מסלול טיול לשמורת הבניאס
נתחיל במקדשים בשמורת בניאס. נסייר בעתיקות השמורה לכיוון טחנת הקמח וארמון אגריפס ונצא בנסיעה קצרה לאזור הכניסה לשביל התלוי ומפל הבניאס. לאחר מכן נבקר במוזאון בית אוסישקין לטבע והיסטוריה בקיבוץ דן, ניכנס לשמורת דן ונבקר בתל דן ועתיקותיו.
אחה"צ נסיים בחורבת עומרית ונראה את המקדש.
הגן הלאומי בשמורת נחל חרמון (בניאס)
שמורת הבניאס – מעיין בניאס נובע בשפיעות חזקות ופעיל במיוחד בחורף. בשנים מאוד שחונות בחודשים מאי יוני, היו מצבים שבהם המעיין לא נבע. בעבר הדבר העלה חשש להתייבשות הדן והבניאס. מקור המים בהפשרת השלגים בחרמון, הם מחלחלים בסלע ההר ובהתאם לכיוון השכבות נובעים חזרה לכיוון דרום מערב, יוצאים כאן בבניאס ובתל דן. בעבר נבדקו כיוון ומהירות ניקוז המים, באמצעות איזוטופים שפוזרו בשלגים באזור בריכת מן. לאחר שישה ימים אותרו האיזוטופים בבניאס באמצעות מונה גייגר למדידת קרינה. מכאן, שמערכת פינוי המים מהחרמון מאוד מהירה.
תפוקת המעיין כ – 130 מיליון ממ"ק בשנה, בדומה לחצבאני (שניר) עין דן מפיק כ – 250 מיל' ממ"ק וביחד תורמים כ – 500 מיל' ממ"ק בשנה לירדן ולכינרת, שבה האידוי הטבעי מסתכם
בכ – 300 מיל' ממ"ק בשנה. הירדן והכינרת מקבלים מים מנחלים נוספים (נחל עיון, נחל עמוד) ובסה"כ מגיעים לכינרת כ- 800 מיל' ממ"ק בשנה. מהכינרת ניתן לשאוב כיום כ – 70 מיל' ממ"ק בשנה, אבל הכמות זעומה לעומת תצרוכת משק המים שמסופקת ממקורות אחרים.
היסטוריה – עד 67' וכיבוש המקום, הייתה כאן עיירה סורית בשם בניאס שנחרבה עם כניסת צה"ל. נותרו ממנה מבני הדת – המסגד שאת צריחו אפשר לראות בולט מעל העצים והכנסייה מארונית.
קיימת סברה כי כאן היה יישוב מקראי בשם בעל-גד, המוזכר בתיאור נחלות ותחום ישיבת עם ישראל. בחפירות שנערכו כאן לא נמצאו עדויות ליישוב מתקופת הברזל.
בחפירות נמצא אתר שהתפתח בתקופה הרומית אך שורשיו כנראה קדומים יותר, סביב התקופה ההלניסטית. הבניאס מוכר כאתר פולחני, החל מהמאה הראשונה לפנה"ס אל תוך התקופה הרומית המאוחרת. את המרחב הזה אכלסו היטורים, עם ממוצא ערבי שלעיתים מכונה 'הנבטים של הצפון', גם בגלל החפיפה בתקופות חייהם. אתרים יטורים נמצאו מהר אודם ועד בקעת הלבנון. הם רעו וגידלו עדרים ובהתאם לתקופה, סגדו לאל הרועים. שרידי יישובים יטוריים נמצאו במורדות החרמון, שם התיישבו. כאן בשמורה,נמצאה מערה פולחנית שהייתה קשורה בטקסים להקרבת עיזים.
יב"מ מזכיר את המקום הזה, כאשר הוא מתאר את המערה כך שהמעיין נובע ממנה ויש בה בריכה.
תיאוריו מפרטים את הניסיונות למדוד את עומק הבריכה באמצעים שונים שלא צלחו ומסכם, 'עמוקה אין חקר'. כיום המעיין לא נובע במערה – כנראה כתוצאה מרעידת אדמה שהסיטה את נביעתו כמה עשרות מטרים – אך הקשר ההידרולוגי עדיין קיים ובעונות גשומות, רצפת המערה מלאה מים.
פולחן הרועים היטורי כאן כלל הקרבת עז, ע"י השלכתה לבריכה העמוקה במערה. במידה והעז הייתה נשאבת למעמקים וטובעת ללא תקלות פירשו זאת כקבלת המנחה וכסימן טוב. במידה והיא נחבלה בסלעים, מדממת במים או לא טבעה כראוי, פירושו סימן רע. הפולחן לא התבצע במקדש, לא היה כאן מבנה פולחני, אלא במערה הטבעית. אין שריד פולחני בשטח.
