נסיעה ללכיש

אנחנו נוסעים לאורך כביש 358, זה כביש חדש שנוסע לאורך גדר המערכת ליד כמה אתרים ארכיאולוגים חשובים מאוד, תל בית-מירסין ותל עיטון שנמצא בחפירות בימים אלו במחשבה שהאתר הוא העיר עגלון המקרית. הכביש יוצא בלכיש.

כל הפחונים שנצמדים למקורות מים הם הפזורה הבדואית. העיירה הגדולה מימין זו ח'ורה.

כביש 31 פונה לגדר ההפרדה והוא כביש האורך האחורי של מזרח חבל לכיש. זה היה אזור עם מספר קטן של ישובים מול קו התפר, בעייתי מבחינה ביטחונית, והמצב השתפר מאוד לאחר בניית גדר ההפרדה. האזור נכנס לתנופת בניה וקמים כאן יישובים שאמורים לקלוט את מפוני גוש קטיף. 50% ממפוני גוש קטיף הגיעו לבתי הקבע שלהם, ואנחנו 9 שנים לאחר הפינוי. יש באזור התנגשות עם רצון לאכלס ושמירה על ריאות ירוקות.

זהו אחד מאזורי הספר האחרונים שהם לא חלק מהנגב ועדיין ריקים מאוכלוסייה. אין כאן אוכלוסייה בדואית ואנחנו מחוץ לקו הירוק.

יש שלט "דבירה", הכוונה היא לקיבוץ דביר, שנמצא מעל ליער על הגבעה, עוד 2-3 קילומטר נעבור ליד תל בית מירסין ובו יישוב מהברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל. כלומר כנעני וישראלי, הוא נחפר ע"י הארכיאולוג האמריקאי הגדול ויליאם פוקסוול אולברייט בשנות העשרים, התל נקרא כך ע"ש הכפר הערבי הסמוך לו. אולברייט היה משוכנע שזו העיר המקראית דביר, הזיהוי לא התאים לפי המקורות, ביהושוע טו' הישוב דביר אמור להיות עמוק בתוך ההר אך כאן הוא בשוליים בין ההר לשפלה. אישיותו וחשיבותו של אולברייט כראש הארכיאולוגיה המקראית של דורו הייתה כה גדולה עד שמרבית הארכיאולוגים קיבלו את דעתו. רק לאחר שנפטר והתגלו ממצאים מתקופת הברזל בחרבת רבוד סמוך לדהרייה מדרום לחברון, קיבלו החוקרים את הדעה המנוגדת ששם היא דביר המקרית.

היישוב עתניאל שמול התל  נקרא ע"ש עתניאל בן קנז השופט שדביר הייתה חלק מנחלתו. אין הסכמה מהו תל בית מירסין. ועדת השמות החליפה את שם הקיבוץ לדבירה – כלומר בדרך לדביר. האוכלוסייה בישוב שהתחלפה כבר מספר פעמים עדיין קוראת למקום דביר.  בדר"כ לא מחליפים שמות מודרניים שניתנו בגלל שהארכיאולוגים שינו את דעתם, לכן קריית גת, קריית עקרון ועמק זבולון נשארו עם השמות שלהם.

בצד ימין רואים את הכפר בית מירסין ואת התל למרגלותיו. כשהצבא סלל את גדר ההפרדה הם השאירו את הכפר בעבר השני של גדר ההפרדה ואת התל בצד שלנו.

יש חפירה פלסטינאית בשכם, חפירה משותפת פלסטינאית ויפנית בביתין – בית אל הקדומה. ביריחו יש משלחת פלסטינאית איטלקית.

כביש 3415 יוצא לכביש 35. מכאן אנחנו מתחברים לכביש הוותיק. אמציה בעבר היה מקום מטויל, מערכת מערות חזן, יש שם מערות מסתור מימי בר כוכבא. לאט לאט המקום התפרק כלכלית והפסיקו לתחזק אותו.

רואים את תל לכיש, אולי החלק הבנוי למעלה הוא כניסה לתוך מפעל מים, אך הוא לא נחפר.

דר' גרפינקל חופר מטעם האוניברסיטה העברית בתל לכיש.

אנחנו מגיעים לשער של מושב לכיש ופונים שמאלה.

