במהלך הקמת המצור, פונה ליואב אישה חכמה מתושבי המקום. בדבריה היא שואלת אותו האם בשל איש אחד יפיל את העיר ויואב, עונה כי חלילה אלא אם ימסרו את שבע בן-בכרי – אז יסיר את המצור. האישה פונה אל תושבי העיר שכורתים את ראשו של שבע בן-בכרי ומגישים אותו ליואב, שאכן מסיר את המצור וחוזר לירושלים (דו-השיח בין יואב לאישה מרתק, ביטויים ממנו משמשים עד היום כמטבעות לשון – שמואל ב', פרק כ' פסוק ט"ז).

בסיכומו של הסיפור, העיר לא נפגעת. למעשה, יש כאן מצור על עיר ישראלית עם תושבים ישראלים, שהוטל על ידי יואב (מיהודה) בסיוע לוחמים ישראלים – שמסתיים במותו של אדם אחד בלבד..

עד 48' היה כאן כפר שיעי בשם אבל, ששימר את השם העתיק ומכאן זיהוי המקום (בדומה לקדיס, תל קדש). לא ידוע אם אבל בית מעכה המשיכה להתקיים לאחר כיבושה ע"י תגלת פלאסר. שימור השמות המקראיים הוא בגדר נס, מבחינת זיהויים העכשווי. שימור שם לאורך 3000 שנה אינו מובן מאליו ומשמש כלי מרכזי באיתור אתרים מקראיים. ישנם מקומות עתיקים ששמם הנוכחי אינו מרמז על שמם המקורי – כמו אום אל-קנטיר בגולן.

מפל התנור – גם כאן אפשר לראות השוני בין סוגי הסלע, מקונגלומרט לחוואר היוצר הפרש גבהים ואת המפל. המים כמובן ממשיכים להתחתר בסלע. זהו המפל התחתון במסלול ושמו מהמילה תנורא, שמלה בערבית –  ניתן לו בשל הדמיון בין צורת המפל לצורת השמלה.

יוצאים מהשמורה לכיוון מצפור דדו במטולה.