העדות הכתובה הראשונה לאתר כמקום קדוש הוא מהתקופה ההלניסטית, כאשר בשנת 200- לערך נערך במקום שנקרא פניאון אחד מקרבות יורשי אלכסנדר מוקדון, בין בית תלמי המצרי לבית סלוואקוס הסורי. הסיומת 'און' ביוונית משמעה מקום קדוש. פניאון – מקום קדוש לאל פאן. גם לתקופה זו לא נמצאו עדויות בשטח.
התיארוך באתר התבצע בין השאר, בעזרת מטבעות שנמצאו כאן – חלקם מזמן גבלוס שהיה קיסר מוכר בשנת 220 לספירה לערך. סמוך לשני מקדשי העיזים לצד עצמות העיזים, נמצאו גם שברי פסלים ופסלים מנותצים שככל הנראה עברו איקונוקלזם בידי הנצרות המוקדמת או האסלם המוקדם.
ימי הורדוס הגדול – הבנייה לראשונה כאן, מתקשרת עם המלך הורדוס והקיסר אוגוסטוס שיריבו המר היה מרקוס אנטוניוס. מרקוס אנטוניוס ניהל רומן עם המלכה קליאופטרה והיה מפקדו הישיר של הורדוס. הורדוס שהיה אדומי מגויר חשש מדברים רבים, אבל בעיקר משושלת בית חשמונאי – שיכלה להיות לה תביעת מלכות לגיטימית בעיני היהודים ולכן איימה על כסאו – ומקליאופטרה שלטשה עיניה לממלכת יהודה ושאפה לספח אותה למצרים בעזרת מרקוס אנטוניוס.
כמפקדו של הורדוס, מרקוס אנטוניוס לא דרש עזרה צבאית אלא בעיקר כלכלית למבצעיו הצבאיים, אך זה לא גרע מהעובדה שהורדוס נתפס כתומך אנטוניוס. בקרב המכריע באקטיום הפסיד אנטוניוס לאוגוסטוס והורדוס חשש לחייו – אבל לשווא. אוגוסטוס מזהה את איכויות השלטון והגבייה של הורדוס וסביב 31 לפנה"ס, הורדוס מקבל ריבונות על השטח מהקיסר אוגוסטוס על אף הקשר עם אנטוניוס ועל שטחים נוספים ברחבי א"י. הורדוס מנהל את קרבות השליטה שלו מול בית חשמונאי ושבטים מורדים אחרים כבר ב 37 לפנה"ס.
הורדוס נשא נשים רבות והיו לו צאצאים רבים. אחת מנשותיו הייתה מרים החשמונאית וממנה, היו לו שני בנים – אריסטובולוס ואלכסנדר (ושתי בנות). שניהם היו נסיכים בחצר מלכות שבשל ייחוס אימם מבית חשמונאי, היה בכוחם להפיל את הורדוס שתפס את המלוכה בכוח ולא בזכות. שניהם שילמו את מחיר חששו משושלת חשמונאים ונרצחו על ידו לאחר עלילת מרידה שטפלו עליהם. הוא חיסל אותם בסבסטיה, עיר שומרונית ללא יהודים ולכן שם הרגיש בטוח.
בצבאו של הורדוס לא היו יחידות יהודיות, אלא לוחמים בודדים פה ושם. הוא לא סמך על היהודים. על השומרונים סמך הרבה יותר וכאשר היו הפגנות בירושלים, אלה היו יחידות שומרוניות שנשלחו לשמור על הסדר. לפני שחוסל, בנו של הורדוס אריסטובולוס הספיק להתחתן ונולד לו ילד, אגריפס הראשון שישלוט כאן ואחריו ישלוט בנו ואליו נגיע בהמשך.
הורדוס בונה שלושה מקדשים להוקיר את מיטיבו אוגוסטוס:
- מקדש בקיסריה
- מקדש בסבסטיה
- מקדש ליד פניאס
לפיכך, אנו אמורים למצוא פה מקדש לאוגוסטוס שנבנה סביב 19 לפנה"ס, המבנה המתועד הראשון שעליו שומעים בבניאס. הטקסט לא מפרט כמה 'ליד' הבניאס והיכן בדיוק.
הורדוס פילפוס, בנו של הורדוס הגדול יבנה פה את העיר קיסריה-פיליפי גם, לכבוד הקיסר. על מנת להבדילה מקיסריה מריטימה שעל הים, נקראה פיליפי על שם פיליפוס עצמו. בחפירות נמצא קארדו שזמן בנייתו לא וודאי – אולי מימי עירו של פיליפוס אולי מתקופת אגריפס המאוחרת יותר.
בכל מקרה, הייתה פה עיר רומית על כל מתקניה ויב"מ גם מזכיר תיאטרון שעדיין לא נמצא.
המקום מוזכר גם בארוע מסוף המרד, בתיאורים קשים של יב"מ כאשר בתיאטרון יושבים אגריפס וטיטוס ובזירה נלחמים יהודים בחיות טרף ואחד נגד השני.