סיור בתל לכיש

לכיש נזכרת בתנ"ך במלחמות יהושוע  בספר יהושוע פרק י', לאחר שהגבעונים נכנעו לבני ישראל, אדוניצדק מלך ירושלים קיבץ את מלכי חברון, לכיש, עגלון וליבנה והם יצאו לתקוף את בני ישראל בגבעון, יהושוע ניצח ורדף אחריהם עד מקדה שנמצאת מעבר לגבעות כאן, ליד אִדְנָא או תרקומייא. ביניהם יש מקום שנקרא ח'רבת אל-קום, שם מקדה המקראית. חמשת המלכים התחבאו במערה ויהושוע מצא אותם והרג אותם, יהושוע כבש מספר ערים בסביבה ואחת מהן היא לכיש, וכך הוא השלים את כיבוש דרומה של ארץ כנען. תוך כדי המצור של יהושוע על לכיש הגיע מלך גזר לעזור לבן בריתו מלך לכיש, ויהושוע ניצח גם אותו. במכתבי אל-עמארנה במאה ה 14 לפנה"ס כתוב שגזר, לכיש וגת היו בני ברית נגד עבדו חיבה שליט ירושלים. כך שיש קשר בין לכיש וגזר עוד מתקופת הברונזה המאוחרת.

לאחר מכן לכיש מוזכרת ברשימה של הערים שהיכה יהושוע בפרק יב'. ברשימת הרי נחלת יהושוע בפרק טו' היא מוזכרת כעיר הדרומית ביותר במחוז השפלה ליד מקדה ועגלון. לאחר מכן היא לא מופיעה בתנ"ך עד האזכור כאחת הערים שביצר רחבעם מלך יהודה לאחר מות שלמה בדברי הימים. בימי מלכות יהודה היא נזכרת מדי פעם.

יש מספר סיפורים על לכיש.

כשקושרים נגד אמציה מלך יהודה שמלך בירושלים במאה ה 9 הוא בורח ללכיש, נתפס ונרצח, מכאן המושב אמציה.

בסיפור מסע סנחריב לכיש גם מוזכרת. בשנת 705 לפנה"ס סרגון מלך אשור היה השליט שסיים את ממלכת ישראל הצפונית, וממלכת יהודה שילמה לו מס. סרגון נהרג בקרב והאויב חטף את הגופה. עד שבנו סנחריב ייצב את השלטון התחיל מרד וחזקיהו מלך יהודה הצטרף אליו. בשנת 701 לפנה"ס סנחריב הגיע לאזור וזרע הרס באזור השפלה, בית שמש. התנ"ך מתרכז בעיקר בנעשה בירושלים, אך דרך אגב מוזכר בספר מלכים שצבא סנחריב עובר מעקרון ללכיש. בכתובת העיקרית שמספרת על מסע סנחריב, מנסרה שכתובה באכדית, מתואר המצור על חזקיהו, ההרס של 46 עריו והמצור בירושלים עד שלבסוף חזקיהו נכנע ושילם מס גבוה.

כתובת נוספת של סנחריב מדברת על עזקה, עיר גבוהה כמו קן נשר עם חומות שמזדקרות לשמיים. וגם כאן לא מזכיר את לכיש.

בשנות ה 80 של המאה ה 19 חפרו חוקרים בריטים בנינוה בצפון עירק, בירת האימפריה האשורית, ומצאו תבליט קיר ענקי על קיר הארמון של סנחריב, בתבליט רואים חיילים מתכוננים למצור ומטפסים על חומה, רואים את המגנים זורקים לפידים ובלוקים, רמפה עם איל נגיחה, חייל שופך ממצקת מים על האיל כדי שלא יתלקח, רואים את הנצורים משופדים וצלובים למרגלות החומה ואת התושבים יוצאים לגלות ומביאים מנחה למלך שיושב על גבעה וצופה בכיבוש העיר. יש כיתוב ובו  סנחריב מלך אכוד , מלך העולם וכל התארים, ושלל העיר לכיש מובא בפניו.

החוקרים ידעו שלכיש באזור אך לא ידעו היכן, רק בשנות ה 20 של המאה ה 20 אולברייט רכב על חמור, ראה את התל שלא בולט מעל הסביבה והבין היכן לכיש. בשנות ה 30 ג'יימס לסלי סטרקי  חפר כאן עם נפתלי הרץ טור סיני מהאוניברסיטה העברית. בשנת 1938 סטרקי הוזמן לטקס הפתיחה של מוזיאון רוקפלר שם אמור היה לקבל פרס ובדרך בוצע בו לינץ' והוא נרצח. החפירות פורסמו ע"י העוזרת שלו. נמצאו כאן אוסטרוקונים שנקראים מכתבי לכיש.

