המוזיאון בבית אוסישקין, קיבוץ דן
אוסישקין לא הצטיין כחובב טבע, לא בזאת היו חוזקותיו. ההקמה של המוזאון הייתה קשורה בקרן קיימת לישראל שייבשו את אגם החולה. במהלך הייבוש נאבקו הירוקים על כך שתישאר שמורה.
קק"ל הקימה את השמורה, לאחר שייבשו את האגם לחלוטין ואח"כ חפרו בור ומילאו אותו מים ושחזרו שמורה באופן מלאכותי. באותו הקשר עלתה בקשה להקמת מוזיאון להנצחת החי והצומח בעמק החולה. קק"ל התרצו בתנאי שהמוזאון ייקרא על שמם מי שהיה היו"ר של דירקטוריון הקרן שנים רבות – מנחם אוסישקין. צומת המצודות בחלקה צפוני של קריית שמונה, קרויה על שם 6 מצודות אוסישקין שהיו כאן בקיבוצי עמק החולה בשנות ה- 30. גם היישוב כפר מנחם קרוי על שמו.
חשיבות המוזיאון הוא בהצגת מיני חי וצומח רק מאזור עמק החולה או הקשורים למרחב העמק.
המרחב של עמק החולה הוא משבצת קטנה בשטח 170 קמ"ר בשטחה של ישראל, אבל מהווה בית ל -2000 צמחים מתוך 2600 צמחי א"י ו – 300 צמחי חרמון. העמק מהווה תחנת מעבר לכ – 500 מיל' עופות בתקופת הנדידה ובהם כ – 250 מיני עופות שונים.
העמק הוא מקום מפגש למינים שונים של חי וצומח ומכאן העושר הרב, החל מהטרופיים – שהתגנבו לאזור דרך השבר הסורי אפריקאי. הגומא פפירוס לדוגמא הוא צמח אפריקאי שבעמק החולה היו הריכוזים הגבוהים ביותר שלו מחוץ לאפריקה. גם השפמנונים והאמנונים מקורם באפריקה – דרך הים תיכוניים והאסיאתיים וכלה בצפוניים מהטונדרות הרוסיות.
הנימפאה לדוגמא, צמח מים נפוץ בעולם. מינים שלו בצבע לבן ניתן למצוא ברוסיה, מיני נימפאה כחולה וסגולה ניתן למצוא באפריקה. בעמק החולה, ניתן היה למצוא את כולן ביחד.
בתהליך הייבוש הביצה אבדו מינים שונים של צמחים ובעלי חיים לבלי שוב.
המוזיאון לא מציג את כל המינים שגדלים כאן. הפוחלצים המוצגים הם גוויות שהתקבלו מחקלאים ותושבים בסביבה. שימו לב שאין כאן עגור, מאחר וקשה מאוד להשיג גוויה שלהם. כאשר הם פצועים או מתים לרוב בעלי החיים הטורפים מגיעים אליהם קודם. אף ציפור במוזיאון לא ניצודה על מנת להציגה.
גם עיט הים (עיטם בעבר) אינו מוצג כאן, למרות שקיננו כאן שתי זוגות בעבר. סביבת המחייה מתאימה לעיטי ים, אך לא מצליחים להשיבם חזרה לקנן באזור.
עמק החולה מהווה גם קצה גבול תפוצה טבעי למינים וצמחים מסוימים – לדוגמא כאלה שנדדו מאפריקה ונעצרו כאן. קיומו של גבול טבעי כזה בתחומי המדינה הוא נדיר. שינוי הנוף הקיצוניים בארץ מהווים פעמים רבות גם הם גבולות כאלה. שפמנונים ואמנונים לדוגמא לא יימצאו צפונה מכאן בבקעת עיון, קר שם מדי. עצי השיזף גם לא ממשיכים צפונה ללבנון מאותה סיבה. גם מינים צפוניים נעצרים כאן, ולא ממשיכים דרומה כמו עצי הדולב. גם סלמנדרות.
המוזאון מסודר כך שכל עמדת תצוגה, ויטרינה, מייצגת בית גידול מסוים – ביצה, יער, נחל וכו'.
לאחר 67' נפתח בקומה התחתונה גם מדור חרמון וגולן (ווקלניזם וכו').
תל דן במוזיאון אוסישקין– במוזיאון מוצגים רפליקות ממצאי התל העתיק. התל המקראי הוא אחד מהממצאים החשובים בחפירות א"י. חלק מהממצאים היוו סנסציה עם גילויים אף מעבר לתחום האכאולוג וחלק מהממצאים – הבמה הישראלית לדוגמא – לא נמצאו בשום מקום אחר בארץ. חשיבותם רבה בהמחשת היבטי חיים מסוימים.
פה נמצאו לראשונה מחתות, מעין יעה, שבהן היו משתמש הכוהן הגדול.
'כתובת בית דוד' המוצגת אף היא ברפליקה, הייתה הסיפור המרעיש ביותר שהתגלה כאן. הגילוי תמך בקיומן של דמויות מקראיות שהיוו מקור לסימני שאלה. הסיפורים המקראיים יכולים להיתפס כסיפורים, או כאירועים היסטוריים. שאלת קיומן של הדמויות במקרא והיחסים ביניהן הייתה תמיד בספק. ישנן דמויות מקראיות (אחאב, עמרי) שלגביהן יש עדויות חיצוניות ואנו מכירים את קיומן.
לגבי דוד ושלמה לא היו בטוחים, עד שנמצאה כתובת בית דוד ופתרה את הוויכוח בנושא.
המעניין בתל דן, כמו בתל חצור, הוא עושר הממצאים והוכחה לתרבות חומרית מפותחת דווקא מהתקופות הקדומות יותר, שהולך ומתמעט עם המעבר לתקופות מאוחרות. כלומר, ניתן לראות כי בתקופת העיר ליש הכנענית, בתקופת הברונזה התיכונה ישנם ממצאי תרבות חומרית רבים. עם המעבר לתקופת הברזל, הלא היא התקופה הישראלית, מתמעטים הממצאים המעידים על תרבות חומרית מפותחת. בתקופה הכנענית (תקופת הברונזה תיכונה והמאוחרת) ניתן למצוא כלים רבים, מחטי עצם וברונזה, סכינים וכו', ברמה מאוד גבוהה. הכלים מתקופת הברזל של שבט דן, גסים יותר, מעטים מאוד ופונקציונאליים. אנו יודעים כי בעיר דן הייתה חרושת ברזל, גם בתקופת הברונזה המאוחרת וגם בתקופת הברזל. ישנו הסבר המשווה בין חרושת הברזל של ימינו לבין זו הקדומה.
בתל דן נראה את השער הכנעני, אחד משני השערים (יחד עם השער מאשקלון) המקושטים העתיקים ביותר בעולם, מהמאה ה- 18 לפנה"ס.