ישוע – תקופת מלכותו של הורדוס פיליפוס משנת 4 לפנה"ס ועד שנת 30 לערך היא גם תקופת חייו של ישוע. ישוע מוזכר במקרה מפורסם ומשמעותי – כאשר הוא מגיע לקיסריה של פיליפוס – המתואר בבשורה עפ"י מתי, ט"ז ובו, הוא שואל את השליחים מה אומר העם על בן האדם. הם עונים שחלק חושבים כך ואחרים אחרת אבל כולם משווים אותו לנביאים. ישוע שואל מה אומרים הם, השליחים, וענה לו שמעון כיפא כי הוא המשיח בן אלוהים חיים. בפעם הראשונה בבירור ובפעם הראשונה ישוע לא מכחיש ומודה כי גם בעיני עצמו הוא משיח. ישוע עונה שתשובתו של שמעון לא מן האדם אלא מהשמיים ומעניק לו את מפתחות מלכות השמיים. אירוע הבכורה הראשונה של פטרוס. בהקשר הנוצרי, לעיתים נשאלת השאלה מה הקשר בין בניאס, להר ציון ולטבחה?
הקשר הוא בכורה (מפתחות מלכות השמים בבניאס) – הכחשה (ההתכחשות המונצחת בפטרוס אין גליקנטו) –בכורה שנייה (וההכרה המחודשת בישוע לאחר מותו ותחייתו של ישוע).
ישוע ממשיך ומתנבא לתלמידיו על מסעו לירושלים, המחלוקת עם הסופרים והחכמים ועל מותו ותחייתו לאחר שלושה ימים. מבחינה גאוגרפית, ישוע מגיע למקום הכי רחוק מירושלים, לקצה הארץ ומכאן מתחיל את המסע אל סופו. הפרק רווי בדרמה המתארת את השיח בין ישוע לפטרוס ואת תהפוכות נימת הדברים.
אפשר להבין הגעתו של ישוע למרחבים פגאניים בכמה דרכים, ולאו דווקא מטעמי הטפה – הפגאנים לא היו מטרתו, הוא טען כי יש לדבר עם 'אחינו היהודים' ורק פאולוס, יפנה לפגאנים מאוחר יותר.
עם זאת, ישנם חוקרי נצרות הסבורים כי ביקורי ישוע במקומות הללו מעידים כי דווקא כן פנה לפגאנים – אך אלה פרשנויות בלבד. ישוע לא תמיד התקבל בקרב היהודים ולעיתים היה נדרש להתרחק מקהילות יהודיות על מנת לא לעורר מהומות ולעיתים הפוך, להימלט מקהילת מעריציו למקום שקט. בתקופתו הסוערת מתוארת הגעתו למזרח הכינרת (ארץ הגדריים) שהיה אזור פגאני שם אירע נס החזירים. הארץ סערה שלטונית באותה תקופה והייתה מחולקת בין יורשי הורדוס הגדול – אנטיפס שלט באזור עבר הירדן והגליל ופיליפוס שלט בבשן, בגולן, בטרא
כון ובבניאס. לאחר עריפת ראשו של יוחנן המטביל בידי הורדוס אנטיפס, ישוע חרד וייתכן כי הגיע לכאן כי זוהי ארצו של פיליפוס ובה לא נשקפת לו סכנה. גם את שהייתו בכפר נחום אפשר להסביר מאותה סיבה, מאחר וכפר נחום ממוקם על הירדן המהווה גבול בין שלטון האחים ובעת סכנה, יכול היה ישוע להימלט לארצו של פיליפוס.
עבור המאמינים הנוצרים המקום קדוש, ונהוג להגיע לכאן לביקור, לטבילה, למיסות ואיסוף מים קדושים של הירדן, הקדוש עבור הנוצרים. ביהדות הירדן הוזכר כבעל יכולות ריפוי, כאשר שלח אלישע את נעמן שר צבא ארם שהיה מצורע לירדן להירפא.
מתחם המקדשים – כאן נמצאה גם המערה ששימשה לפולחן העיזים. החופרים זיהו את החלק המערבי של האתר, אזור המערה, כעתיק יותר ואת דפוס ההתפתחות של האתר, שמתפתח עם הזמן מכיוון מערב לכיוון מזרח. זיהוי מגמת התפתחות האתר נתמך ע"י כתובות על מתוארכות שנמצאו חקוקות על הסלע.
מקדש אוגוסטוס – אחת ההצעות לזיהויו של מקדש אוגוסטוס מהמאה ה- 19 לפנה"ס מצביעה לכאן. השחזור כאן מציע מבנה מקודש מלבני שחלקו האחורי נשען על פתח המערה שממנה נבע המעיין. מכאן, שהמים זרמו מתחת לרצפת המקדש שעמד כאן ולבטח היה מבנה מרשים ופסטורלי.
הצעה שנייה מקורה באהוד נצר, שזיהה כמה עשרות מטרים מכאן שרידי קיר ועליו טיח בטכניקה יקרה וייחודית – אופוס רטיקולאטום (מעשה רשת), בה משולבות אבנים בצורה ייחודית – שאפשר לזהות כהרודיאני. אהוד נצר הציע כי שם שרידי מקדש אוגוסטוס. הנושא מהווה מקור לחילוקי דעות בין החופרים.