בשנות ה 60 אהרוני חפר את מקדש השמש באופן ממוקד במרכז התל.

החפירה חודשה בסוף שנות השבעים לתוך שנות השמונים ע"י פרופסור אוסישקין מאוניברסיטת תל אביב. הוא חפר באזור השער וגילה את סוללת המצור האשורי, זה שיפוע שלא מגיע לראש התל אלא עד למקום שהיה ראש התל בסוף המאה ה 8. שכבה 3 אליו מגיעה הסוללה היא השכבה שנחרבה ע"י סנחריב בשנת 701 לפנה"ס. נמצאו שם המון אבני בליסטראות וחצים. ישנה סוללת נגד מהצד השני של החומה. שכבה 2 נבנתה לאחר כמה עשרות שנים כאשר ממלכת יהודה התאוששה, כנראה בימי מנשה, והחזיקה מעמד עד לימי בית ראשון והיא השכבה האחרונה בתל. שכבה 1 היא שכבת פני השטח שהתקיימה בתקופה הפרסית וההלניסטית. ואז המקום ננטש.

בזכות ההבחנה כי שכבה 3 היא מימי סנחריב למדו להבדיל בין הקרמיקה של המאה ה 6 למאה ה 8, ועם הידע הזה הלכו לבית שמש ובאר שבע וכך ידעו שהערים נחרבו בימי סנחריב ולא התקיימו עד נבוכדנצר.

ידוע שבית שמש במסלול של סנחריב כך שזה מאוד סביר שהיא נחרבה על ידו. באר שבע לא במסלול ולכן אולי מי שהחריב את באר שבע היו שכירי חרב של סנחריב, אולי אדומים.

מתחתינו רואים שסטרקי עשה חתך בדופן התל ע"מ לראות שכבות. כך אנו יודעים שבמקום היה יישוב קטן בברונזה הקדומה, לאחר מכן הייתה כאן עיר מבוצרת עם סוללה, חלקלקה וחפיר בתקופת הברונזה התיכונה. בחפיר מצאו מקדש, שנדיר לראות אותו מחוץ לעיר. במרכז העיר גם נחשף מקדש.  התל מאוד גדול. יש עיר תחתית של הברונזה התיכונה שממשיכה להתקיים לתוך הברונזה המאוחרת. העיר הופכת להיות מרכז שלטון מצרי והיא מתקיימת עד בערך 1,150 לפנה"ס, לתוך ברזל 1. לכיש היא נקודה מצרית גם כשגת, אשדוד, אשקלון ועזה הופכות להיות פלישתיות. נמצאו כאן חרפושיות של רעמסס השישי. אלו חיפושית מחרס שחורטים על הבטן שלהן את שם השליט מאותה תקופה. לכיש נשרפת והיא נטושה לאורך תקופת הברזל 1 וראשית הברזל 2 ומתבצרת מחדש (שכבה 5  – היהודאית הראשונה) בסוף המאה ה 9 או במאה ה 10, דוד אוסישקין שינה את דעתו לגבי הזמן המדויק. אין זכר להתיישבות פלישתית באזור. לכיש גודלת בהדרגה, בשכבה 4 במאה התשיעית כל העיר מבוצרת,  שכבה 3 היא מהמאה השמינית. במאה ה 7 העיר נבנית מחדש ע"י מלכי יהודה והיא נשארת כך עד שנת  586 לפנה"ס ונחרבת ע"י נבוכדנצר.

הדרמה הגדולה היא באזור השער. בחפירה של סטרקי התגלו אוסטרוקונים עבריים, ומעט בארמית מהתקופה הפרסית.

"גמריהו בן הצליהו יאזניהו בּן טבשלם חגב בּן יאזניהו מבטחיהו בּן ירמיהו מתניהו בּן נריהו" בסוף תקופת בית ראשון הצבא הבבלי מהדק את המצור ולכיש הופכת להיות נקודה צבאית, אולי הרשימה היא רשימת שמירה או כוח אדם.

"אל אדנִי יאוּש. ישמע יהוה את אדני שמֻעֹת שלֹ
ם. עתָ כּיֹם עתָ כּיֹם. מי עבד
ך כּלב כּי זכר אדני את
עבדֹ[ה]. י[בַ]כֵּר. יהוה את.
[אדני]י דבָר. אשר לא. ידעתֹה."