הצעה שלישית מביאה את חורבת עומרית כהצעה לאתר מקדש אוגוסטוס.
לסיכום, האתר טרם נחפר במלואו. עשויים להימצא ממצאים קדומים יותר שיגדירו מחדש את ההבנה. מקובל להציע כי המתחם הבנוי הוא מהתקופה הרומית, מאה ראשונה לפנה"ס והמתחם הפולחני, הוא יטורי מהתקופה ההלניסטית שמוכר כפניאון כבר מ 200-.
אל ח'אדר וסית שרה – אתרים מסורתיים לדרוזים, אך ללא קדושה מיוחדת לדרוזים. הדרוזים יגיעו לאזור בשלב מאוחר יותר כמובן. סית שרה הייתה מפיצת דת דרוזית מוצלחת במאה ה- 11 ובניגוד למנהג הדרוזי \ מוסלמי, קיבלה מקום של כבוד במסורת ובפולקלור.
אל ח'אדר הוא לא דמות אחת, אלא שילוב של שלוש דמויות משלוש אמונות – אל ח'אדר המוסלמי מקביל לסנט ג'ורג' הנוצרי, שמקביל לאליהו הנביא היהודי. החיבור של אל ח'אדר לאליהו הוא דרך הורדת הגשמים, הפיכת האדמה לירוקה ולמקור עשיר לחציר, ושמו אכן נגזר מהמילה חד'יר, חציר מערבית, ולא מהמילה אחדר, ירוק מערבית. החיבור הנוצרי לאליהו הוא דרך הטבח נביאי הבעל ולכן מקושר עם סנט ג'ורג' הנוצרי, שהורג את הדרקון כמטפורה לפגניזם וכך שניהם, לוחמים בפגניזם.
המשולש הזה, שאליהו בקדקודו מקושר ליותר ממאה אתרים פולקלוריסטיים בישראל.
לדרוזים יש כמה אתרים בשם אל חד'ר, זה לא היחיד.
סיור במתחם המקדשים – מערבית למקדש אוגוסטוס נמצא המתחם של פאן. בחפירות נמצאו שתי שכבות של רצפות. העליונה נחשפה ואנו עומדים על השכבת הרצפה התחתונה. בנישות בסלע היו פסלי האל פאן, עם עיטורים שונים (כמו הקונכייה בכורזים). הכתובות על הסלע הן כתובות הקדשה מטעם אישים שונים לכבוד האל פאן ונימפות שונות ולדמויות מהמיתולוגיה. הרצפה התחתונה והקדומה יותר מתוארכת לשנת 44 לספירה לימי אגריפס הראשון והעליונה, המאוחרת יותר לשנת 60 לספירה, ימי אגריפס השני. שניהם צאצאי הורדוס, שמשפחתו שולטת ומעצבת את המרחבת במשך כ – 130 שנה (30 לפנה"ס עד 100 לספירה).
מערבית למתחם פאן נמצא מקדש זאוס ההרוס, ליד הבור. ניתן לזהות עמוד עם כותרת בכניסה למקדש. האזור ממוקם על השבר הסורי-אפריקאי ומטבעו מועד לרעידות אדמה שממוטטות מבנים.
מעבר למקדש זאוס, היכן שנשברת הרצפה זוהי החצר של נימזיס, שהייתה אלה הקשורה בעשיית צדק, או אלת הנקמה בהקשר של צדק, ענישה.
מעבר לחצר הזו, ניתן לראות שלושה נדבכי קיר אבן והם שייכים למקדשים הקשורים בעיזים. אחד מהם נקרא קבר העיזים הקדושות (נמצאו אלפי עצמות של עיזים שככל הנראה הוקרבו) ומימין מקדש נוסף, מקדש העיזים המרקדות. נמצא שם מטבע ועליו איש מנגן ומולו עז רוקדת על שתיים.
לפי תנועות העז כנראה שניבאו עתידות. את מקור ותחילת ההשפעה של האל פאן באזור (שהגיעה עד גדות הנילוס), מייחסים לתקופה ההלניסטית – או על ידי חייליו של אלכסנדר מוקדון, או על ידי השפעת שלטון יורשיו בית תלמי ובית סלוואקוס באזור.
לסיכום, ניתן להבין כי האתר שימש לפולחן עיזים החל מהמאה השלישית לפנה"ס וגם במאה השלישית לספירה, מוצאים כאן מקדשים הקשורים בעיזים ובאל המיוחס להם. כלומר, במשך כ – 600 שנה התקיים כאן פולחן כזה בו העיזים הן מוטיב מרכזי, עובדה המצביעה על האזור ואופי האוכלוסייה. עד אז זהו מתחם פגאני. החל מהמאה הרביעית המתחם הופך נוצרי עם בניית הכנסייה הראשונה של בניאס, אחת הראשונות בעולם הנוצרי.
הקשר היהודי – המתחם מקודש לנוצרים ולדרוזים ומעניין להבין כי הנוכחות היהודית כאן דלה. שני סיפורים בהקשר זה. רבי יוסי בן קיסמא שתלמידיו שאלו אותו מתי יבוא המשיח, ענה להם כי לא רוצה להגיד להם כי אז יבקשו ממנו סימן או נס להוכחה. הפצירו בו ולבסוף אמר שכאשר שער עיר הזו יפול (ההתייחסות לשער העיר טבריה) ויקום ויפול ויקום בפעם השלישית, יבוא המשיח. חסר משמעות. אבל כן אמר הרבי משהו בהקשר לסימן שיהיה והוא – 'ונהפכו מי מערת פניאס לדם'. אימרה הלועגת לפולחן הפגאני הקשור לדם העיזים במים.
סיפור שני על משה רבנו, מעין מדרש – שעונשו תמיד היווה מקור לדיונים ביחס לגודל פשעו – בו הוא מנהל מו"מ עם אלוהים לגבי כניסתו לארץ המובטחת. אלוהים מסרב ומשה מבקש בכל פעם להיכנס בדרך יצירתית שונה המשמשת כמשל. אחת מהן מתוארת "דרך מחילה דקיסריון", האמונה הייתה שדרך מחילות המים המסתעפות תחת החרמון אפשר להגיע לקיסריה פיליפי. כך למעשה, משה יילך מתחת לאדמה ולא ייאלץ לחצות את הירדן ולעבור על הציווי האלוהי 'לא תחצה את הנהר הזה'. בקשתו של משה להיכנס מהמקום הזה, מוסיפה לו חשיבות. במדרש נוסף, משה במעין ראייה עתידית מציע לאלוהים, שכמו שהוא מתעתד להעלות את אליהו במרכבות אש השמיימה, יעלה אותו דרך 'טור תלגא השמיימה', מארמית – הר השלגים. והנה שוב אזכור למקום הזה במדרשים יהודים.
ישוע, שמגיע לאתרים יהודיים בדרך כלל, לא היה מגיע לכאן אילולא הייתה כאן קהילה יהודית קטנה. בימי המרד מצוין כי יוחנן מגוש חלב מוכר כאן שמן זית ליהודי הבניאס.
אם כך, אין ממצאים יהודים באתר וקשה לדבר עליו כאתר יהודי – זהו אתר פגאני ואח"כ נוצרי – אבל יהודים כנראה שהיו כאן.
הכתובות החקוקות בסלע ממש מסודרות כרונולוגית על גבי סלע המצוק – המוקדמות שבהן ממערב והמאוחרות למזרח – אחת מהן מתוארכת לשנת 178 לספירה,
הקתדרלה של בניאס – כשנבנתה הקתדרלה בעיר, נמנעו המתכננים לבנות אותה על מתחם המקדשים שנחשב טמא אבל עדיין, סמוך למעיין. שרידיה נמצאו מאחורי אזור הקופות של היום.
הכנסייה הנציחה אירוע מהברית החדשה אולם לא במקומו.
בברית החדשה מסופר על הנס של ישוע בכפר נחום – ריפוי החולה זבת הדם שנוגעת בבגדו של ישוע ונרפאת, ונאמר עליה על ידי ישוע שהתרפאה בכוח האמונה. על אף שהסיפור מיוחס לכפר נחום, הקתדרלה הנציחה את האירוע כאן בבניאס. נזיר בשם ויליבלדוס שעובר כאן במאה שמינית לספירה, מספר שליד הקתדרלה של בניאס ניצב פסל של ישוע וילדה חולה נוגעת בכנף בגדו.
נחל גובתא – מוצאו על החרמון באזור הרכבל העליון ונשפך לבניאס. השביל עובר מתחת לשני גשרים המאפשרים את מעבר הכביש מעל נחל גובתא ונחל בניאס. נבחנת ההצעה כי אחד מהם רומי בן 2000 שנה שבמידה ותתברר כנכונה, זהו הגשר הרומי העומד העתיק בארץ.
מדוע הגשרים כאו?
לכל אורך ההיסטוריה האנושית, כאשר עיר גדולה וחשובה במרחב מסוים דועכת – עיר אחרת סמוכה גדלה לתפוס את מקומה. התופעה מתבטאת גם כאן, בדן ובניאס. ידוע כי הייתה כאן עיר גדולה בשם דן בתקופת הברזל ובבניאס אין שום דבר. אח"כ, לאורך התקופה ההלניסטית והרומית דן דועכת ובניאס מתפתחת והופכת לעיר החשובה במרחב (יוזביוס מציין במאה רביעית 'דן היא כפר קטן מהלך שלושה מילין מבניאס'). שאלת דעיכתה של דן ועלייתה של בניאס נשארה לא פתורה.
אחד ההסברים מציע כי מיקומה של דן מאפשר לשיירות שלא רצו לשלם מיסים לעקוף אותה ולכן,
כאשר פיליפוס תכנן את עירו החדשה קיסריה-פיליפי, הוא מיקם אותה סמוך לערוצי הנחלים ובנה גשרים שהיוו את הדרך היחידה לחצייה, חייבו את השיירות לעבור עליהם והקלו על העיר לגבות את מיסי המעבר שלה.