"כלב אדני ה
–[ס]פר
– [ח]י יהוה – אי
ק[ר]אתי [א]תה עבד" – אני מבצע פקודות ואני קורא לבד.

זה המקור היחיד מחוץ לתנ"ך שמוזכרת המילה נביא, הנביאים הם דמויות ציבוריות.

"יַשמַע יהוה את אדֹנִי עתָ כּיֹם
שמֻעֹת טֹב. ועתָ כּכֹל אשר שָלַח אדֹנִי
כּן עָשָה עבדךָ. כתבתי על הדלת ככל
אשר שָלח אדני אלי. וכי שלח א
דני על דבר בית הרפד אין שם א
דם. וסמכיהו לקחה שמעיהו ו
יעלהו העירה [ועבדך איננ
י שולח שמה אֹתֹה עו[ד היֹ
כי אם בתְסִבַּת הבֹּקֶר [אשלחהו]
וידע כי אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְ
נוּ שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן
אדֹנִי. כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵקָה."

כתבו למפקד האזור שידע שאנחנו שומרים, רואים את המשואות. כך לומדים שבצבא יהודה השתמשו במשואות כדי להעביר מסרים.

בספר ירמיהו מוזכר כי הנביא ירמיהו עומד בירושלים ומציין כי כל הערים הבצורות נפלו לצבא הבבלי ורק לכיש ועזקה נשארו. טור סיני עשה את החיבור והסיק שהאוסטרוקון נכתב באותו רגע.

בני בגין, שהוא גיאולוג במקצועו, שאל בספרו "כי לא נראה את עזקה" מי כתב את המכתב, אם עזקה נפלה הרי המפקד יודע. והוא מגיע למסקנה כי מישהו כתב לו, "מהיכן שאני עומד אני לא רואה את המשואות של עזקה". בגין לקח מפה, העלה עליה את הנקודות שידוע לנו שהיו מאוישות באותה תקופה, תחילת המאה השישית לפנה"ס, וחיבר קווי גובה. הוא  לקח בחשבון שמשואות מדליקים במגדל הכי גבוה ועל כן הוסיף עוד 10 מטר, והוא גילה שהנקודה ממנה רואים את לכיש ולא את עזקה היא תל מארשה. בין מארשה לעזקה נמצא רכס עליו יושבת היום מצפה משואה והרכס מסתיר את התלים. בגין אומר שהמכתב מסביר שבתל מארשה לא היה קשר לעזקה, והכותב מבקש ממפקד לכיש עדכונים.

מכתבי לכיש, כמו מכתבי ערד, מספקים הרבה מידע על צבא יהודה לפני חורבן בית ראשון.

בתבליט רואים שבלכיש יש קומה תחתונה וחומה עליונה. אנחנו על גבי המבצר בתוך העיר, האבנים הגדולות הם בסיסי עמודים שמראים את עוצמת הבניה של המבצר שעמד פה.

בחדר שנמצא בפינת רחבת השער של שכבה 2, השער שנפל בזמן נבוכאדנצר, נמצאו האוסטרוקונים. כנראה שבזמן המלחמה שם  ישב מפקד העיר. הרמפה מעץ משחזרת את הרמפה הבנויה שממנה עלו לשער. אנו עומדים על הסוללות מתקופת הברונזה התיכונה ומעל לחומות של הברונזה המאוחרת, העיר היהודאית נבנתה על חורבותיהן ולכן בנו רמפה ע"ג הסוללה של הברונזה התיכונה והמאוחרת כדי להגיע לשער. הסוללה הגיעה לשער של שכבה 3. פעם היה אפשר להגיע לשער מספר 3 עם מדרגות ברזל.  מהשער עוברים לשער עם 2 תאים ואז נכנסים לעיר. כשנחזור אפשר לראות את שער ששת התאים משכבה 5, מהמאה התשיעית. הארכיאולוג יגאל שילה פיתח סכמה שטוענת שבמאות 9-10 בנו בישראל שערים של שישה תאים, במאה ה7 ארבעה תאים, ובמאה השביעית 2 תאים, זה לא עובד בכל מקום אך במגידו זה עובד.

מעלינו יש מגדל תצפית, ואפשר לצפות על הסוללה האשורית ולראות את הסוללה הנגדית שבנו המגנים.

המפתן הוא לא במקומו המקורי. רואים שמישהו, אולי מהתקופה ההלניסטית,  סגר את השער. תעלת הניקוז של שער 2 נראית כמו אשנב של שער 3.