טחנת הקמח העות'מאנית – הטחנה מזכירה את הטחנות בנחת עמוד. להבדיל, הטחנה הזו שוחזרה בשלמותה ויכולה לעבוד. ניתן לראות את מנגנון גלגלי השיניים שבכוח המים הפעיל את הטחנה ומתקן הטחינה. הטחנות שימשו כמרכז חברתי ומפגש לאיכרים שהמתינו לתורם. סיפורי פולקלור על בנות הטוחן נפוצים באירופה, לאור הביקוש לשירות והמעמד החברתי.
ארמון אגריפס השני
מתחם החפירות השני שנחפר בשנות ה – 90 ע"י וסיליוס צפיריס. הוא משתרע משני צידי הכביש המוביל למסעדֶה ואל החלק שמעבר לכביש שהוא הגדול יותר, נתחבר במנהרה ארכאולוגית. אנו רואים את הכניסה הדרום מערבית של הארמון ומבחינים בשני דברים:
- אמת המים המאוד מפוארת שהובילה את המים אל ומהארמון
- תוואי חומה עגול ושני מגדלים משני צידי הכניסה
לבני החימר השרופות באדום אינן שייכות לארמון אלא לבתי מרחץ ביזנטים מהמאה החמישית.
המנהרה היא אחת מפניני המתחם כולו. הבנייה בת 2000 שנה ועדיין מרשימה לכל אורך הארמון, ונשמרה כפי שנמצאה (במקרה, כאשר פועל נפל לחלל במהלך עבודות). המרזבים ברצפה עדיין מתפקדים. אנחנו עומדים במעין צומת, סיתות האבנים אסתטי ומתרוממות כאן ארבע קשתות לנקודת מפגש אחת. לאבן הנועלת במרכז שצורתה כצלב, יש יותר מ – 20 צלעות.
זוהי עבודת אמנות ייחודית ומסובכת, הקשה לשחזור עד היום. גם בחלקה העליון של הקשת סיתות האבנים כלל כמה פאות וזוויות מיוחדות. איכות הבנייה שרדה את שינויי הזמן, על אף רגישות האזור לרעידות אדמה ורעידות האדמה שהתחוללו כאן.
הצעה לשחזור המבנה מראה מבנה בסיליקני גדול עם קשת גדולה בחומה. מעבר לכניסה חצר גדולה וסביבה קשתות המשמשות ככניסה למחסנים כנראה. החצרות הללו בנויות ארכיטקטונית כחצרות אור, שדרכן מגיע אור לחלקים אחרים במבנה.
ארמון אגריפס השני משתרע עד הקיר המזרחי עם הקשתות ועוד לא נחפר במלואו. אורכו כ- 100 מ, רוחבו המשוער כמה עשרות מ' ושטחו כמה דונמים. גם כאן נמצאו מטבעות שסייעו בתיארוך.
אגריפס השני – הורדוס מת ב- 4- לפנה"ס, אחריו הארץ מחולקת לשלושת בניו (לא מבית חשמונאי, אלא מאשה אחרת) ואת השטח הזה מקבל פיליפוס ששולט בו עד 34+. הוא בונה את קיסריה-פיליפי כבירת המרחב ומשדרג מאוד גם את בית ציידא. על פי יב"מ, הוא נקבר בבית ציידא.
אחריו שולט כאן אגריפס הראשון. הוא גדל ברומא שם התחבר עם קליגולה. טיבריוס הקיסר רואה באגריפס אויב וכולא אותו לכמה חודשים. לאחר מותו של טיבריוס, קליגולה הופך לקיסר ומשחרר את אגריפס חברו. אגריפס מקבל את השליטה באזור ב – 37+ ומסיים לאחר תקופה קצרה ב – 44+ עם מותו מהרעלה. כאשר הורעל אביו, אגריפס השני היה נער צעיר שגדל בכלקיס (בקעת הלבנון היום) ע"י דודו. סביב שנת 50+ הוא עולה לשלטון ויהיה מלך היהודים בתקופת המרד הגדול הסוערת. אגריפס השני ישלוט עד סביב 96+ ויצליח עד מותו בניהול השלטון וצבירת עושר רב – שפע ועושר מחסניו תואר ע"י יב"מ שבנוסף, מתאר את אגריפס השני כמלך עשיר מאוד ויהיר.
מבנה הארמון הוא מבנה של איש עשיר. אגריפס בנה ופיתח את המרחב, סלל דרכים בגולן, גבה מיסים ביעילות, פיאר את שמו בכתובות על אבני מיל והיה ריבון על שטחו (הוא מוזכר אף בכתובות שנמצאו בסוריה, לא בשטחו). הממצאים תומכים בתיאורי יב"מ.
בניאס הרומית ביזנטית – עיר גדולה ומפוארת המשתרעת על כ- 950 דונם בין הבניאס לנחל סער. בשיאה התפשטה אף מעבר, למדרונות תל חמרה. השכונות החדשות הללו היו האזור היחיד בעיר אליו נדרשה אספקת מים באמה, בשל גובהן מאזור הכפר עין קיניה של היום. בניאס הייתה בין הערים הגדולות בארץ – עכו, ציפורי, קיסריה. מהתקופה הביזנטית נמצאו בתי המרחץ על שרידי הארמון של אגריפס, שהעלו את הסברה שאולי היה קיים כאן אסקלפיון (כמו בעינות שוני), בית חולים או הבראה האופייני יותר לתקופה רומית עקב היותו מקום קדוש ועלייה לרגל. את האסקולפיון לפי ויטרוביוס – מוצאים מחוץ לעיר, כי האוויר נקי יותר, המים, נקיים יותר וכו'. אסקלפיוס היה בן אנוש שלפי האמונה למד רפואה מהאלים וזכה לפולחן סביבו, אל החיים. שיטת הרפוי שלו שילבה בין אמונה לרפואה.
הקארדו – הקארדו שנחפר הוא כנראה רומי – פליפוס או גריפס, לא ידוע. רואים בבירור את המאפיינים שלו, כיוון צפ'-דר', רוחב הכביש, שורות העמודים והפתחים. סופו \ תחילתו בשער העיר הצלבני-הממלוכי של ימה"ב שככל הנראה בנוי על יסודות רומים, שהוביל לכיוון המקדשים והמעיין. הקמרונות הם מהתקופה הרומית וסותם אותם קיר צלבני. לא ברור למה שימשו.
על קיר המבנה ששרד בקצה המזרחי לקראת היציאה, ניתן להבחין בבירור בתקופות השונות על פי שכבות האבנים – ובעובדה שבכל תקופה גודל האבנים שונה – כשהעות'מאניות הן הקטנות ביותר:
התקופה עות'מאנית, התקופה הצלבנית, התקופה האיובית, התקופה רומית ביזנטית.
בתקופה הערבית – בניאס עדיין גדולה ומרשימה. היא תיפגע ברעידת האדמה ב- 749 אבל עדיין מקור לכתיבה של סופרים ערביים גם במאה ה- 10, כמו שכותב מוקדצי ' בניאס היא האסם של דמשק'. כלכלת העיר עדיין חזקה ומשפיעה באזור. הוא מוסיף, ' המים שם חולים ופוגעים באנשים' – אולי שפע המים – שניקוזם תוחזק בתקופה הביזנטית, נסתם אט אט ובתקופה הערבית לא תפקד – גרם להתפתחות מחלות.
המבנה הבא הקשור לסוף התקופה הערבית, הוא בית כנסת קטן של קהילת בניאס בימי הביניים שאח"כ הפך במאה ה- 11 למסגד. בקיר הדרומי מוצאים מח'רב. הקהילה היהודית העדיפה לחיות תחת שלטון ערבי ולא ביזנטי. כיבושי שטחים שבהם חיו יהודים הביאו לתנועת קהילות באיזור כילקיה וסוריה וכך גדלה קהילת בניאס שהייתה מורכבת מקהילה ירושלמית (ארץ ישראלית), קהילה חלבית ומקהילה קראית
בתקופה הצלבנית – הצלבנים שהו כאן במאה ה – 12 בלבד, כ – 35 שנה מ – 1129 עד 1164 כך שמבנים צלבניים הם מהשנים הללו בלבד – וכמעט ולא שרדו. ב – 64' הצלבנים הפסידו את בניאס לאיובים. תגובת הבישופ במרסיי, 23 שנה לפני קרב קרני חיטין: 'באובדן בניאס איבדנו את המפתחות להגנת ירושלים'. הבישופ צדק, לא רק לגבי התקופה הזו. ביחסי המרחב בין ארץ ישראל לסוריה, עמק החולה מהווה נקודה אסטרטגית חשובה. התנועה מישראל לכיוון דמשק מחייבת מעבר כאן. תנועת כיבוש מדמשק לכיוון מצרים כשארץ ישראל בדרך, כמו שעשו המונגולים גם מחייבת מעבר כאן. השליטה על בניאס היא מטרה אסטרטגית.
בתקופה הממלוכית עות'מאנית בניאס בירידה הולכת ומתמשכת ותתכווץ לכדי עיירת מחוז קטנה בדרך לדמשק ונכבשה ב – 67'. עד 67', רמת בניאס הייתה שטח מפורז בשליטה סורית והיישובים הישראלים היו בעמק החולה. הקרב המשמעותי באזור לא היה כאן אלא בתל פאח'ר הסמוך.
תצפית לחרמון (בכניסה לשביל המפל התלוי) – 93% משטח החרמון נמצא בשטח לבנון וסוריה, 7% נמצא בידי ישראל. השטח הישראלי מורכב משלוש שלוחות הרריות ושני נחלים עמוקים. השלוחה המערבית היא כתף שיאון המוכרת יותר כהר דב, לידו הר שיאון ותחתיו נחל שיאון.
אחריו (למזרח) שלוחת שׂיריון ונחל גובתא שראינו מתחבר לנחל בניאס.
עוד מזרחה כולל השלוחה של קלעת נַמְרוד זוהי כתף חרמון והחרמון הישראלי.
מפל בניאס – נחל חרמון (בניאס) יוצר קניון עמוק ונסתר הנחשף כשמגיעים לגדותיו. מִסלע גדות הנחל הוא בעיקר טרוורטין (גיר מומס) בשכבות מאוד עבות ששקע לפני עשרות אלפי שנים.
הטענה המורפולגית היא שככל שהמים קרים יותר, מופרש יותר גיר ולאור שכבות הטרוורטין – כנראה שמי המעיינות בזמנים קדומים היו קרים יותר. כיום טמפרטורת המים היא כ – 15 מעלות.
נמוך יותר על גדות הנחל, תחת שכבות הטרוורטין נראה בזלת. הבזלת הקשה ביחס לטרוורטין גורמת למים ליצור דפוס התחתרות לעומק בסלע.
בהמשך לנושא גביית המיסים שהזכרנו בקיסריה פיליפי, כאן ניתן להבין היטב כי את הקניון הזה לא ניתן לחצות עם שיירה ולכן, חייבים לנוע צפונה יותר ולחצות על הגשרים של קיסריה פיליפי \ בניאס.
פרויקט השביל התלוי – סביב הפרויקט התנהלו מאבקים עזים. מקורם ברפורמה שנערכה לפני כ – 20 שנה ונגעה לרשות שמורות הטבע ורשות הגנים הלאומיים. במסגרת הרפורמה שבוצעה על מנת לייעל את שני הגופים הללו – האחד עם מנדט לשמירה על ערכי הטבע והשמורות והשני, עם מנדט להנגיש את הטבע למירב האוכלוסייה ולהביאה לביקור בטבע – הם אוחדו לגוף אחד, רשות שמורות הטבע והגנים, בעל אג'נדה זהה בנושאים מסוימים ובנושאים אחרים חווה ניגוד אינטרסים.
לדוגמא – מצד אחד, הרצון לחינוך לשמירת טבע וערכי טבע, תחזוקת האתרים ופיזור מתקנים לרווחת המבקרים והאינטרס הכלכלי מהכנסות המבקרים.
מצד שני, לעיתים, מתוך רצון לשמור על הטבע בתולי ולא מופרע ע"י נוכחות אדם האינטרס יהיה למנוע הגעת מבקרים לאתר טבע מסוים. שמורות טבע רבות מונגשות לקהל הרחב בחלקן הקטן בלבד בעוד רוב השמורה אסור לביקור. בשמורות עצמן ההוראות הן ללכת על השבילים המסומנים בלבד וכו'. הנושא בולט במיוחד בנגב, שבו יש שמורות טבע עצומות, ובהן רק שביל טיול אחד.
כך שהאיחוד יצר מעין גוף דו-ראשי, שמצד אחד רוצה לשמר טבע ומצד שני רוצה לפתח טבע.
כאשר התגלה קניון הבניאס, שהיה נדיר ביופיו ויחיד מסוגו בארץ, עבר השביל מעליו והגישה אליו הייתה אסורה. ניתן היה לשמוע את זרימת המים אולם אסור היה להגיע אל הנחל עצמו.
הרצון להנגיש את המפל באמצעות השביל התלוי, הוא שעמד במוקד המאבקים בתוך רשות שמורות הטבע והגנים.
החשש מעבודות הפיתוח שיפרו את הסביבה האקולוגית – הקידוחים לצורך כלונסאות, רעש העבודות שיפריע לבעלי החיים השונים, בריחת ציפורים מקננות וכו' – היה מקור ההתנגדות.
גם ייחודו ונדירותו של הקניון תרמו לחשש, שאם ייפגע ולא ישתקם משמעות הדבר היא אובדן יחידת נוף שאין עוד כמוה.
לבסוף, האינטרס האנושי ניצח והחלו עבודת הפיתוח על פי תכנית כמתחייב בכל שמורה בארץ. התכנית לא הוגשה כראוי והוגשו התנגדויות ע"י החברה להגנת הטבע, העבודות נעצרו. הפיתוח המשיך לאחר פשרה שהושגה, לפיה אורך השביל התלוי יהיה 120 מ' במקום 400 מ' בתכנון המקורי.
בשורה התחתונה, זוהי אחת מפנינות הנוף הטבעיות בארץ עם זרימה חזקה בקניון צר ומפל מרהיב – והיחידה מסוגה בארץ. כאשר מגיעים לכאן עם קבוצות, האיזון בין פיתוח הטבע לשמירתו יכול לשמש כנושא לדיון מעניין בקבוצה.
האם כל פינה בארץ, זכותנו להגיע אליה או להגביל עצמנו למען האקולוגיה והטבע?
יוצאים מהבניאס מערבה. יורדים מרמת בניאס לכיוון עמק החולה וקיבוץ דן ולמוזיאון אוסישקין.
משם לארוחת צהרים בחניון שמורת דן.
